“רכשתי אותו לאחרונה מזנזיף (ניר) כאן בסימניה.

תמיד אני אוהבת ספרים על חתולים...
ספר מאוד מאוד מצחיק.
כיוון אני גם לומדת וגם עובדת משמרות אז קשה לפעמים לשבת ולקרוא כמו שהייתי לפני הלימודים, אז ספרים שהם "רגועים" הם הפתרון.

הספר מספר מנקודת מבטה של הסופרת ספרה הורן את חייה עם חתוליה חלק מהזמן בו שהתה ביפן עם כל המנהגים שם וחלק מהזמן אחרי חזרתם ארצה.

לאוהבי החתולים הבה דברים היו מוכרים.... גם כל שטויות "הוונדליזם" הידועות.

כמו שציינה בזמנו הסופרת האוהבים את החתולים מוכנים לסבול המון... והיא פשוט אלרגית בדיעבד מחתולים. אבל לא מנע ממנה להישאר אם החתולים. אי אפשר לזרוק חתול כמו שלא זורקים ילד אם פתאום אתה נהיה אלרגי אליו.

אז חברי סימניה קחו ספר מצחיק זה ליד ותקראו ותצחקו בקולי קלות.”

“אהבתי ליצור הפרוותי הזה שנקרא חתול ידועה למרחקים. אני מגדלת כיום בביתי 4 חתולים: חתולה בוגרת כבת 9, נער שובב בן 3 ועוד שניים קטנים, חתול וחתולה בני שנה בערך כל אחד. מדובר עוד בתקופה רגועה – היו זמנים שעברו אצלי בבית כ13 חתולים בבת אחת ועל כן אני מרשה לעצמי להגיד שהיכרותי העמוקה ורבת השנים עם החתולים נותנת לי את רוב הידע עליהם.

עם זאת, ברגע שאני רואה משהו שיש בו אזכור של המילה 'חתול' אני חייבת שיהיה לי את המוצר הזה שמא פיספסתי איזו פיסת מידע עליהם וכך קרה לי גם עם הספר הזה. אינני זוכרת היכן שמעתי עליו אבל ברגע ששמעתי אמרתי שיהי מה ולא עניין אותי שמדובר בספר ישן נושן, אני חייבת להשיג את הספר ולקרוא וראו מה – הנה הוא שכב וחיכה רק לי בספרייה העירונית. עכשיו אני עומדת גאה על החלטתי כי בכל רגע נתון שבו קראתי בספר נהנתי בטירוף!
שפרה הורן מציגה את סיפור חייה מנקודת המבט של חיים עם חתול ואף כמה מהם בו זמנית – כי הרי כל בעל חתול יודע שלא ניתן לחיות עם חתול אחד והם תמיד באים בצרורות ואם לא בצרורות אז לפחות בזוג לבית. כך היא מספרת על חתוליה בכל תקופות חייה ואף זורקת אותנו למס' שנים בהן גרה ביפן ומספרת לנו על היחס של היפנים לחתולים ועל המיוחדות שקיימת שם.

בדיוק מירבי היא מגוללת את סיפור חייו של כל בעל חתול בעצם וזאת באופן שנון, מרגש ומצחיק לעיתים עד לפרץ רגשות געגוע עזים לחתולים שלך עצמך. כל פרק ופרק מחדש מצאתי עצמי מהנהנת בראשי לאות הזדהות עם סיפוריה והיסטואציות אותן תיארה כי את אותן סיטואציות חוויתי עם חתוליי מה שגרם לי לעיתים לפרצי צחוק פתאומיים שאם אנשים היו מסתכלים עליי מהצד היו חושבים שלבטח השתגעתי.

ובכל זאת, חייבת לציין דבר שהפריע לי קמעה ואני אשייך זאת לחוסר המודעות המשווע שהיה בתקופה שבה נכתב הספר. מעטים לא מודעים למצב הנורא שקיים ברחובותינו בישראל ובהם אנו ניצבים אל מול מיליוני חתולי בית מורעבים, מוכי מחלות ועצב רב על היותם חתולי רחוב שצריכים להילחם על כל פיסת אוכל ומים קטנה שהם מוצאים ברחוב, שלא לדבר על אונס חתולות רחב שמתרחש בתקופות ייחום שלעיתים אף גורם למוות החתולה ואם לא למוות החתולה אז למוות רוב גוריה או מרעב או מהתעללות של אנשים חסרי לב וכהנה וכהנה בעיות שפעילי בעלי החיים מנסים לטפל בהם ככל יכולתם ובהם אני. בספר מוצגות לראווה הניסיונות לזווג את חתוליה של הסופרת עם חתולים אחרים והמלטות מסופרות בראש מורם וגאה דבר שצבט לי בלב נורא שהרי לא פעם הצלתי גורי רחוב ממוות בטוח ומצאתי להם בתים ושלא נציין את כל אלה שלא צלחו ניסיונותיי להצילם. הרבעת חיות וזיווגם בכוונה תחילה הוא משהו שצריך לעבור מהעולם הזה ובמהרה בימינו אמן ועל כן אני מנצלת את הבמה הזו לבקש – מספיק שמס' אנשים שהסקירה תגיע לידיהם ויעקרו את החתולים והכלבים שלהם ימנעו סבל מיותר מהבאים אחריהם. ועל הדרך גם תוציאו מידי פעם אוכל וקערית מים לבעלי החיים שמחוץ לבית שלכם, הם יודו לכם מאד.

ולאחר שניצלתי את הסקירה להעברת מסר אישית וחשוב אסכם ואומר שמדובר כאן בספר קליל, מהנה ומשובב נפש שכפי שכבר נאמר ע"י הסופרת עצמה גם מי שלא ממש חובב חתולים אולי ימצא בספר הזה הנאה ומי יודע אולי אף ישנה דעתו ויציל איזה גור חתולים ויגלה את אהבתו החדשה ליצור הנפלא והמיוחד הזה. ממליצה בחום, פשוט נפלא!”

“אני קוראת את כל ספריה של שפרה הורן.
כתיבתה קולחת, בלתי יהירה ונובעת מידע ומאהבת אדם
חתולים אהובים עלי מאד, תמיד יש בביתי חתול או חתולה ועוד 3-4 מן החצר שמתארחים אצלי, כלומר אמל חתולי לארוחת מלכים. שפרה אוהבת חתולים וזה ברור מכתיבתה
שושן”