ההרגשה היא כאילו לא הייתי בשום מקום. כאילו מימי לא הייתי עם אשה. כאילו אף פעם לא התחתנתי, לא הולדתי ילד. בפעם הראשונה אני עומד מתחת למפל גועש, משתכשך בבריכה צלולה, מתרגש ללכת יחף על גדות נחל עתיק בחורף שחון. החיים פרושים לפני, מתמסרים, מפקירים את עצמם; מציעים, בזכות הילד החדש, להיות שוב. הבעיה היא שאני לא בטוח אם אני רוצה להיות שוב. אולי פעם אחת הספיקה לי.

אני שואל איך לחיות, למרות שאני מרגיש שהשאלה צריכה להיות הפוכה, בקצה הנגדי של הסקאלה. אני שואל איך לחיות, כדי להנחיל את התשובה לבאים אחרי. זה מה שקושר את הילד עם השאלה הזאת. זה מה שמחבר בין שני הקצוות. אני שואל איך לחיות, כאילו החיים לא ענו - לא עונים - על השאלה הזאת.

שם הספר
חסד נעורייך
חיי עולם
האור השחור
סודות ובגידות
אשת הקמיקזה