כשעלה היטלר לשלטון ב-1933, חיו בגרמניה כחצי מיליון יהודים. במהלך העשור הבא היו עתידים אלפים מביניהם להימלט. בין פליטים אלה היוו בני הנוער והמבוגרים הצעירים קבוצה מרשימה ביותר. אנשים אלה, שנולדו בין 1914 ל-1928, היו בוגרים דיים כדי להבין מהו אובדן מולדת ובמה כרוכה הבריחה, אבל ברוב המקרים אפשרו להם גילם הצעיר וגמישותם הנפשית לשרוד ואפילו לשגשג בסביבתם החדשה. רבים מהם תרמו ברבות הימים תרומות רבות ערך לארצותיהם החדשות ולעולם כולו. היהודים הצעירים שנסו מפני הנאצים הגיעו לארץ ישראל ולארצות הברית, לברית המועצות ולאנגליה, לדרום אמריקה, לשנחאי ולאוסטרליה. אחדים אפילו נשארו בגרמניה והסתתרו בה במשך כל המלחמה.

אף על פי שבאו מסביבות תרבותיות מגוונות - חילונים, שומרי מסורת, ציונים, פטריוטים גרמנים, קומוניסטים, עניים ועשירים - חוויית הבריחה מרדיפות הנאצים במהלך השנים המעצבות שלהם מאחדת אותם. דור זה העמיד דמויות שונות מן הקצה אל הקצה, מדענים חתני פרס נובל ומנהיגים פוליטיים בישראל ובמזרח גרמניה, ואפילו נזיר בנדיקטיני, גורו הינדי וראש שבט אפריקני.

פרופ' זאב לקויר, היסטוריון נודע, מכהן כיו"ר מועצת המחקר במרכז ללימודים אסטרטגיים ובין־לאומיים בוושינגטון, וכן כמנהל המכון להיסטוריה בת־זמננו וספריית וינר בלונדון.

שם הספר
הסוד הנורא
עימות - המזרח התיכון והמדיניות העולמית
גרילה
תולדות הציונות
השנים החסרות