“לפני כשנה הכרתי אדם, נחמד, אנטלגנטי, נעים, בקיצור אדם שכייף להכניס אותו לרשימת החברים שלי שהצטמצמה פלאים לקראת גיל 40. אמנם הצימצום היה בגללי אבל זה נושא בפניי עצמו). לאחר היכרות של כמה חודשים התברר לי שהבחור נישלף מיד אחרי הצבא לשורות המוסד,כמובן שסודות מדינה לא נחשפו מה שכן נחשף היו התחושות והמחירים הכבדים ששולמו בעקבות שירות המדינה מאחורי הקלעים. מה שחזר באופן עיקבי היתה תחושת הבדידות, ההחמצות והאנונימיות המוחלטת. איבוד הזהות תוך כדיי השתלבות בזהיות אחרות. הפאן הזה, הפחות זוהר והוליוודי בחיי המרגלים שלנו תפס אותי ואולי אפילו קצת העציב. את הספר "המורה לאנגלית" אין לי מושג איך השגתי,קניתי, השאלתי... הוא נח ליד המיטה יחד עם ערמה מכובדת של צריכים להיקרא. ... הגיע זמנו! סיימתי אותו ביום עקב שפעת שהצריכה שכיבה ממושכת. נשאבתי לתוכו!!! לא ספר מתח, לא ממש ספר ריגול. מה שכן הספר נוגע בדיוק באותן נקודות של בדידות, סכנה,מחירים שצריך לשלם והחמצות. אני נהנתי, מאוד! גרם לי לחשוב, להעריך,להתעצב ובעיקר להודות לאותם אלו מאחורי הקלעים שבלעדיהם לא הינו מה שאנחנו או אולי לא הינו ביכלל. בפני עצמו לא פאר היצירה אך בעל תוכן חשוב . .”

“גיבורת הספר היא יהודייה ילידת אנגליה שפועלת בשירות המוסד ונעלמת, מי שהיה מפקדה בעבר נקרא לנסות לגלות את המניעים להיעלמותה. תוך כדי החיפוש אחריה מתוארות עלילות העבר, דרך האימונים, המערכת המשפחתית שממנה באה הסוכנת וכדומה. ספר מינורי ועדין, על אף הנושאים הקשים המתוארים בו. עיינתי בביקורות האחרות באתר וראיתי שהספר לא כל כך מצא חן בעיני הקוראים, ושהשוו אותו למישקה בן-דוד. דווקא בהשוואה הזו הספר הזה עדיף בעיניי. אין כאן סיפורי גבורה גדולים, אלא ניסיון תיאור שנראה לי (בעיניים של הדיוט) אמין הרבה יותר מעלילות הגבורה. האנשים המתוארים בספר אינם לוחמים מסוקסים הפועלים ללא חת, אלא בני אדם מאומנים היטב, היודעים גם פחד ותשוקה, שמניעיהם אינם פשוטים, ושעלולים להסתבך.
הספר כתוב בשפה קולחת ויפה, ועורר בי בעיקר עצב וחמלה. וגם תחושה עמוקה של הכרת הטוב לאנשים אלמונים ובודדים המסתכנים עבורי, ללא פרסום וללא מילת תודה.”

“תמיד אהבתי ספרי מתח; בנעוריי הייתי קורא אותם בכמויות מסחריות! וכמובן שגם מקומם של ספרי הריגול לא נפקד אצלי. את ספריו של ג'ון לה קארה למשל, אהבתי מאוד. גם בשנים האחרונות קראתי כמה סקנדינביים למשל... דווקא ספרי ריגול לא כל-כך יצא לי לקרוא. אבל ספר ריגול שנכתב ע"י סופר ישראלי זה עניין די נדיר בשבילי, ואין ספק שכישראלי יש לי בכך עניין מיוחד...
ובכן כשקוראים את הספר הזה, ניכר שהסופר בקיא ויודע על מה הוא מדבר! כנראה מתוך ניסיון אישי אמיתי... הוא מצליח להבהיר לנו כמה אמיתות לגבי "אנשי המוסד" שמבחינת המדינה הם בסופו של דבר הם רק "כלים" בשירות המדינה שמשתמשים בהם עד שמגיע יום התפוגה שלהם... מלמדים את הסוכנים הישראליים (דרך אגב – כמו שזה קורה בכל העולם) להשתדל ככל-האפשר להתעלם מכך שהם "בני אדם" ולהפוך למין סוג של "רובוטים" בשירות מי ששלח אותם... העלילה אכן מדברת על מה שקורה, כשסוכנת כזו מתחילה לערבב בין רגשותיה האישיים, לבין תפקידה המוגדר... וזה נושא שאפשר לעשות בו פלאים בעזרת הכותב הנכון. אז נכון שקיים מתח מסוים תוך פרקי הספר, מתח שהולך ומתגבר עד לרגעי השיא בסופו. אבל המתח הזה הוא לדעתי, מתח "בעצימות נמוכה". בכתיבה כאן, יש לדעתי משהו יבש ו"טכני". מה שאתה קורא הוא מה שאתה מקבל. אין הרבה מעבר לכך.
במחשבה שנייה, זהו עניין רגיל בספרי מתח; אתה הרי רוצה לדעת מה קורה וזהו תפקידו של הסופר הוא לגרום לכך שאכן תמשיך לרצות לדעת מה יקרה הלאה!... (וליריקה או פואטיקה למשל לא יתרמו דבר לכך...) אז ככה, בסיכומו של דבר, זהו ספר שבהחלט אפשר לקרוא אותו ויש בו עניין מסוים! (בייחוד אם מוצאים אותו במקרה בבית כמו שקרה לי) אבל אין בו שום הארה מיוחדת ותובנה יוצאת דופן לגבי מה שממילא כבר ידענו על עלילות ריגול בכלל ועל ריגול ישראלי בפרט...כלומר אפשר ליהנות ממנו אבל זו לא חובה לקרוא אותו.”

“זהו ספר שהפתיע אותי. לא במובן החיובי.
כשהתחלתי לקרוא שמתי לב, כי בעצם הסופר יותר מתרכז בתיאור המשימות ופחות בתיאור הרגשות של הדמויות. הבלגתי למרות העדפותיי לעומק ברגשות ומחשבותיהן של הדמויות.
אך כשהמשכתי לקרוא, בעצם ראיתי כי אין גם עומק בתיאורי המשימה והעלילה. הם פשוט שטוחים ודלילים לחלוטין. ניסיתי להבין מהיכן זה מגיע, האם קשור לצללים מאחורי המשימה. הגעתי למסקנה כי ניתן להמשיך גם על כנפי הדמיון ולהעניק יותר עומק בעלילה.
רייצ'ל הינה ילידת קנדה , דוברת אנגלית מורה במקצועה. מתנדבת למוסד. מועסקת במשימות חשאיות על ידי מפעילה אהוד. המשימה כל כך חשאית שאפילו הקורא נשאר בערפל.
מאכזב.”