קריאת ספר זה הייתה כמו קריאת ספר שירה, ולדבר היו יתרונות וחסרונות.
החסרון הגדול ביותר של הספר, הוא השפה הגבוהה. אינני חובבת של שפה רזה ועלובה, לכן שמחתי לגלות מילים יפות בכריכה האחורית ובעמוד הראשון, אבל ככל שהמשכתי לקרוא את הספר, לפחות בשני החלקים הראשונים שלו, הבנתי שייתכן כי המילים היפות באו על חשבון התוכן. התחלתי לתהות איפה העלילה, מה המשמעות של כל זה, ואפילו חשבתי להפסיק את הקריאה באמצע.
אולם אז הגעתי אל היתרון שבחלק השלישי, הנפתח בפרק 46 בערך וממשיך עד הפרק האחרון (109). חלק זה נכתב בשפה נפלאה ונעשה מובן יותר ומהנה יותר לקריאה. התיאורים מעניינים, הנופים מקבלים צורה (נופי הלב ונופי העולם), והקורא מקבל פיצוי נהדר על עגמת הנפש שהביאו שני החלקים הראשונים. כמו כן, יש כמה משפטים שראויים לציטוט.
הפרקים הקצרים (באורך של עמוד או שניים), ההרהורים הרבים מספור והמעבר מנושא לנושא, הזכירו לי את "הקרח והטיטניק" המעניין של יאן קפלינסקי.

במשפט אחד: ספר טוב לאוהבי המחשבות והמילים, אבל למרות האמת והדימויים הנפלאים, לא התרגשתי.

מנהג הוא לקרוא את ספר "קהלת" בשבת בו חל חג סוכות.

המתח המרכזי במגילת "חשבון הנפש הגדול" כפי שכינה אותה פרופ' ישעיהו ליבוביץ בא לידי ביטוי בעימות בין שני שאלות יסוד , שאלות אקסנציאליסטיות בה המגילה עוסקת :

'מה טוב לאדם?' לעומת 'מהו האדם?'.

משמעות הקיום האנושי לפי החכם באדם מחבר "קהלת" הוא האדם המודע למעמדו בפני אלוהים , נקודה.

ממש בימים אלו יצא לאור 'מגילת חשבון נפש' פרטית של סופר ממנו אני לומד להיות צנוע וענו , אני לומד ממנו במיוחד שהכתיבה יכולה להיות מאד עמוקה ופילוסופית בשפה אינטימית וקרובה, בשפה שפותחת דיאלוג עם הסופר גם כאשר הקורא הוא קטן מאד.

מגילת 'קהלת' אפשר לומר 'המגילה החילונית' נקראת בשם "איך לחיות" היא מתחילה בריקנות תהומית, נמשכת בחיפוש והצבת שאלות , בתהייה וסופה באנושיות ואמונה גדולה בין השורות.

איל מגד מתאר בספרו החדש מפגש בין ילד בודד שמבין בתוכו את עומק סוד הקיום האנושי לבין ילד בודד אמיתי, תוך תיאור מעשה האימוץ המאפשר לשניהם מפגש חדש עם שאלת החיים ובעיקר עם תשובת אי תוחלת החיים.

"בתצלומים כמעט תמיד אני מאמץ ילד אל לבי. תמיד הילד החבוק מרגיע את הדם מתחת להר הגעש של הרגש. צריך להודות, גאולה היא יבשת אבודה, אנחנו נידונים לחיות בלעדיה. התנאי היחיד להיגאל הוא לגאול. הדרך היחידה להיוושע היא להושיע".

ספר על יתמות שהאבא היחיד שיש לו היא החוכמה, חוכמת החיים, חוכמת הטלת הספק, חוכמת השאלה ובעיקר חוכמת ה 'אין'.

כמו אותה מגילה אותה אנו קוראים בחג סוכות מגילת "קהלת" אשר חכמים בקשו לגנוז את ספר קהלת "מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה".

כך גם ספרו של איל מגד מלאים סתירות וספקות קשות על משמעות החיים אך סופם קבלה והבנה ברורה אחת.

אין ספר מתאים יותר מאשר "איך לחיות" של איל מגד לקריאה כמגילת חשבון הנפש הפרטית של הסופר המפגישה את הקורא עם עצמו.

אסיים בציטוט מתוך ספרו המביא נגיעה מתוך אותו חשבון נפש קיומי המגיע בסופו לפתרון, פתרון ללא מילים:

"יש צעדים שחייבים לעשות, אבל פשוט לא עומדים בהם, ואז אתה חצי חי, החלק החלש חי, מנסה להתקיים בפני עצמו, בנכותו, בלי שירגישו שזו נכות, בלי שירגישו שזה חצי חיים.

רק אתה יודע, משלה את עצמך שאוטוטו זה יתוקן, שתבוא הגאולה, יהיה תיקון.

אבל איפה – עם חלוף השנים ברור שחיית באשליה, שחיית למחצה, שאין שום סיכוי שתחיה אחרת.

הלב נקרע כשחושבים על הבזבוז, על ההחמצה שבאי התיקון, על זה שלא חייתי חיים שלמים, שלם עם עצמי, על זה שפחדתי."

"מה שלא מושג בכאב הוא משעמם, לא שווה, בדומה לאהבת אמת שהיא אהבה משעממת, חוזרת על עצמה, מרדימה, ולעומתה אהבה ממעמקי השורש, שנועדה לפצוע, מחזיקה אותך ער".