ביקורות ספרים על הספר בגנו של עוג - סדרה לספרות יפה #

זה ספר על מונוגמיה, על היסטריה ממונוגמיה ועל השתקפות. בהתאם, כל מונוגמיסט מתחיל, יוכל למצוא כאן משהו מעצמו, ממי שהפך או יהפוך להיות, ממש בקרוב. כי ב'גנו של עוג', מיוצגת תמצית שבירתו של תא. זוגיות במשבר המוגשת בתוך קפסולה של מציאות טהורה, כשכל אחד מהצדדים משמש סיבה ותוצאה להשתלשלות הארועים. "האהבה קיימת, אין לה ספק בכך. אהבה גולמית, קורבן של היומיום. אהבה שאין לה זמן לעצמה." ממש כמו בכל ניתוח מערך זוגי, נמצא כאן את הטוב ואת הרע, הבוגדני והנטוש, את זו שלא יכולה בלי, ואת ההוא שלא יכול, באופן כללי. נדנדת הזוגיות ממשיכה בתנועה ותמיד ימצא בה מישהו למעלה, בדיוק... המשך לקרוא

Misskipod

אדל היא נימפומנית. זו עובדה שצריך להתייחס אליה כפשוטה. היא חובבת סקס בכל מקום ועם כל אחד, אבל במקרה שלה נאמר "האנשים הבלתי מסופקים הורסים סביבם הכל". זה אמנם לא נאמר עליה, אבל מתאר אותה בדיוק. את המחברת לילה סלימאני הכרתי מספרה השני, שהתפרסם ראשון בישראל, שיר ענוג. כשמודן ראו כי טוב, ומדובר גם הוא בספר בינוני, אבל נמכר, הלכו ופרסמו את הספר הגרוע שלפנינו בלי מחשבה שניה. מדובר בסדרה לספרות יפה ופה אין שום ספרות יפה. אדל, תושבת פריז, נשואה למנתח העושה הכל ליצירת אווירה משפחתית ולתת לרעייתו את מירב החופש. היא כמובן מנצלת את המצב להתחיל עם כל גבר שייכנס אתה ל... המשך לקרוא

מורי

תמכרות למין, שגרה ומחשבות שהתרגלנו להדחיק. לכאורה, הדמות הראשית לא מקלה את ההזדהות איתה. היא אמנם אמא שנשואה בנישואים יבשים ונוחים, אבל היא מכורה למין. מכורה למין ורוצה להקיא את השגרה ממנה. מכורה למין ועייפה. מכורה למין ואומרת את כל מה שמפחיד להגיד. "הם ראו אותה מפלרטטת מאחורי הבר עם הבחור ההוא. הם ראו אותה והם לא שופטים אותה" "לשונו של בעלה חודרת פנימה. שום משחק מקדים. נגמור עם זה, היא חושבת ומתפשטת, לבד, בצד שלה במיטה." באיזשהו מקום, מפחיד כל כך להזדהות עם אדל. אדל היא כל מה שאני לא ארצה להיות. מהצד השני, אני רואה כל כך הרבה ממנה מסביבי. אני רואה א... המשך לקרוא

shaniwis

ספר המעלה נושא יחודי, שעד היום לא נתקלתי בו בספרות יפה ובתאורים כה כואבים. התמכרות של אישה למין ללא אבחנה מי הוא הפרטנר, ללא הכרות מוקדמת וללא הקדשה של רגע למחשבה לפני מעשה. אשה משכילה אינטיליגנטית יפה בעלת משרה מכובדת כעיתונאית, נשואה ואם לילד שמנסה לפגוע בעצמה הן עי מין מזדמן והן עי הרעבה עצמית. בהמשך הספר, מתברר, שהניגוד בין משפחתה הלא יציבה ומשפחת בעלה הבורגנית המכובדת מהוה נושא נוסף לכאב. היא אף פעם אינה מרוצה אינה מסוגלת להשלים עם הבורגנות המיושבת של בעלה הרופא ועוסקת כל הזמן בהסתרת חיפושי הסקס שלה. נושא זה, של נשים שאינן מוצאות שקט בחייהן, כנ... המשך לקרוא

אסתר

גם שבועיים אחרי קריאת הספר עדיין אני שב אליו בראשי ומודד את המחשבה שלי את יכולת העוצמה של המילים שחדרו פנימה. ספרים יכולים לשכון במעמקי כתלי האדם ולהגיח לרגע ללא אזהרה לנצוץ או להרתיע אבל בהחלט להיות קיימים ונוכחים זה מה שיפה בספרות. יש לא מעט כמה ספרים שמלווים אותי מסעות הגיבור "ביום אינו כלה" והבלבול המרגש "בקורות הציפור המכנית". התרגשות מספרים של אלזה מורנטה והרשימה ארוכה. ותמיד אני מחפש את הרגע הזה שנוצץ. מחפש לאומי אני. הספר "בגנו של עוג" הוא בעיני אחד הספרים העצובים והבודדים ביותר שקראתי. מי שרוצה ומעדיף יכול להסיר בעניים עצומות את הפרוורטי... המשך לקרוא

דרור

נתחיל באזהרה - ספר משעמם אבל דוחה. מן גירסה תפלה של "חיי המין של קתרין מ." על אשה, אדל, המכורה לסיגריות ומין. מהסיגריות היא לפעמים נהנית... יש לאדל ילד שהיא לא אוהבת, בעל שמפרנס אותה (וזהו) הורים עלובים ועבודה שהיא קיבלה בזכות פרוטקציה ושהיא לא אוהבת. נפלא. בכל פרק היא מזדיינת עם גבר אחר, ללא כל סיבה למעט העובדה שהוא שם. משעמם? גם אותה, וכנראה גם את הכותבת.... המשך לקרוא

