ביקורות ספרים על הספר שקרים הכרחיים - עין טובה #

ספר קשה אבל טוב ומעניין... המשך לקרוא

רוני pery

הספר מתחיל בשנת 2011 , וחוזר אחורה לשנת 1960 עם סיפורן של מרי אלה(17) ואחותה אייבי(15) וג'יין העובדת הסוציאלית(22) שהן הדמויות המרכזיות בסיפור. מרי ואייבי הן עניות, זה כל חטאן. ועל כן הן נכנסות לרשימה של נשים המתאימות לעיקור כדי שלא יתרבו ויכבידו על המדינה. "את עוד תראי. שניים, זה טוב. שלוש ילדים, עדיין טוב, אבל יש לך פחות אוכל בשבילם וקשה להשגיח. ארבע ילדים זה עוד יותר גרוע. חמש, לא טוב לאימא ולא טוב לילדים". כשג'יין העובדת החדשה נכנסת לעובי הקורה, היא מבינה שהשיטה לעיקור לא פוסחת על נערות צעירות שעתידן להפוך לאימהות חסום בידי המדינה. גורלן נקבע ונחרץ מבל... המשך לקרוא

michalus

ספר 4 כוכבים קלאסי כתוב טוב... קריא... זורם... מובן... נכנס ללב סיפורה של עובדת סוציאלית צעירה בשנות ה 60 בארה"ב והשיעור שלומדת על בשרה בגזענות, שיקרי הממסד, שוביניזם ותלאות החיים בכלל עבור אותם אנשים ששקופים למדינה. לאחר נישואיה לרופא מוצלח ועשיר היא מתחילה את עבודתה ומגלה שהדברים קשים ומורכבים ממה שחשבה בהתחלה. העבודה מעסיקה אותה 24 שעות ביממה בגלל הרגישות הגדולה שלה והאיכפתיות למעורבים. אט אט היא מגלה כי דווקא תכונות אלה אינן מוערכות אצל הממונים עליה. הספר מבוסס על ארועים אמיתיים שאכן קרו אי שם בשנות ה 60 בחלק ממדינות הדרום בארה"ב והם הזויים לחלוטין... המשך לקרוא

אוהבת לקרוא

לומר את האמת לקח לי כמה ימים לחשוב על הספר לפני שכתבתי ביקורת. הספר נוגע בנקודות מאד כואבות שהן רלונטיות עד היום (ממש היום) הזכות של האישה על גופה, הזכות להפלה, מהו גיל הסכמה (בישראל 14)מי הם האפטרופסים שיקבעו עבורה מה נכון ומה לא, מה תפקיד הרשויות בהתערבות בחיי המשפחה, מי קובע מה היא משפחה נורמטיבי. בימים אלה דנים בבית המשפט העליון בארהב באיזה שבוע ניתן יהיה להרשות לאישה לבצע הפלה לילד שאינו רצוי או הגיע בחטא. מדינת ארהב רוצה להוריד לשבוע 24 משבוע 36 כלומר כאשר לאישה יסתבר שהיא בהריון, ברוב הפעמים זה יהיה מאוחר מדי בכדי לבצע הפלה חוקית. כך שבית המשפט מ... המשך לקרוא

אסתר

אני חייב להגיד מתי שאתה קורא ספר לא הכי טוב יש בזה גם משהו טוב שאתה יכול ספר של 400 עמוד לגמור אותו בפחות מיומיים. על פי רוב אני לא יקרא יותר מחמישים עמוד במכה אחת. לפעמים גם עשר עמודים כבד עלי שברב הספרים שאני קורא אני צריך לחשוב קצת או לפעמים לתת ללב שלי טיפה מנוחה לפני שממשיך. פה זה לא ככה. אתה קורא את זה כמו שאתה קורא בעיתון. מהר מהר אתה גומר איתו וזה הדבר הכי טוב שיש בספר. שאני אומר ספר לא הכי טוב אני לא מדבר על הנושא שפה. הנושא הזה ממש חשוב ואני חושב טוב שידברו עליו וטוב שיכתבו על זה ספרים. אבל הבעיה פה זה שגם שאתה מספר על משהו שקשה אתה צריך לבחור טוב ... המשך לקרוא

סימנטוב

הספר הוא כמו הוריקן שנבנה לאט. בתחילת הספר יש רק בריזה קלה, בעיות ארציות ופשוטות של דמויות שלא ניכר בהן ייחוד כלשהו. לאט לאט הרוח מתחזקת, ופתאום עולות בך שאלות ותהיות, את כבר לא בטוחה באידיליה שהציגו לך, ופתאום הרוח הופכת לסופה, עד שהסופה הופכת למערבולת, ובסופו של דבר להוריקן של ממש. הדבר המדהים הוא שזה נבנה בצורה כל כך חכמה, אלגנטית ומלאת חן. בסבלנות. הספר מתרחש בשנות ה- 50, בצפון קרוליינה, ארה"ב. לא אכנס לעלילה יותר מדי כי אני חושבת שזה הורס (ואני אגב תמיד מהחסידים שלא מאמינים בלקרוא את תקציר הספר אלא צוללת ישר פנימה), אבל כן אגיד שעולים נושאים לא פשוט... המשך לקרוא

