'שלום ולא להתראות' הוא יצירתו האוטוביוגרפית של המשורר והסופר, נמנית עם הקלאסיקה של המאה ועשרים. יצירת מופת אמנותית ויחד עם זאת מסמך שאין לו תחליף למתעניין במלחמת העולם הראשונה ובשירה המודרנית. זוהי אוטוביוגרפיה שבה עוכלה החווייה הבלתי נמחית של המלחמה הגדולה ונהפכה, בעזרת כוח הדימיון הפיוטי, ליצירה ספרותית. זוהי אחת היצירות הספרותיות החושפנויות ביותר שכתב סופר על עצמו. שדה הקרב כפי שלא נכתב אף פעם, מרתק ולא נותן מנוחה. שיר וולשי-תבוסתני משדה הקרב: הביתה רוצה, הביתה רוצה. ישרוק הפגז ותרעמנה הפצצות, אני לא רוצה לחזור לחפירות, רוצה רק בים להפליג, שם הקייזר אותי לא ישיג. או, לא רוצה למות פה.הביתה רוצה." גרייבס מתאר את טירוף הקרבות על אדמת צרפת במלחמת העולם הראשונה, והוא מתאר בפירוט ובאיפוק כיצד נכחד שליש מן הגדוד שלו ביום אחד,ב-19 ביולי, 1916, לפני שהחלה ההתקפה. גרייבס עצמו נפצע קשה מרסיס פגז ומפקדו כתב לאימו כי בנה מת מפצעיו. מודעת מותו התפרסמה ב'טיימס' ביום הולדתו ה-21. אבל גרייבס דבק בחיים ואחרי המלחמה חזר לחזית. את הספר כתב בעת משבר משפחתי סבוך, ערב עזיבתו את אנגליה לאי מיורקה-בו חי משנת 1929 ועד מותו ב-1985.

שם הספר
אני קלודיוס - כריכה קשה
הרוזן בליזריוס
קלודיוס האל ואשתו מיסאלינה - מהדורות שונות
האלה הלבנה - דקדוק היסטורי של מיתוס פיוטי