״חיים אחרים משלי״ הרואה אור בספרייה של בבל בתרגומו של ניר רצ׳קובסקי הוא אחד מספריו האהובים ביותר של עמנואל קארר. כמו בספריו האחרים, גם כאן קארר מסתבך לפעמים עם הכנות של עצמו, מתלבט, מתחבט, לפעמים חש מיותר או הופך את עצמו למיותר. הוא כמובן תמיד בסיפור, כי הוא זה שכותב אותו אבל הוא לא הנושא. זה לא הוא שהזמין את הסיפור, זה הסיפור שהזמין אותו. הוא מודע היטב לכובד של האירועים, לגודל של המעשים ובעיקר לנסיבות החריגות של הכתיבה, שמחייבים אותו הפעם קצת לזוז הצדה, להסתכל החוצה בענווה ולכתוב על חיים שהם אחרים לגמרי משלו. ״הספר הזה״, הוא כותב, ״עוסק בחיים ובמוות, במחלה, בעוני קיצוני, בצדק ובעיקר באהבה. הכול בו אמת.״
בהפרש של כמה חודשים, מצאתי את עצמי עד-ראייה לשני הדברים שהכי מפחידים אותי בעולם:
ילדה קטנה שמתה ומותירה את הוריה, אישה צעירה שמתה ומותירה את בנותיה הקטנות ואת בעלה.
ואז מישהו אמר לי, אתה הרי סופר, למה שלא תכתוב את הסיפור שלנו?
זו היתה הזמנה, ונעניתי לה.
וכך מצאתי את עצמי מספר על ידידות בין גבר ואישה, שניהם חלו בסרטן, שניהם צולעים ושניהם שופטים העוסקים בתיקי חדלות פירעון בבית משפט השלום בוויין שבמחוז איזר. הספר הזה עוסק בחיים ובמוות, במחלה, בעוני קיצוני, בצדק ובעיקר באהבה. הכול בו אמת.
עמנואל קארר