ביקורת ספרותית על דוקטור פאוסטוס מאת תומאס מאן

---

אין לי המון מה להוסיף על הביקורות שכבר כתבו כאן למעט מספר נקודות סובייקטיביות שלי:

1. עבורי הספר זרם ולא שיעמם לרגע. כמעט לא יכולתי להניח אותו מידי.

2. אין צורך להבין מוסיקה על מנת להינות מהספר אבל בהחלט שווה לחוש מהי דינמיקה מוזיקאלית. מדובר בתאורים מוזיקליים שמשלימים הלכי רוח ומצבים נפשיים. מי שפחות מחובר למוזיקה קלאסית אולי יסבול מעט, המאה ה-20 היתה מלאה בטרחנים אוונטגארדיים ואולם מעט מאוד נשאר מהמלחינים הללו, הם לא ישבו באותה שורה עם הקלאסיקאנים וספק אם ביציע מקומם.
כן הייתי ממליץ לשמוע ולנסות להתחבר ליצירות סיפוריות כמו הסימפוניה האלפינית של שטראוס או המזג הדינאמי בסונטות לפסנתר של בטהובן, קונטרפונקטים של באך, סימפוניות של ראלף וון ויליאמס וכולי....

3. לטעמי הספר לא ממש מבשר את בוא הנאציזם פשוט משום שנכתב אחריו וכמו כן אין רמיזות למצב הנוכחי אלא עובדתית זה נכתב בזמן המלחמה על פי הכותב. הנקודה בעיני היא לא איך הגרמנים הגיעו למצב הזה אלא שהעם הספציפי הזה בהנתן התדרדרות המחשבה והמוסר יכול היה להגיע לתחתית הנמוכה ביותר שידעה האנושות. הספר בהחלט מדבר על התדרדרות מוסרית חברתית, על חורבן הפדגוגיה ומכאן ירידה חדה בידע. משם, שעמום (כפי שאמר קירקגור) מה שמוביל בהכרח להצמדות להבלי החיים. מסתבר לי מיום ליום יותר ויותר כי מה שהחל בתקופה הרומנטית מגיע לשיאו בימינו אנו. הרומנטיקה הגיעה לאחר תקופת ההשכלה ואולי כנגדה.
הלב כנראה העפיל על המוח בסופו של דבר והלב לא חושב אלא הולם בתוכנו.

4. מאן הוא ללא ספק אחד הכותבים הגדולים בכל הזמנים עבורי, אני אישית מכיר סופר אחד שמתעלה עליו וזה כל כך משמח לדעת שהיו גאונים (אני לא משתמש בתואר בקלות) שיכלו לכתוב נפש, פילוסופיה, מוזיקה, תרבות ואפילו פולקלור באופן כל כך עמוק ומרהיב.

5. הציון שאני נותן לו (וזה ממש ממש נדיר אצלי) 10 מתוך 10

לסיכום: הספר לא מומלץ מבחינתי, הוא ידבר באופן מזוקק אל מעטים בלבד. אותם אלו שיצליחו לראות מבעד למלל הרב, לתאורים המוסיקליים הכבדים, עם חיבור לנפשות לא יציבות ורגישות באופן דרמטי.
ספר אחד ויחיד שבעיני עולה אפילו על הטטרלוגיה ״יוסף ואחיו״ של מאן.

» ביקורות נוספות של פאוסט
» ביקורות נוספות על דוקטור פאוסטוס