“ספר משובח מכל הבחינות. כתיבה רזה, מהודקת ואייכותית. תרגום מצויין של צילה אלעזר. עלילה מרתקת. מה קורא צריך יותר מזה?
נראה שספר זה עבר תחת הרדאר של הרבה קוראים, כדאי לתת לו הזדמנות.
אנדרה ברינק הוא מהסופרים החשובים והמשובחים שיצאו מדרום-אפריקה. הספר נכתב ב-1976 בשלהי תקופת האפרטהייד בדרום אפריקה.
גב הספר מספר כי ברינק הוא אחד מהסופרים החשובים ומעוררי המחלוקת ביותר של דרום-אפריקה. אם נקח את העלילה ונמקם אותה בזמן שנכתבה נבין כי מה שברינק כתב חצה קווים אדומים ומוסכמות רבות של שלטון האפרטהייד ומנהגיו של האדם הלבן בדרום אפריקה.

הסיפור הוא סיפורם של אדם ואליזבת. הסיפור ממוקם בשנת 1749 בדרום אפריקה באזור מושבת הכף. אדם הוא עבד שחור, הוא נמלט לאחר שנחשד ברציחת בעליו. הוא נמלט מרחק ימים רבים צפונה למושבת הכף הרחק מידיו של האדם הלבן. הוא לומד את חיי היערות והטבע וחי מהיד לפה ומכל מה שמזדמן לו.
אליזבת היא לבנה ממוצא הולנדי אריסטוקרטי, היא מתחתנת עם חוקר בעל שם עולמי לבוטניקה וזאולוגיה שהגיע לדרום אפריקה על מנת להיות הראשון למפות את האזור הבלתי ידוע שמצפון למושבת הכף. לאחר שהתחתנו בעלה של אליזבת מוביל משלחת גדולה לחקר הלא נודע ואליזבת מצטרפת אליו. מסעם נתקל בקשיים רבים ששיאם בחיסול המשלחת על ידי קבוצת שחורים שבאה לשדוד אותם ביער. מכל המשלחת שורדת רק אליזבת. אז מגיע אדם שמוצא אותה גוססת ומכאן מתפתח סיפור אהבה והשרדות בלתי אפשרי.

ברינק נוגע בנקודות ושאלות תרבותיות רגישות רבות, היחסים בין אישה לבנה לגבר שחור נחשבים וטו בל יעבור. האם יצליחו לממש את יחסיהם? האם ישרדו את המסע יחד? אליזבת מגיעה עם מטען גנטי ותרבותי המנוגד לחלוטין לאדם, כמו צבע עורם. האם ישרדו בטבע הפראי?
מעבר ליחסים בין השניים ברינק מצייר תמונה מרהיבה של נופי דרום אפריקה על החי והצומח שבהם וכיצד אנשים שורדים במדבר וביער בין שלל חיות טורפות. תאורי הנוף והחי מרשימים ביותר.
עיקר הסיפור הוא בעצם סיפור מסע וגיבוש בחזרה למושבת הכייף, מסע של חודשים רבים כיוון שהם הולכים ברגל, מסע בו יתערבבו השחור עם הלבן והשנאה והחשדנות הטבעית יתחשלו לאהבה גדולה.
מומלץ.”