“קשה לדמיין איך בזמן כל כך קצר, בסך הכל ממרץ 1933 ועד מאי 1945, מיום עליית היטלר לשלטון ועד נפילתו ומותו בבונקר שלו, איך הוא הצליח לבנות מערכת שילטונית חדשה, תוך שהוא הרס את כל המסגרות השילטוניות הקיימות ואשר היו בעלות ותק היסטורי של עשרות ומאות שנים.

בכל תחומי חייו, מרג לידתו ועד מותו, הגרמני תפקד ופעל במסגרות אשר נתנו לו ביטחון כלכלי , סוציאלי, חברתי,וביטחוני.
בא המשטר הנאצי ומוחק שנים של היסטוריה ותוכן שנבנה בעמל רב לאורך שנים.
במקומו, יוצק המשטר תוכן חדש אשר מתבסס על אידיאולוגיה חדשה.
וכך האדם שנולד, או גדל במסגרת החברה הנאצית, אשר כללים ורעיונות חדשים נכנסים והורסים כללים ורעיונות ישנים.
האדם ״ החדש״, הנאציונל סוציאליסטי, נולד במסגרת שדואגת לו מינקות ועד למות, כאשר הכל מכוון לשרת ולספק את צורכי המשטר החדש.
המחבר סורק את המסגרות, אחת אחר השניה ומראה לנו , בצורה משכנעת כיצד כל מסגרת קיימת או מומצאת מחדש או מרוקנת מתוכנה הישן וממולאת בתוכן חדש שתואם את האידיאולגיה הנאצית.
המחבר טוען שמטרת המשטר היתה לחסל את הדתות היישנות ( הקתולית, פרוטסטנטית, סוציאליסטית, וקומוניסטית), שבכולן המשטר מוצא נגיעה דקדנטית- יהודית, ורוצה להחליף אותן בדת לאומית חדשה, דת נאציונליסטית- פוליטית- חילונית, אשר האל שלה הוא הפירר, ושליחיו הם הקדושים שלו.
הדת החדשה אמורה למלא את כל צרכיו הרוחניים והפיזיים של האדם הנציונל- סוציאליסטי, והוא בתורו נועד לשרת את המשטר והמדינה שהרי אחד הם.
-----------------------------
קשה לי להבין כיצד אדם כמו היטלר שלא הצטיין כל כך מהבחינה האינטלקטואלית, הצליח ליצוק תוכן
חדש באיכות כזאת, תוך הריסת המסגרות הישנות, שהיו עתירות היסטוריה ואשר ניבנו בעמל רב במשך מאות שנים.
מערכות כגון מערכת המשפט, הפנים, הביטחון, התעשיה וכו׳ כולן עברו שיפוץ מחדש, תוך זריקת התוכן הישן והסבת המערכות לכלי שרת בידי המשטר הנאצי.
השאלה הנשאלת מי היו אותם אנשיםשיצקו את התוכן החדש, העבירו את הרעיונות למימוש אקטיבי
ומי יישם אותם בפועל.
ידוע לנו שהיטלר כשלעצמו, נתן את ההכוונה אבל מעולם לא עסק בגיבוש הרעיון לדרך פעולה והשאיר לאחרים לעצב את המדיניות ויישומה בשטח.
חוץ מהתחום הצבאי שבו לקח היטלר על עצמו את קביעת המדיניות ואת דרך הוצאתה לפועל,
נמנע היטלר מלהתערב במעשי פקודיו, נתן להם יד חופשית, ובלבד שיביאו תוצאת לשביעות רצונו.
אנו יודעים שהיטלר בחר את עוזריו וממלאי התפקידים על פי שתי עקרונות: נאמנותם אליו ונאמנותם לאידיאלוגיה הנציונל סוציאליסטית.
לכן נשאלת השאלה, האם ניתן למצוא ביניהם אנשים בעלי איטלגנציה כל כך גבוה, ובעלי יכולת להמציא וליישם רעיונות נאציים במערכות שזה עתה זרקו לפח את תוכנם?

