ביקורת ספרותית על משחק על זמן מאת גיום מוסו
ספר טוב

---

את הספר הנוכחי חיפשתי בעקבות התרשמותי מהספר "קולו של המלאך והמלצה של חברה.

לאחר שנברתי במספר חנויות מצאתי את הספר "בסיפור חוזר". למי שלא יודע "סיפור חוזר" הינו שירות חברתי המעודד שימוש בספרים יד שניה, שמופעל כולו על ידי אנשים המתמודדים עם קשיים תעסוקתיים.

אם תשאלו אותי אם היה שווה לשוטט אחר הספר הנוכחי? אזי התשובה היא בהחלט כן.

נהניתי מהמוטיב המרכזי בספר. למרות שאני לא נמנית עם קהל הקוראים שחוטאים בקריאת ספרי מד"ב, ו/או ספרים דמיוניים, את הספר הנוכחי אהבתי. יופי של ספר!

הפרולוג מתחיל בשנת 2006 בצפון מזרח קמבודיה וחוזר 30 שנה לאחור לשנת 1976 במיאמי, כך שכל הסיפור נע בשני מישורי זמן בהפרש של 30 שנה.

אליוט קופר מסן פרנסיסקו הינו רופא כירורג מצליח שגוסס מסרטן ריאות. אהבת חיו הינה והייתה אילנה. במסגרת עבודתו אליוט קופר משתתף במשלחת רפואית הומניטארית בקמבודיה. כדי להביע תודה, החליט מנהיג השבט להעניק לאליוט עשר גלולות להגשמת אחת ממשאלות לבו... ומה המשאלה?

"לראות את אהבת חיו, את אילנה שנפטרה לפני שלושים שנה".

אילנה ווטרינרית שטיפלה בדולפינים באורלנדו בפארק הימי הגדול בעולם. היא התחברה לקבוצה של "לוחמי הקשת בענן", בזכות המאבק שלהם בניסויים גרעיניים. מטרת הצטרפותה לקבוצה הייתה לקחת חלק בפעולותיהם נגד ציד לווייתנים וכלבי ים.

לאליוט קופר היו שתי נשים משמעותיות בחיו: אילנה – אהבת חיו שנפטרה לפני 30 שנה ואנג'י-בתו.

גם למאט - החבר של אליוט קופר שנפגשו לפני כ-40 שנה יש תפקיד בסיפור הזה. ללא התערבותו של הגורל הסיכוי שיפגשו היה אפסי. אליוט ומאט היו מאוד שונים אחד מהשני. מאט היה צרפתי, מוחצן, חובב נשים יפות ואהב את החיים היפים, לעומתו אליוט היה אמריקאי, מופנם, מתבודד. המפגש ביניהם הוליד את הרעיון למיזם עסקי, והם רכשו יחדיו שטח לגידול כרמים בקליפורניה כשהיין שווק לאמריקה, אירופה ואסיה.

לאורך הספר ובדיאלוגים שוני מצאתי את עצמי לא פעם מחייכת... גיום מוסו יודע לתבל את ספריו בהומור מעת לעת. משתפת אתכם בציטוט מעמוד 74: "נחוש בדעתו לשוב לביתו בכל המהירות. כשכמעט הגיע לדלת הכניסה, הוא החליק על המדרגה האחרונה והשתטח אפיים ארצה, ופקעותיו הקוצניות של הקקטוס ננעצו במקום הרגיש ביותר בגופו".... לא הייתי אומרת שזה מחזה נעים ואפילו כואב ועם כל הכאב זה עדיין מצחיק 

אליוט התנגד להוליד ילדים, אך הגורל חשב אחרת... סטוצ' של לילה תרם לו את לידתה של ביתו- אנג'י. איך, מי, מה, מו, תקראו...

גם בספר הנוכחי גיום מוסו נוהג לשלב משפטים של כל מיני פילוסופים, מפורסמים והוגי דעות למיניהם. חלק מהגיגים אלה אקראיים ואין להם קשר לפרק שנקרא אחריו... יחד עם זאת הם מעוררים מחשבה כלשעצמם...

דוגמאות: עמוד 25: "העתיד מעניין אותי: בו הייתי רוצה לבלות את שנותי הבאות." וודי אלן
עמוד 96: "אני מעכבת את המוות על ידי כך שאני חיה, סובלת, שוגה, מסכנת, נותנת ומאבדת." אנאיס נין
עמוד 144: "רק אתמול הייתי בן עשרים, ליטפתי את פני הזמן..." שארל אזנבור

הסופר משלב שירים מסוימים שמכניסים את הקורא לאווירת הספר והסיטואציה כמו: YOU SHOULD BE DANCING , או השיר של BRUCE SPRINGSTEEN - BORN TO RUN , ללמדך שנולדנו לרקוד את החיים, לרוץ קדימה ולא להביט לאחור.

בחלקיק קטן של זמן גורלי מוצא אליוט קופר: אהבה, חבר ויעוד בחיים... איך זה קרה? תצטרכו לקרוא בעצמכם...

יש בספר לא מעט חוכמת חיים שמשולבת תוך כדי הסיפור לדוגמא: ציטוט עמוד 136: "האהבה אינה מתעופפת ככה סתם." "בכל זאת כדאי להיזהר, היא לא מובנת מאליה."

ציטוט נוסף מעמוד 188: "אלא שהאדם אינו בוחר את גורלו. החיים מחליטים במקומו. האין זה תמיד כך?"

לדעתי, אין אדם שחצה את יובל החורפים שלו, ושלא חשב מעת לעת מה הוא היה משנה בחיו, או מה היינו עושים שונה ומוכנים לאבד כדי לזכות בחיים אחרים?

את/ה היית מוכנ/ה לחזור בזמן 30 שנה אחורנית?

אני כן! ואוו כמה חבל שרק בספרים וסרטים אפשר לחזור אחורנית בזמן...

אני מרשה לעצמי להודות שבספר "קולו של המלאך" פגשתי את "גיום מוסו הסופר הבוגר", בספר הנוכחי פגשתי את "גיום מוסו הסופר המתחיל". אין ספק שאני סקרנית לדעת באיזה רעיון גיום מוסו ישתמש בספר הבא. מה שבטוח הוא סופר מרתק, וקוראיו יתבגרו עימו דרך ספריו.

אני הכנסתי את הספר הנוכחי לז'אנר הספרים הקלילים, שקוסמים מעת לעת והופכים כל ענן אפרפר וגושני לנוצתי וקליל.

מומלץ בחום לכל מי שיש כמה שעות פנויות. תיהנו!

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על משחק על זמן