ביקורות ספרים על הספר חיי השקר של המבוגרים

כתוב טוב ומעניין... המשך לקרוא

רוני pery

לדעתי זה הספר הכי טוב של אלנה פרנטה מבין אלה שנחשפתי אליהם. קראתי את ההסדרה של הרומנים הנפוליטנים, שנתתי לה חמישה כוכבים, וחייבת לציין שהספר הזה הרבה יותר סוחף ומעניין. העלילה כל כך זורמת עד לא יכולתי להניח אותו מהיד. הספר מדבר על נאפולי של העשירים ונאפולי של העניים ויש כאן סיפור של נערה מתבגרת שהנסיבות המשפחתיות שלה מובילות אותה לחיות בתווך בין שני העולמות. היא מתארת את השקרים של המבוגרים שהיא מכירה לצד תהליך ההתבגרות שלה. כמובן שהשקרים קיימים בשני העולמות, אבל דווקא בעולם ה"מתורבת" השקרים יותר גדולים. היכולת להבין את הדמויות, להיכנס לאישיות שלהן... המשך לקרוא

דינהליס

"לשקר אהבתי יותר ויותר, עכשיו חשתי שהתפילה וסיפור השקרים מעניקים אותה נחמה." קניתי את הספר הזה לפני מספר חודשים אבל איכשהו הצלחתי לדחות את הקריאה בו פעם אחר פעם. עדיין לא קראתי אף אחד מספריה של פרנטה אבל צפיתי בסדרת הטלוויזיה "החברה הגאונה שלי" והתאהבתי קשות. כמובן, יש אשר יגידו שהספר והסדרה לא זהים בתכלית, שהסדרה לא מייצגת שום דבר מהספר וכו וכו... אבל אני הערצתי את השחקניות הראשיות בנות החמש עשרה שהפגינו יכולות משחק מדהימות, אהבתי את המשחק האיטלקי הגרנדיוזי ונסחפתי לעלילה. שעות ישבתי וצפיתי בסרטונים מאחורי הקלעים, נפעמת משיטות המשחק והבימוי. אני ח... המשך לקרוא

בר

התענגות. גם הפעם- כמו ברביעיה המופלאה של פרנטה ( החברה הגאונה, הסיפור של שם המשפחה החדש, אלו שנשארו ואלו שעזבו, הסיפור של הילדה האבודה) - אלנה פרנטה מציעה לקורא את מרכולתה היקרה, הנוגעת: היא אמיתית. היא אותנטית, רגישה, מצחיקה, חכמה, ויודעת לספר סיפור. הספר שובה מהמשפט הראשון, הדמויות חיות, עגולות, מורכבות. הערבוב המדוייק בין ההתרחשויות לבין התחושות והמחשבות של המספרת מרנין- אנחנו מאמינים לה, אנחנו בוכים אתה וצוחקים אתה, ומתחשק לאמץ אותה אל הלב, נוגעת שהיא. ספר שעושה את הדבר הזה המדהים, שאתה רק רוצה להתפנות מכל עיסוקיך ולקרוא עוד. ... המשך לקרוא

יוהנה

טוב...כמובן שאין מנוס אלא להשוות לרומנים הנפוליטניים. ולא רק משום שנכתבו על ידי אותה הסופרת. נפולי אותה נפולי, של מעלה ושל מטה, גיל הנעורים על הייסורים שנמשכים לנצח, הדמויות, הכל מוכר. גם הכתיבה אותה הכתיבה לטוב ולרע. אין הפתעות אצלה פרטנה היא כותבת הכל, לא משאירה מקום להרהור, לסב-טקסט, הקורא שלה או הקוראת היא זו שמתאהבת (או פחות כמו במקרה שלי) בדמות ורוצה להכיר אותה לאורך-כמה כרכים שזה לא יהיה, לשוב אליה פעם אחר פעם כמו אל חברה טובה שרוצים לדרוש בשלומה, לשלוח אליה מבט מציצני. ובאמת הכל שם: לא מוסתר. פרנטה חושפת הכל ובגדול. כל שביב של הרהור, כל גזיז מחשבה.... המשך לקרוא

שרית

הספר מתחיל בסערה ומצדיק את שמו: מתגלה מערכת של שקרים וחיים כפולים של מבוגרים-הורים (לא אחשוף יותר...) מתגלה הדודה המכוערת-המרשעת-הסכסכנית כביכול, אך הישירה הבוטה המסקרנת. ודמותה של המספרת "ג'ובנה" שהיא מעין: "הברווזון המכוער" - שחיצוניותה - מכוערת, אך תוכה תמימה וברה. וישנה העיר נאפולי המתגלה ביופייה וכיעורה באחת. אבל אט אט מתפוגג הקו המרכזי של הסיפור, וחלקו השני הופך לסיפור על חיי הדור השני: נערים ונערות המתבגרים על כל בעיות הנעורים, שיחות רבות בין הנערות על חוויותיהן ומאווייהן - וכאן מתחיל הספר להיות משעמם מעייף וחסר כיוון. המשכתי בקריאתו וסיימתי ... המשך לקרוא

יוסי נינוה

WTF?! לעיתים רחוקות אני משתמש בנוטריקונים אינגליזמים כדי להביע משהו. הפעם הנוטריקון הזה היה במקומו. מה בדיוק קראתי כאן? לא בטוח, רגע, כמעט בטוח שאיש לא היה קונה את "חיי השקר של המבוגרים" בלי להיות בוגר "הרומנים הנפוליטניים". לא סתם קונה, מסתער. האם ההסתערות השתלמה? האם נרשם כיבוש ספרותי חדש? למה להחזיק במתח כשאפשר לומר שזה עוד מאותם רומנים נפוליטניים במובן של סגנון ומקום ארוע הארועים. אז מי שקרה את הנפוליטניים יקרא גם אתה זה, למה להחזיק אתכם במתח. וזה לא שלא נקראו עד היום ספרים שהופיעו OUT OF THE BLUE. רובם כאלה והם אינם צריכים להיות קשורים לדבר. לא צריך תירוצי... המשך לקרוא

מורי