כרמל

ספר טוב. על רקע אירועים אמיתיים בשנות הששים של המאה העשרים בצפון קרולינה – בהם בוצעו עיקורים לנשים/נערות במצב כלכלי רעוע או במצב נפשי לא יציב, וכל זאת במטרה כלכלית לכאורה של הקלה על מערכת הרווחה אשר אמורה הייתה לתמוך במשפחות של אותן נשים/נערות. העלילה משתמשת באירועים האלו כדי לתאר סיפור של עובדת רווחה מצפונית שלא יכלה לשאת את הרעיון של האופן הקל בו מחליטים שמישהי לא תלד יותר ילדים. הסיפור נשמע בשני קולות: קולה של ג'ין עובדת הרווחה הצעירה והמצפונית וקולה של אייבי הנערה בת ה-16 אשר הוחלט על עיקורה בעקבות כניסתה להריון. ברקע מאבקה של ג'ין הן מול מעסיקיה... המשך לקרוא

רוני

מצטרף לממליצים ולמשבחים. כבוגר החוג ללשון באוניברסיטה לא חשתי בשום בעיה לשונית, תחבירית או מספרית. גם לא אספר את עלילתו. בחלקו הראשון מתנהל הכול "כאילו" על מי מנוחות, מבלי לחוש את הזרמים החזקים מתחת. וככול שמתקדמת העלילה המתח עולה, מתגלות נסתרות, נחשפים פשעים. אסתפק בכך שאומר, שכוונת הסופרת הייתה לחשוף תקופת חושך בארה"ב של עיקור ממסדי של אנשים בעל כורחם מטעמים סוציאליים. ... המשך לקרוא

יוסי נינוה

ביקורת הכרחית על "שקרים הכרחיים" נוגעת לנושא ההגהה, שהיא, בקצרה, על הפנים. חלק מהספרים מציגים דיאלוגים כאשר כל משפט מוקף במירכאות, וחלק מהספרים נמנעים מכך. אישית אני לא אוהבת את האפשרות השנייה, אבל מרגישה מחויבת להכיר בה כלגיטימית. איזו אפשרות לא לגיטימית, אתם שואלים? הקפת המשפטים במירכאות, לא כולל הפיסוק. זה אולי נשמע קטנוני, אבל כזו אני, קטנונית, וזה באמת מטריף אותי. כי הפיסוק הוא חלק מהדיבור. אפשר לשמוע אותי אומרת פסיק, ממש כפי שאפשר לשמוע אותי אומרת סימן שאלה. ואיכשהו ברור שסימני השאלה כן כלולים בתוך המירכאות, אבל פסיק או נקודה לא. החטא הכי גרוע שס... המשך לקרוא

מרים

שביתת העובדים הסוציאליים בימים אילו תפסה אותי יחד עם הספר הנפלא והנוגע ללב שקרים הכרחיים, המשקף בצורה נהדרת את עבודת העובדים הסוציאליים בהיבט הרגשי המעשי והתעסוקתי. ג' יין בחורה צעירה, נשואה טרייה לרופא ילדים אי שם בשנות השישים, מתקבלת לעבודה במחלקה הסוציאלית של צפון קרוליינה, הקהל, עובדים קשי יום בחוות הטבק של מחוז גריס לבנים וצבעוניים. ג' יין המתלמדת נכנסת כל כוחה לתפקיד ונקשרת לאייבי, נערה צעירה, לבנה, בת 15 , ללא הורים, עם אחות גבולית שלה ילד קטן וסבתא חולה, הם עובדים בחוות הטבק בעוני נורא, אייבי לוקחת על עצמה את עול הבית. ג' יין, תוך כדי הבנת... המשך לקרוא

רונדנית

כשבכל רגע נתון כל מה שאני רוצה זה רק לעזוב את מה שאני עושה ולפתוח את הספר- זה סימן. כשאני קוראת את הספר בדריכות, והספר הוא לא מותחן- זה סימן. כשאני מתחילה להתקמצן על הפרקים שנשארו- עוד סימן. כשאני מוחה כמה דמעות התרגשות בסיום הקריאה- כל אלו סימנים שהספר הזה כל כך, אבל כל כך טוב! דיאן צ'מברליין כתבה סיפור אנושי ומרגש סביב נושא מרתק. האאוגניקה היא תוכנית לדילול אוכלוסיה ע"י עיקור וסירוס כפוי. הנושא הזה נחקר הרבה שנים, השיטה יושמה בארצות הברית, וזלגה לעוד מדינות כמו ארצות סקנדינביה, וחלק ממדינות אירופה ביניהן כמובן גרמניה, עוד לפני עליית השלטון הנאצי. בשו... המשך לקרוא

dina