“הטרקטט (מאמר) הינו הספר היחידי שפרסם לודוויג ויטגנשטיין בחייו ומייצג את השלב הראשון בהתפתחות הפילוסופית שלו. הפילוסופיה המוקדמת של ויטגנשטיין באה כאן לידי ביטוי בתפישת עולם פלטוניסיטית-לוגית בהשפעת החוג הוינאי והפוזיטיביזם הלוגי. העולם הוא מכלול העובדות אך אלו הן רק חלק ממכלול הדברים או האובייקטים. כלומר - מתוך סך הדברים ההגיוניים הקיימים בתיאוריה, אלו שמתרחשים דה פקטו הינן העובדות היוצרות ביחד את העולם. למשל, סוס אדום הוא הגיוני אך אינו במציאות ולכן אינו עובדה אלא אובייקט. לעומת זאת סוס שהוא פרה הינו סתירה ולכן אינו אובייקט ולפיכך גם לא יוכל להיות עובדה בעולם. כל מה שהוא לוגי הוא אפשרי אך מה שאין לו מובן לוגי (כגון "הפרח יפה" או "לגנוב זו עבירה") אין לו כל מובן ואינו אפשרי, ומכאן הסיום המפורסם של הספר כי "מה שלא ניתן לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק". בכך מיתכוון ויטגנשטיין לכל מה שלא ניתן ליישבו באופן לוגי כמו הערכות אסתטיות, מוסריות או מטאפיסיות. ויטגנשטיין חשב שפתר את כל בעיות הפילוסופיה במאמר זה (כך הוא גם כותב בהקדמה) - ופרש מלימוד הפילוסופיה. אך בעיות צצו ועלו ככל שהתעמק בהן שוב. השפה שאנו משתמשים בה לתיאור העולם ולהתנהלות בו – חלקים גדולים ממנה לא נלקחו בחשבון בטרקטט. ויטגנשיין חזר לקיימברידג' בכדי לחקור ולהרצות על מבנה השפה. מתוך כך צמח הספר הבא שלו (שלא השלים בחייו), "חקירות פילוסופיות", המבקר באופן אנליטי את כל בעיות השפה מהן התעלם בטרקטט (ונחשב לאחד מספרי הפילוסופיה החשובים במאה העשרים). יחד עם זאת נותר הטרקטט ספר המייצג חלקי שפה חשובים – בעיקר את אלו המדעיים. בכדי להבין אותו חובה להעזר בספר פרשנות שכן הוא כתוב בצורת פרגמנטים מינימליסטיים המצריכים הבנה במושגי היסוד. יחד עם זאת, משיורדים לסוף דעתו של ויטגנשטיין בספר זה, ניתן לחזור ולקרוא בו כבספר שירה, שכן הוא מנוקד במשפטים מזוקקים ויפים הכתובים בתמציתיות נזירית, כמו שירי אייקו. מתוך הטרקטט: 4.003 רוב השאלות והמשפטים שנכתבו על נושאים פילוסופיים אינם שקריים, אלא חסרי מובן. על כן יכולים אנו לא לענות על שאלות אלה כלל, אלא רק להסביר את חוסר המובן שלהן. רוב השאלות והמשפטים של הפילוסופים נובעים מתוך כך שאין אנו מבינים את הלוגיקה של שפתינו. (הם מסוג השאלה, האם הטוב זהה יותר או פחות מן היפה.) ואין זה מפתיע שהבעיות העמוקות ביותר בעצם אינן בעיות כלל. 4.1212 מה שניתן להראות אינו ניתן להאמר. 5.6 גבולות שפתי משמעם גבולות עולמי. 6.371 השקפת העולם המודרנית כולה מבוססת על האשליה, שאלה הקרויים "חוקי הטבע" מסבירים את תופעות הטבע. 6.431 כמו גם במוות, העולם אינו משתנה, אלא חדֵל. 6.44 לא איך הוא העולם, הוא המיסטי, אלא זה, שהוא ישנו. 6.51 לא שאין לסתור את הספקנות, אלא שהיא חסרת מובן, לבטח, אם היא מבקשת להטיל ספק במה שאי אפשר לשאול עליו. שהרי ספק יכול להתקיים רק במקום שקיימת שאלה; שאלה קיימת רק במקום שקיימת תשובה, ושניהם, רק במקום שמשהו יכול להיאמר. 6.52 אנו חשים שגם אם כל השאלות המדעיות האפשריות תיענינה, שאלות חיינו תישארנה עדיין כולן בעינן. כמובן שלא תישאר אז שום שאלה, וזוהי, בדיוק, התשובה.”

