המיתוס הרווח הוא ש"מיין קאמפף" (בגרמנית: מאבקי, מלחמתי), מעולם לא תורגם לעברית.
זו טעות נפוצה ששוגות בה גם מנהלות ותיקות ומנוסות בחנויות הספרים.
למען האמת, הספר או ליתר דיוק, חלקים ממנו תורגמו במהלך השנים לצורכי עיון ומחקר עד שלבסוף זכו לתירגום מסודר מאת דן ירון, בעידודם ובפיקוח מדעי של פרופ' משה צימרמן וד"ר עודד היילברונר.

הספרון הודפס בכמה מאות עותקים בכריכה שחורה רכה, ושוגר לספריות אקדמיות שונות. הספר לא תומחר ומעולם לא זכה להפצה ברשתות הספרים הגדולות למעט תקופה קצרה שנמכר בהוצאה לאור של משרד הביטחון בתל אביב.
זו הסיבה שהוא נחשב נדיר יחסית עד כי רבים מטילים מעט ספק בקיומו בעברית. מיותר להזכיר שרשימת ההמתנה באוניברסיטאות של סטודנטים הלהוטים להניח עליו את היד, היא ארוכה כמעט כמו תור הנרשמים לאודישנים של כוכב נולד.
אכן בישראל של היום, היטלר מסתמן כמותג מסקרן ביותר, שקסמו השטני ממשיך למשוך אליו כבמטה קסם, אלפי קוראים, חלקם דור רביעי לשואה.

את רעיונותיו הגה היטלר מהתא שבו היה כלוא במהלך 1924, באשמת נסיון להפיכה נגד הרפובליקה. היטלר, אז עדיין עסקן פוליטי צעיר ולא מאד מוכר, אך עם כשרון נאום מזהיר, כשרון שרק הלך והשתכלל עם השנים, נשלח לרצות 11 חודשי מאסר בטירת לנדסברג שמדינת בוואריה.
לא היה זה מאסר מהסוג שרגילים אולי לדמיין; תא אבן צר בראש מגדל גבוה או צינוק מעופש עמוס שלשלאות.
לא ולא. למעשה היה זה יותר סוג של מעצר בית בתנאי דה לוקס בתוך מתחם מרוהט ומרווח שבו התהלך לו היטלר בחגיגיות, והכתיב את רעיונותיו והגיגיו למזכירו האישי, רודולף הס.

חלקים נרחבים מהספר, מביאים את פרשנותו של היטלר למאורעות אשר הובילו לקריסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה.
המהדורה העברית נפתחת בפרק 7, ובו הסיפור המפורסם בו מתאר היטלר כיצד נפגע במהלך שירותו הצבאי מפגיעה של פצצת גז חרדל, והתעוור למשך מספר שבועות. יש חוקרי היסטוריה רבים שמוכנים להישבע כי אותה פגיעה היא זו שהולידה את השגעון והטירוף במוחו של היטלר הצעיר. ואולם, בשנים האחרונות, במיוחד עם צאת הביוגרפיה האדירה שפירסם איאן קרשו, מהגדולותו והמקיפות בביוגרפיות שפורסמו על היטלר אי פעם, טענה זו נפסלת על הסף. על דבר אחד כולם מסכימים, פגיעה זו והימים הארוכים שבילה היטלר החייל הפצוע במיטתו בבית החולים, העצימו את הלהט ואת תחושת השליחות באישיותו מעורערת.
היטלר עצמו ממהר להסביר: "...הפחד מפני עיוורון ייאש אותי לגמרי ואז, כהלום רעם שמעתי את קול מצפוני: נבזה עלוב שכמותך, אתה מיילל, בזמן שאלפים נאנקים תחת עול, הקשה פי מאה משלך. ואכן, נשאתי בהכנעה אילמת את אשר הועיד לי גורלי..."