תשובה לשאלה עקרונית זאת לא מצאתי בספר, ועל כן אביא בפניכם את דעתי האישית.
אחת המסגרות שעברה טיהור עמוק היתה מערכת האקדמית.
במשך שנים ארוכות האקדמיה הגרמנית של לפני עליית הנאצים, היתה מובילת המחקר המדעי בעולם.( שווה רק לספור את בעלי פרס נובל הגרמנים כדי לעמוד על תרומת האקדמיה הגרמנית למדע), לאחר עליית הנאצים, עברה המערכת זעזוע חזק, וטיהור השורות מכל מיני גורמים בלתי רצויים כגון מדענים יהודים, או מתנגדי המשטר.
אולם העוצמה האקדמאית הגרמנית למרות המכה שספגה גילתה נאמנות למשטר החדש והתלהבות לתכנים ולרעיונות החדשים שהיא הביאה.
ועל כן לדעתי, היתה זאת האקדמיה הגרמנית החדשה שיצקה את התכנים החדשים בכל המסגרות שרוקנו על ידי הנאצים מתוכנם.
--------------------------
מקום ניכבד מוקדם בספרו של מייקל ברליי למלחמתו של היטלר ביהודים.
לכאורה, קשה להבין איזה רוח שטות נכנסה בהיטלר כדי להוביל מסע השמדה כזה
שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית.
כבר מתחילת דרכו הפוליטית, מציין היטלר את היהודים כאנטי כריסט, מקום ישן שתפסה היהדות בעיני הדתות הנוצריות.
אולם היתה זאת הפעם הראשונה שאת היריבות בין הדתות מבססת האידיאולוגיה הנאצית על רעיון הגזע, ובכך בעצם דנה את היהודים לחיסול.
דבריו של היטלר מ1939 בהם הוא מאיים על חיסול הגזע היהודי באירופה, באם זו תביא לפרוץ מלחמה נגד גרמניה, מעמידים את כוונותיו של היטלר באור חזק ומרוכז, דברים שאותם חזר ואמר בהיזדמנויות נוספות לאורך המלחמה, אך כבר גילה את כוונותיו בספרו מיין קאמפ.
ברליי מתאר בספרו את המלחמה הזאת על כל שלביה, משלב הרדיפות ועד לשלב ההשמדה המסיבית במחנות.
ברליי איננו משתייך להיסטוריונים החדשים שטוענים שלא היתה להיטלר כוונה תחילה לחסל פיזית את היהודים, אלא שהוא ניגרר אחרי המאורעות.
ברליי מצדד בכוונה מראש, ושרק עברה תהליך של נסיון- תיקון שהביאו בסופו של דבר להשמדת היהודים באופן מלא,מדעי, ותעשייתי.
לסיכום:
ספר ברמה אקדמית גבוהה ביותר.
ניתן למצוא בו תובנות רבות. המחבר מגלה בקיאות עצומה בנושא שאותו חקר
ומאושש באופן מעורר הערצה את התיזה של דת לאומית חדשה שנועדה להחליף את הדתות הקיימות.
ספר מדהים,מומלץ לכל אוהבי ההיסטוריה ובמיוחד לאלה שנושא הרייך השלישי הוא מקור לא אכזב לעינין.
*5/5”

“את ספרי ההיסטוריה כמו את כל ספרי העיון המדעיים ניתן לחלק לשני סוגים עיקריים: אלה המבקשים לתת הסבר סיכומי, חדשני, מקיף, מבוסס של תופעה או אירוע היסטורי מסוים ואלה המבקשים להתמקד בפן הפיקנטי, המשעשע של ההיסטוריה מבלי להתחייב לאמיתתו וביסוסו של אותו אירוע היסטורי (וגם מבלי לידע על כך את הקוראים). הסוג השני היא בעצם הספרות העיונית, הפופולרית זו שמטרתה למשוך קוראים שאינם בעלי זיקה לנושא הנכתב והם מבוססים על גימיק שיווקי. דוגמא לכך מהזמן האחרון הוא ספרו האיום ונורא של ג'יילס מילטון "הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה". ספר שזוכה לאהדה רבה ואף הפך רב מכר בין לאומי, אך כל קשר בינו לבין היסטוריוגרפיה לא קיים אפילו במקרה (כך גם לגבי 'המרתק' אבל כאן זה כבר עניין של טעם אישי).

