לוקח כמה ימים לחשוב על הספר המיוחד הזה כדי לשבת ולכתוב סקירה. אז ישבתי, אכלתי, ישנתי וכתבתי ראשי פרקים. לחשוב שתצא מזה סקירה לתפארת זו יומרה.

האישה, שמה לא ידוע, מגיעה יחד אם בת דודתה ובעלה של בת הדודה לציד. מן סופ"ש מרנין שכזה בהרים. הם מגיעים לביקתה בכפר, האישה נשארת בביקתה, נחה ומתפלאת מדוע קרוביה מאחרים לחזור. היא יוצאת מטה לכיוון הכפר ומצחה חוטף מכה ממשהו לא ברור. מולה ניצב קיר זכוכית שקוף

נפלאות הדרכים בהן מגיעים ספרים לידיי והפעם זו הייתה המלצה מסקרנת מאוד של הסופרת שוהם סמית שגרמה לי לקרוא את הספר "הקיר". זוהי דיסטופיה מתת הז'אנר "אדם נותר לבד בעולם" רק שהפעם זו אישה, אוסטרית והספר נכתב בשנות ה 60' ומשום מה תורגם רק עכשיו, רק אלוהי המולו"ת יודעים למה. למען האמת אני אוהבת לגלות פנינים מן העבר, כמו סטונר ואוגוסטוס המשובחים, יצירותיו של סטפן צווייג ועוד אוצרות נסתרים שמתרגמות לרוב ה

זה אחד הספרים שהשאיר אותי עם פה פעור. הוא לא שגרתי, לא רגיל. זה משהו אחר, משהו מיוחד. העלילה: אישה נשארת לבד באזור הררי משום שקיר מפריד בינה לבין העולם החיצון. מי כן נשאר איתה: כלב, חתולה, פרה וחיות הבר של הסביבה.
מבחינת העלילה, מתוארת ההתמודדות שלה עם עצמה, עם החיות שאיתה ועם כוחות הטבע. היא לומדת לשרוד, לאט לאט מבינה את הקצב של הטבע ועונות השנה ולפי זה היא בונה לעצמה שגרה, וזאת אישה עירונית לג