“הטרקטט (מאמר) הינו הספר היחידי שפרסם לודוויג ויטגנשטיין בחייו ומייצג את השלב הראשון בהתפתחות הפילוסופית שלו. הפילוסופיה המוקדמת של ויטגנשטיין באה כאן לידי ביטוי בתפישת עולם פלטוניסיטית-לוגית בהשפעת החוג הוינאי והפוזיטיביזם הלוגי. העולם הוא מכלול העובדות אך אלו הן רק חלק ממכלול הדברים או האובייקטים. כלומר - מתוך סך הדברים ההגיוניים הקיימים בתיאוריה, אלו שמתרחשים דה פקטו הינן העובדות היוצרות ביחד את העולם. למשל, סוס אדום הוא הגיוני אך אינו במציאות ולכן אינו עובדה אלא אובייקט. לעומת זאת סוס שהוא פרה הינו סתירה ולכן אינו אובייקט ולפיכך גם לא יוכל להיות עובדה בעולם. כל מה שהוא לוגי הוא אפשרי אך מה שאין לו מובן לוגי (כגון "הפרח יפה" או "לגנוב זו עבירה") אין לו כל מובן ואינו אפשרי, ומכאן הסיום המפורסם של הספר כי "מה שלא ניתן לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק". בכך מיתכוון ויטגנשטיין לכל מה שלא ניתן ליישבו באופן לוגי כמו הערכות אסתטיות, מוסריות או מטאפיסיות. ויטגנשטיין חשב שפתר את כל בעיות הפילוסופיה במאמר זה (כך הוא גם כותב בהקדמה) - ופרש מלימוד הפילוסופיה. אך בעיות צצו ועלו ככל שהתעמק בהן שוב. השפה שאנו משתמשים בה לתיאור העולם ולהתנהלות בו – חלקים גדולים ממנה לא נלקחו בחשבון בטרקטט. ויטגנשיין חזר לקיימברידג' בכדי לחקור ולהרצות על מבנה השפה. מתוך כך צמח הספר הבא שלו (שלא השלים בחייו), "חקירות פילוסופיות", המבקר באופן אנליטי את כל בעיות השפה מהן התעלם בטרקטט (ונחשב לאחד מספרי הפילוסופיה החשובים במאה העשרים). יחד עם זאת נותר הטרקטט ספר המייצג חלקי שפה חשובים – בעיקר את אלו המדעיים. בכדי להבין אותו חובה להעזר בספר פרשנות שכן הוא כתוב בצורת פרגמנטים מינימליסטיים המצריכים הבנה במושגי היסוד. יחד עם זאת, משיורדים לסוף דעתו של ויטגנשטיין בספר זה, ניתן לחזור ולקרוא בו כבספר שירה, שכן הוא מנוקד במשפטים מזוקקים ויפים הכתובים בתמציתיות נזירית, כמו שירי אייקו. מתוך הטרקטט: 4.003 רוב השאלות והמשפטים שנכתבו על נושאים פילוסופיים אינם שקריים, אלא חסרי מובן. על כן יכולים אנו לא לענות על שאלות אלה כלל, אלא רק להסביר את חוסר המובן שלהן. רוב השאלות והמשפטים של הפילוסופים נובעים מתוך כך שאין אנו מבינים את הלוגיקה של שפתינו. (הם מסוג השאלה, האם הטוב זהה יותר או פחות מן היפה.) ואין זה מפתיע שהבעיות העמוקות ביותר בעצם אינן בעיות כלל. 4.1212 מה שניתן להראות אינו ניתן להאמר. 5.6 גבולות שפתי משמעם גבולות עולמי. 6.371 השקפת העולם המודרנית כולה מבוססת על האשליה, שאלה הקרויים "חוקי הטבע" מסבירים את תופעות הטבע. 6.431 כמו גם במוות, העולם אינו משתנה, אלא חדֵל. 6.44 לא איך הוא העולם, הוא המיסטי, אלא זה, שהוא ישנו. 6.51 לא שאין לסתור את הספקנות, אלא שהיא חסרת מובן, לבטח, אם היא מבקשת להטיל ספק במה שאי אפשר לשאול עליו. שהרי ספק יכול להתקיים רק במקום שקיימת שאלה; שאלה קיימת רק במקום שקיימת תשובה, ושניהם, רק במקום שמשהו יכול להיאמר. 6.52 אנו חשים שגם אם כל השאלות המדעיות האפשריות תיענינה, שאלות חיינו תישארנה עדיין כולן בעינן. כמובן שלא תישאר אז שום שאלה, וזוהי, בדיוק, התשובה.”