את הסוג הראשון של ספרי העיון המדעיים ניתן לחלק גם לשני סוגים עיקריים: אחד, ספרות היסטוריה המגדירה ומנסחת תזה חדשנית על נושא היסטורי מוכר והשני ספר המבקש לערוך סיכום ממצא (סינתזה) של התזות וההיסטוריוגרפיה של הנושא עד כה. אף על פי שספרו של מייקל ברלי נושא כותרת משנית ששמה 'היסטוריה חדשה' אין בו תזה כזאת והוא שייך לדעת רבים וטובים לסוג השני. כלומר "הרייך השלישי-היסטוריה חדשה" הוא ספר סינתזה של אירוע היסטורי. ובכל זאת מדובר בספר מצוין.

גם אם נניח בצד את יכולת הניתוח והאבחנה של ברלי, כמו את בהירות מחשבתו, עדיין נשאר עם מספיק סיבות טובות לכך שזהו ספר טוב מאוד. ברלי לא מתעכב כלל על אחת השאלות הגדולות שהעסיקו ומעסיקות עד היום את ההיסטוריונים העוסקים ברייך השלישי ובשואה. השאלה כיצד אדם נורמטיבי בעל משפחה, אב למופת וכו' יכול להתדרדר מוסרית ולרצוח בברבריות אדם אחר, אישה או פעוט. כך הוא כותב, בתמציתיות לא אופיינית, על השאלה הזאת במבוא לספר: "אף שספר זה מעלה כמה מחשבות על הזוועות המוחלטות שהיטלר ופקודיו היו אחראים להן, אין הוא מתמקד בלעדית ברצח ההמונים שסביר להניח כי המסתורין אודותיו אינו כה רב כפי שנהוג לעתים לומר. למחבר אין טענה לתובנות מיוחדות באשר למניעים של ההשתתפות האישית ברציחות ובהשמדה, מעבר לאלה שאפיינו התנהגות כזאת מאז ראשית ההיסטוריה האנושית, ואשר לגביהן יצירות ספרותיות קלאסיות מן התנ"ך, שייקספיר, דוסטוייבסקי הן מדריכים שימושיים לפחות כמו עבודותיו של היסטוריון כזה או אחר בן התקופה" (עמ' 24)

מה שברלי עשה כאן הוא בעצם סיכום הגישה החדשנית של המחקר על הרייך השלישי ונגזרותיו המבקשת להחזיר את האירוע היסטורי אל ההיסטוריה. כלומר להפשיט מהאירוע הקשה וגם הבלתי נתפס הזה את הקדושה והמסתורין האופפים אותו ולהתייחס אליו כאל אירוע היסטורי כמו ליתר האירועים בהיסטוריה. ללא זהירות אופיינית ללא חשש וחרדת קודש.

הספר מחולק לעשרה פרקים וכל פרק מוקדש לנושא אחר הקשור קשר כרונולוגי ורעיוני לרייך השלישי כאשר הקו המנחה הוא התזה של הדת הפוליטית. את ההיסטוריה הזאת מתחיל ברלי ברפובליקת ויימר ומתקדם הלאה באופן מפורט בתהליך התפוררותה ומשם אל מחיקתו ההדרגתית של שלטון החוק בגרמניה על ידי היטלר ועד ליציאה למלחמת העולם השנייה, האותנזיה, השואה ולבסוף חיסולו של הרייך השלישי על יד בעלות הברית והתפוררות פנימית. ברלי חולש על תקופה נכבדת שיכולה למלא בקלות ספריה שלמה ועורך סינתזה של הגישות השונות והמחקריים הממוקדים והשוליים לידי יצירה אחת גדולה ומקיפה.

לטעמי הצנוע מדובר במחקר מכובד שראוי שיקרא על ידי כל מי שמתעניין בתקופה זו וברייך השלישי. מי שמצוי עמוק במחקר על הנושא לא ימצא כאן איזו תגלית חדשה או נקודת מבט ייחודית אך יזכה לתיאור מרתק ואינטליגנטי. היות הספר הזה סינתזה ממצה של המחקר על הרייך השלישי הוא דבר מעודד, כיוון שהספרים הבאים שיבקשו לעסוק בנושא יצטרכו למצוא פשוטו כמשמעו דרך חדשה להגיע אליו.”