“היום הייתי צריכה לפרק מיטה. זה לא מה שאני עושה בדרך כלל, רק שהאיש שרגיל לקחת על עצמו את תפקיד הסופרמן צריך היה לטוס היום בבוקר ואת כל השבת העביר על המיטה המדוברת עם גב תפוס וקינה בלתי פוסקת. אני, על בסיס הידע הרפואי המאכזב שלי, הערכתי שאין מצב שהוא יגיע לטיסה, מה עוד שמדובר בשתים עשרה שעות של תנוחה שאיננה אופקית, כך שברור היה לי שמשימת הפירוק תיוותר שלו, אבל להפתעתי, שעות ספורות לפני שעת השין הוא הזדקף והתחיל לארוז.
האמת, חשבתי שזה יהיה קטן עלי. הכנתי את הג'בקה, כמה סטים של מפתחות אלן, סט של מפתחות כאלה שיש להם חור עגול בקוטר משתנה ואין לי מושג איך הם נקראים, ויצאתי לדרך. זה הלך מעולה, ממש מעולה, וכל כך שמחתי, אבל אז, כשכבר ראיתי את עצמי עומדת ככה עם שתי ידיים על המותניים ומסתכלת בגאווה על ערימת הקרשים שהיו במשך 20 השנים האחרונות המיטה שלי, אז הגיע אום אחד, לגמרי רגיל, זה של הבורג האחרון. וזה לא שהוא לא הסתובב. הוא הסתובב מצויין, רק שעשה זאת יחד עם הבורג שלו, והשניים האלה, אשכרה צחקו עלי. לקח קצת זמן ונעשו לא מעט נסיונות ולאט לאט התפתחה בי ההבנה שזה כבר לא עניין של אום ובורג. יש פה מאבק, ולא מעט יוקרה וכבוד עצמי עלולים ללכת היישר לעזאזל אם לא אצליח לפתור את הסיפור הזה.
בשלב הזה החלטתי שהיות שנשארו לי רק עשרים עמודים עד לסוף הספר, אני אצא החוצה ואקרא אותם, אשתחרר ממאבק האיתנים הזה ועד שאסיים משהו כבר יקרה.
***
אז סיימתי את הספר הקטן והמקסים הזה. הימים, ימי מלחמת קרים והאיש, מאסטר ג'ורג'י, הוא רופא וצלם חובב שיוצא בלוויית חבריו ובני משפחתו אל קוסטנטינופול ומשם אל זירת המלחמה. את הסיפור מספרים שלושה מחבריו, נערה צעירה שאוהבת אותו אהבה שאינה תלוייה בדבר, נער יצירתי, פרחח, כזה שיודע לנצל את ההזדמנויות הניקרות לפניו וגיאולוג שקול,משמים, ובעל משפחה.
הדמויות נהדרות. כל אחת מהן, בדרכה, בועטת בשלל הציפיות שעלולות להתפתח מתוך ידיעת הרקע והמעמד שלה. חוסר התכלית של המלחמה ואופן הניהול הכושל שלה, על אף המחיר הכבד שהם נושאים, מוצגים באופן שאינו מתריס, כמעט אפשר לומר משעשע, בצורה אירונית, שנדמית לעיתים כמעט גרוטסקית, אבל יחד עם זה, אפילו למבינים קטנים מאד במלחמות, כמוני, מתבררת חשיבותם המכרעת של המערך הלוגיסטי ושל היד המכוונת.
יד המקרה מלווה את הספר הזה מתחילתו ועד סופו, לא מאפשרת להניח לרגע שלמישהו יש השפעה אמיתית על האופן בו מתנהלים החיים.
***
משהו אכן קרה. הבת שלי חזרה הביתה, חדורה ברוח של רצון טוב. יחד הצלחנו לאפשר לג'בקה לאחוז בראש הבורג, לסובב את האום ובא לציון גואל.”
![עטיפת צפורים (ציפורים) מתות בסתר [כריכה רכה]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczEvMTA1MjkuanBnIiwiZWRpdHMiOnsicmVzaXplIjp7IndpZHRoIjozODQsImZpdCI6Imluc2lkZSIsIndpdGhvdXRFbmxhcmdlbWVudCI6dHJ1ZX0sInRvRm9ybWF0IjoiYXZpZiIsImF2aWYiOnsicXVhbGl0eSI6NjB9fX0=)