“האם כדאי לקרוא רומן של מדע בדיוני שהינו למעשה ספר הרחבה לסיפור קצר מקסים ומקורי של מדע בדיוני ?
האם ההרחבה מועילה או מזיקה לסיפור הקצר שהינו פנינה ספרותית ?

במקרה הזה ההרחבה קצת פגעה בסיפור הקצר.

הסיפור הקצר שגם שמו היה שקיעה נכתב ע"י סופר המדע הבדיוני הענק - אייזק אסימוב ( יהודי ששפת האם שלו הייתה אידיש). הוא היה בנוסף גם דוקטורנט לכימיה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.

לכן, הסיפור מורכב מעובדות מדעיות, ומהחיים המדעיים, עם דמיון יוצר ענק. הסופר מספר על כדור לכת דמיוני בשם קלגש שמואר בעיקר ע"י שמש שנקראת אונוס והיא די דומה לשמש שלנו וממוקמת כמו המרחק של כדור הארץ מהשמש שלנו. בנוסף יש עוד 5 שמשות, שמאירות פחות מהשמש הראשית. השמשות הן מסוגים שונים (שידועים למדע). מתוכם שני זוגות שמשות ואחד בודד וחלש ששמו דובין. בפועל, תושבי קלגש אינן יודעים מה זו עלטה. הסיפור מספר על מדען בכיר במצפה כוכבים שהצליח להבין ולנסח את חוק הכובדיות. אבל אז מגיעים סטודנטים ומדען זוטר ומוצאים אי התאמה מוחלטת בין חוק הכובדיות למסלול של קלגש.

כאן, לדעתי, מגיעים קטעים מקסימים ( שאני מכיר מהעבר האקדמי שלי)- איך מספרים למדען הראשי שיש טעות (המדען הצעיר עלול לעוף מעבודתו במצפה), איך מגיב המדען הראשי כשהוא מבין שזה רציני (יושב שבועות מבוקר עד ערב לפתור את הבעיה כדי שכל עבודתו המדעית לא תרד לטמיון), ואיך לבסוף מגיע הפתרון - קיים לווין של קלגש שאיננו נראה בטלסקופים. (קצת קשה לי עם זה שהרי הלוויין היה צריך להחזיר אור מאחת השמשות, לפחות).

אם נקבל את הפתרון אז גם נסיק שאחת ל 2049 יהיה מצב שבו תאיר רק השמש החלשה דובין ואורה יכוסה ע"י הלוויין שאיננו נראה (ליקוי חמה מלא).

כאן נכנסת הפסיכולוגיה. אדם שנמצא בחושך מוחלט, שמעולם לא הורגל בו, עלול להשתגע לחלוטין ואף למות.

הליקוי מתקרב מאד. מה יקרה על קלגש ? את זה השאיר אסימוב לדמיון של הקוראים.

47 שנים אחרי פרסום הסיפור הקצר הנ"ל כתב סופר מדע בדיוני, רוברט סילברברג (גם הוא יהודי) , הרחבה גדולה לסיפור. ההרחבה היא דמיונית ללא מדע.

תחילה הוסיף ארכאולוגית שמצאה עדויות שבמחזוריות של כ- 2000 שנים נגרם הרס ושריפה באתר ארכאולוגי בקלגש, והמשיך והרחיב על כל מה שהתרחש במצפה הכוכבים עד הגעת הליקוי, העלטה המוחלטת.

עד כאן חלק א של הספר.

סילברברג הוסיף עוד שני חלקים ארוכים מאד על מה שארע בזמן העלטה ואחריו. בחלק ב כתוב שבזמן העלטה רוב התושבים מתו, או השתגעו וכמו כן עשו שרפות ענקיות כדי שלא יהיו בעלטה מוחלטת. בחלק ג מתואר בפרוט התחלת תהליך ההתאוששות אחרי העלטה. תהליך זה לווה ברציחות ומעשה הרג רבים (מזכיר, לא מעט, את המעשים של מחבלי הנוחבא יימח שמם ב 7.10 .) שם גם מתואר הרומן בין הארכאולוגית לעיתונאי מפורסם (שהוא גם הגיבור הראשי של חלק זה).

