המחזור "שירת עצמי", הנחשב פסגת מפעלו השירי של וולט ויטמן, מוגש בזה לקורא בתרגום חדש.
וולט ויטמן (1892 - 1819), מאבות השירה המודרנית, שבר את המוסכמות הספרותיות של התקופה הוויקטוריאנית, וכתב כסוס דוהר בשדה פתוח:
שורות ארוכות, ללא חריזה ומשקל, המשקפות נאמנה את רוח החופש של העולם החדש, את מרחבי הנוף האדירים של היבשת, את נשמתו הגדולה והאוהבת של המשורר. צחוק הגורל הוא שדווקא ויטמן, שהתרועע עם פועלים, דייגים ונהגי אומניבוסים, שהצהיר בכתיבתו בגלוי על אהבתו לגברים ולנשים גם יחד, שספג קיתונות בוז בשל "מופקרות" ספרותית ומוסרית, וקנה בחייו יותר חסידים מעבר לאוקיינוס, באירופה, מאשר בארצו - שלו, הפך לאחר מותו למשוררה הלאומי של אמריקה.
"שירת עצמי" היא אודיסיאה רוחנית מרתקת של אדם מאמין שאינו כבול בידי מוסכמות דת כלשהי, פייטן שהגיע למדרגה גברהה של שלמות עם קונו ועם עולמו, וכתב:
"אני מוצא מכתבים מאלוהים שנשמטו ברחוב, ואלוהים/חתום על כולם,/ואני משאיר אותם במקומם, כי אדע, בכל אשר/אלך/אחרים בעתם יבואו לעולמי עד".

שם הספר
עלי עשב
שעת-חצות בהירה : מבחר שירים
עלי עשב מהדורה מורחבת 1985
עלי עשב. לקט ותרגם אף הוסיף הערות ומסה על חיי המשו רר ויצירתו ש. הלקין