אמנם שלא קראתי את כל ספריו של אייל מגד, יש בי רושם מצטבר שיש בהם מן ההגזמה שגורמת לסופר לאבד את הקורא, לפחות אותי.
קשה לעקוב, קשה לשהות בתהומות שכאלו לאורך זמן, צריך להתרומם מהספר כדי להציל את עצמך מהחידלון/דיכאון הזה.
זה מושך, אבל זה לא עושה טוב, ואני לא מחפשת ספרים קלילים על נסיכות וחיי נצח, ובכל זאת - יש גבול...