לאנשי הדת יש מקום חשוב בכל האירועים שמתוארים בספר אבל אינני רוצה לדון בזה כאן.

ההרחבה של סילברברג הוגשה לאסימוב והוא אישר אותה בהתלהבות - כך אומרים. אני קצת מסופק.

על כך פנים הסיפור הארוך פורסם בשנת 1990 (שנתיים לפני מותו של אסימוב).

המלצה שלי - להסתפק בקריאת חלק א של הספר המורחב. ממש מקסים. אין צורך לקרוא את תיאורי ההריגות והרציחות, וגם הרומן לא ליגה א.”

“רוב הסופרים יודעים לכתוב רק על מה שהם מכירים. הדוגמה הטובה ביותר לזה היא תועפות סיפורי פנטזיה כתובים על ידי סופרים שונים, חלקם בהמשכים נצחיים - המספרים כולם על אביר צעיר, שיחד עם חבריו המשונים מנסה להציל את הנסיכה, ולעזור לעם המדוכא הנאנק תחת עול הפאודלים האכזרים. שלא יובן אחרת - אני אוהבת לקרוא את זה כי גם אני - כמו רוב הקוראים אוהבת לקרוא על מה שאני מכירה...

בסיפור הזה הצליח אסימוב "לצאת מעורו" ולתאר מצב שונה. הוא אמנם מתבונן בארועים שהוא מתאר מבחוץ, אך מצליח לתאר מצב חדש ותגובה של אנשים למצב זה.
הסיפור נכתב בשנות הארבעים של המאה הקודמת, ומתאר חברה החיה בתנאים מסויימים: חברה עם חיי רוח עשירים, ארכיטקטורה מתקדמת, מדע מפותח, שצריכה להתמודד עם תופעת טבע הקורית אחת לאלפי שנים ואין להם כלים להתמודד איתה. הסיפור גאוני גם כי למרות שאנחנו הקוראים, יודעים מה הפשר ומה קורה, אנו עדיין במתח לגבי הסוף (ואסימוב היה פסימיסט) ואיך תפתור החברה את הדילמה הבלתי אפשרית שלה.

אני חושבת שאסימוב לא היה כבר בחיים לקראת שנת אלפיים. איך הוא - על חינוכו השמרן וחייו באמריקה השמרנית עוד יותר - הצליח לחזות במדויק את מה שקרה בעולם באותם הימים? כולל היסטריית "סוף העולם", "באג 2000", נהירה לנחמת הדת ונבואות הזעם של כתות למינהן? אני לא יודעת אם זה סיפורו הטוב ביותר של אסימוב אבל הוא בודאי אחד מעשרת המתמודדים על התואר המכובד.

וזה הציטוט מאת אמרסון, המקדים את הסיפור, וזה שגרם לסיפור להיכתב:

לוּ היוּ הכּוֹכבִים מוׁפִיעִים אַחַת לְאֵלֶף שָנִים,
הֵיאָך יֳאַמִינוּ הַאֳנָשִים,
יֳעַרִיצו וְיִשְמְרוּ לְדוֹרוֹת רָבִים
אֶת זֶכֶר קִִרְיֳית הֳאֶלוֹהִים?

*”

“ספר נהדר, אסימוב משלים את הסיפור הקצר שלו "שקיעה" בשביל לענות על חלק מהשאלות שעלו ע"י הקוראים (אבל רק על חלק - לא נהיה קטנוניים). התיאור של סוף העולם מזכיר מאד את העולם שמתואר בספר "הדרך" של מקורמק (אסימוב היה קודם :) ).
בקיצור, ספר טוב מאד של צמד סופרים מעולים בתחום המד"ב.”

“ספר מעניין שמשלב מדע, דת ופסיכולוגיה בגרוש. קראתי את הסיפור הקצר (המקורי) שנכתב ב-1941. 40 עמודים קלילים.”