“נפלאות הדרכים בהן מגיעים ספרים לידיי והפעם זו הייתה המלצה מסקרנת מאוד של הסופרת שוהם סמית שגרמה לי לקרוא את הספר "הקיר". זוהי דיסטופיה מתת הז'אנר "אדם נותר לבד בעולם" רק שהפעם זו אישה, אוסטרית והספר נכתב בשנות ה 60' ומשום מה תורגם רק עכשיו, רק אלוהי המולו"ת יודעים למה. למען האמת אני אוהבת לגלות פנינים מן העבר, כמו סטונר ואוגוסטוס המשובחים, יצירותיו של סטפן צווייג ועוד אוצרות נסתרים שמתרגמות לרוב הוצאות קטנות כגון "נהר" ו"תשע נשמות" וזו בהחלט פנינה כזאת.
כפי שציינתי זו אמנם סוג של דיסטופיה אך היא מאוד מאופקת ודי נטולת אלימות ו gore (במסורת "הדרך") ודומייו. כמו כן, היא די לא מעודכנת כי זהו עולם טרום נפילת מסך הברזל, תקשורת סלולרית ומהפיכת המידע. למעשה, דבר לא ידוע על המתרחש בעולם והעלילה מתרכזת סביב נסיונות ההישרדות של הדוברת נטולת השם, אישה פשוטה למדי ונטולת השכלה, כפי שהיא מעידה על עצמה שוב ושוב. הגיבורה העלומה היא עקרת בית אוסטרית (כמו הסופרת) שנקלעה לבקתת קיץ בהרים ומוצאת את עצמה לבד לחלוטין במאבק הישרדות יומיומי ומייגע, מסיבה לא ברורה שגם לא מתבררת בשום שלב.
התחברתי מאוד למערכת היחסים הרגישה והמורכבת הנבנית בין הגיבורה לבין בעלי החיים שבקרבתה. כאשר כול בעל חיים זוכה למאפיינים מאוד ייחודיים משלו, ומערכת יחסים שונה ומיוחדת עם הגיבורה. לעיתים נדירות נתקלתי בספר שמתרכז במערכת יחסים כזו, והדיסטופיה מאפשרת את המיקוד בזה. היות שהגיבורה שורדת בקושי רב וימיומי אין בסיפור הרבה הרהורים ומחשבות על העבר, אך המעטים שיש מהווים תובנות שקטות ועמוקות המבליחות להן לעיתים בטקסט. הסיפור הוא גם מאוד נשי, ומתייחס ספציפית לאתגרים שאישה חווה, ולמחשבות שלה על גוף, הורות, זוגיות וכדומה.
הספר העניק לי חוויה עוצמתית ובעיקר אחרת, של שקט כמו גם של עומק. ולכן אני מודה לסופרת ולאקטיביסטית שוהם סמית על המלצה ראויה ומפתיעה.
נב אולי הגיע הזמן להוסיף רשימה של יצירות מפתיעות מן העבר.”