“קטונתי מלהבין למה התכוונה רות בונדי זכרונה לברכה כשקראה לספר "שברים שלמים", במיוחד כשהיא מציינת בספר ההמשך "נחמות קטנות" שהרעיון נלקח מלא אחר מאשר הרב נחמן מברסלב. הספיק לי לקרוא את הספר הזה, אפילו לא עד לסופו, בכדי ליפול בקסמיה של רות בונדי. הספרים הללו הם ספריה האישיים של אישה דעתנית שאני מוצא בה חן רב. לא זכרתי מאיפה השם שלה מוכר אבל אחרי שצויין באיזשהו מקום שהיא השתתפה בתוכנית "שלושה בסירה אחת". אני לא יודע איך להסביר את זה אבל כשהייתי קטן נמשכתי לסוג התוכניות הזה, כמו "לצון נופל על לשון", "יתוש בראש" ועוד ... תוכניות הומור רדיופוניות אבל שונות לגמרי מ-"מה יש" (בגלי צה"ל), בה לא גילמו כל מיני דמויות אלא פשוט קראו הומור.

ציינתי שבונדי היתה אישה דעתנית ואני חלילה לא אומר את זה בלעג, נהפוכו. נשים כמו נתיבה בן-יהודה זכרונה לברכה קרובות ללבי. רואים בזכותן, ברור מעל לכל ספק שהעולם לא רק שהוא לא שייך רק לגברים אלא גם לא רק לצעירים וטוב מאוד שכך. עד שסיימתי לקרוא את הספר הזה בו רות מגוללת את סיפור חייה הספקתי להוסיף ולרכוש לספריה הפרטית שלי עוד כ-10 ספרים שלה (!!!), ועוד הספקתי ליצור קשר עם ביתה, טל בשן (אשת תקשורת נפלאה בזכות עצמה) ורכשתי דרכה את הספר "דברים אחרונים". בונדי כתבה כמה ביוגרפיות, כל אחת לקח זמן רב לכתוב ולדבריה היא רצתה להמשיך ולכתוב עוד, לכן לא המשיכה בזה. כמי שאוהב לקרוא ביוגרפיות מצא חן בעיניי שהיא בחרה דמויות שנראו לה מעניינות, וכאלה שהיה לה מה להוסיף עליהם מהזווית שלה כביוגרפית ובכך היא מציינת ובצדק שלא משנה כמה ביוגרפיות נכתבות על אישיות מסויימת, ביוגרף טוב צריך לעלות על הכתב גם את הזווית האישית שלו.

אולי עשיתי עוול מסויים כשהזכרתי בתחילת דבריי את "שלושה בסירה אחת" אבל האמת היא שרות בונדי היא גם ולא רק גם אלא בעיקר מתרגמת בחסד מהשפה הצ'כית. את הספרים יאהבו גם אלו מכם שאוהבים ספרים על ספרות, ויגלו דרכה שהספרות הצ'כית היא הרבה מעבר רק לקפקא. אם הזכרתי קודם את נתיבה בן-יהודה אז אני לא יכול שלא להזכיר את דן בן-אמוץ, נדמה שכולם בשכבת גיל אחת והם חסרים מאוד, לפחות לי, במציאות הישראלית שאנחנו חיים אותה היום. היה גם קשר בין בן-אמוץ לבונדי, היה לו טור אישי בעיתונות, שיצא לאור בסופו של דבר כאסופה בספר "מה נשמע" ואילו בונדי אספה את דבריה בספר שנקרא "יהיה טוב".

כשהיא כתבה את ספריה האישים היא אמרה שהיא לוקחת על עצמה את הפריבלגיה ולהמשיך ולכתוב, איזה מזל יש לנו באמת שהיא המשיכה לכתוב. תשמעו לי, תכניסו את הספרים שלה לחיים שלכם ולא רק שתבינו כמה שהדברים שהיא העלתה על הכתב עדיין רלוונטים, אלא תחושו שאתם רוכשים בכך חברות ולפחות לדעתי, אין חבר טוב יותר מספר טוב. אני אישית מקפיד לקרוא, מדי בוקר לפני שאני הולך לעבודה, לפחות פרק אחד מהספרים שלה.”

“שברים שלמים
שם הספר. הרבה ספרים קראתי בחיי ובשום ספר שקראתי, לא זיהיתי התאמה כל כך בולטת בין סגנון הכתיבה, העריכה הספרותית ובין שם הספר.
הספר "שברים שלמים" הוא אולי אתגר לאוהבי המתמטיקה, שאם קיימת הוכחה מילולית שיש מין חיה כזו – שברים שלמים, אז אפשר גם להוכיחה מתמטית, אולי. ההוכחה המילולית אכן קיימת בספרה של רות בונדי.
הרשימה אותי עד עומק ליבי הכנות הפשוטה ונטולת הפוזות שחושפת בנשימה מתונה ובטון ברור עוצמות וחזקות, ספקות וחולשות ולאורך כל כתיבת האוטוביוגרפיה שלה, ניכר היה שיש משהו שהוא גדול מהפרטיות האגואיסטית שלה, משהו שגם אם אינו מוגדר במילים ברורות, הוא מסתתר בין שורות הספר – וכאן אפשר לומר בלי לטעות – לאורכם ולרוחבם של האירועים וציוני הדרך, בולט רמז ענק למשהו שלא נאמר במישרים.
הפליאה אותי רות בונדי בתיאוריה את הימים שלפני כניסת הנאצים לפרג. שאננות הנעורים ושמחת החיים של מי שלא העלתה כלל בדעתה, אפשרות של קטסטרופה. זכור לי ספרו הנבואי אפשר לומר של גרשון שטרן, בספר "דרך אין קץ". אשר בו זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא מתאר את הפוגרומים שליוו את יהודי פרג עד גירושם האכזרי מהגטו בשנת אלף שבע מאות ומשהו, מאתיים שנה לפני שחזרה ההיסטוריה הזו ומה שבדה כביכול הסופר בעיני רוחו, הוא חווה על בשרו וראה את זה ימים קצרים אחר כך. מדהים ! מדהים ! מדהים ! עד כמה שמחת הנעורים יכולה לדחוק מתודעתה כל אפשרות לגורל אכזר וכיצד אפשר לחוות את אותם הזמנים ממש, כהליכה על סף תהום.
בשברים שלמים מצויה הסתכלות ערכית, ללא שום חשבונות היסטוריים, ללא כעס, ללא סלחנות וללא שמץ של שיפוטיות וזה גדולתו של הספר הזה.
בברכת קריאה מהנה.
טוביה.”