שין

הספר הזה הוא מסוג הספרים שהקורא שואל את עצמו תוך כדי הקריאה, ובמיוחד לאחר סיום הספר, מה היה הטעם בכלל לקרוא בו. לא מצאתי בספר עניין ותוכן, לא הפקתי ממנו הנאה, ידע או תובנות. אדל, גיבורת הספר היא דמות שטחית, קרה, ובעלת התנהגות לא מובנת, דוחה, שמעוררת שאט נפש רבה. היא לא משקיעה ומזניחה את בעלה, את בנה הקטן ואת עבודתה בתור עיתונאית, ועסוקה כל העת בחיפוש אחר גברים כדי להשביע לרגע את היצר המיני ודחפיה הבלתי נשלטים. לא אכפת לה אפילו איזה גבר היא מוצאת לצורך המפגש המיני הקצרצר- הוא יכול להיות מכוער לטעמה, זקן, אלים, חבר של בעלה או הבוס שלה. היא לא בוחלת בכלום. היא ... המשך לקרוא

יסמין

כשסיימתי את הספר הבנתי מדוע הוא משך אותי מלכתחילה ואהבתי את האומץ של הסופרת לעסוק דווקא באישה מכורה למין ולא בגבר. כתיבתה של הסופרת שונה מכל מה שהכרתי והיא מיוחדת במינה. היא כותבת בקצרה, באדישות ושומרת על מרחק אך בו זמנית היא חודרת וחסרת רחמים. לא הצלחתי להפסיק לקרוא את הספר גם כשרציתי, הוא פשוט לא הניח לי. זה לא ספר שמתאים לכל אחד, אבל אם הוא מעורר את הסקרנות שלכם אז בקשתי אליכם היא פשוטה: תקראו אותו.... המשך לקרוא

נועה הולצר

עוד ספר איכותי מסדרת הספרות היפה שאני מאד אוהבת. סיפור על אישה שמכורה למין ומנסה לנהל חיי משפחה נורמטיביים. הכתיבה מינימליסטית, לעיתים קרה ומנוכרת, אבל למרות זאת, אי אפשר להניח את הספר מהיד. ספר מיוחד שמעורר הרבה מחשבות, ממליצה בחום! אדל ורישאר נשואים. אדל היא עיתונאית ובעלה רופא. הם גרים בפריז ומגדלים את בנם היחיד. אדל מאד אוהבת את בנה ולכאורה נראה כי הם משפחה מאושרת, אבל לאדל יש אובססיה לגברים. היא מנצלת כל רגע פנוי במהלך היום בכדי לשכב עם גברים. היא משקרת לבעלה וממציאה פגישות עבודה בערבים בכדי לצת מהבית ולקיים יחסי מין עם גברים אחרים. האובססיה הזא... המשך לקרוא

תושיק

שלום, אני אדל, ואני מכורה למין. רגע, רגע, אישה? מכורה למין? והרי זו טריטוריה השמורה לגברים... המחשבה של להיות "מכור/ה למין" מעוררת לעיתים גיחוך שכן היכן עובר הגבול בין יצר מיני חזק לבין התמכרות, ועוד אצל אישה, רחמנא ליצלן. שלא לדבר על המוסכמות החברתיות והשלכותיהן בהבחנה בין גברים לנשים (הרי גבר ייקרא "זיין" ואישה - "שרמוטה" "נימפומנית"). המיניות הנשית נקשרת, לעיתים קרובות, עם אהבה, חושניות, תשוקה, רומנטיקה ואימהות ולא עם הפרעה. הנושא של המיניות הנשית הוא בבחינת טאבו בחברה, כל שכן מיניות הקשורה לנשים המכורות למין. וזה נושא הספר שלפנינו. אדל, עיתונאי... המשך לקרוא

Tamas

"כל אימת שהיא עוצמת עיניים היא שומעת את הקולות, האנחות, הצעקות, המכות. גבר עירום מתנשם, אישה גומרת. היא הייתה רוצה להיות אובייקט ותו לו בלב ההמון פראי, שיטרפו אותה, שימצצו אותה, שיבלעו את כולה. שיצבטו את שדיה, שינשכו את בטנה. היא רוצה להיות בובה בגנו של עוג" כמו ב"שיר ערש" גם כאן לילה סלימאני לא עושה הנחות לקורא וכבר מההתחלה מעמידה מולו את תמצית הסיפור אם לא את סופו. הו הבורגנות. אדל אם צעירה בת 35, לילד בן 3. עיתונאית במקצועה הנשואה לרופא. הם חיים בעושר בלב פריס. אבל משהו חסר. אדל מכורה למין. טורפת כל הזדמנות לסקס חסר מעצורים, חיה חיים כפולים ולא מצלי... המשך לקרוא

שמוליק

????... המשך לקרוא

רוני pery

אני מורידה בפניה את הכובע. מורידה ואוכלת את כולו. גם אם חומרי הגלם עשויים מקקטוס קוצני וטעמו, נוסף לפצעים המתהווים בפי, מר, אני ניזונה ממנו ושותה חומץ על מנת להורידו בנקל לקיבתי. לילה סלימאני שספרה ״שיר ענוג״ יצא כמדומני באוגוסט, שנה שעברה ואותו קראתי זה מכבר היה עבורי מקור להתלבטות. ושלא תבינו אותי לא נכון; קראתיו בנשימה עצורה ובסקרנות הורגת חתולים על אף הסוף הידוע מראש והכתיבה הרזה והעובדה שלדעתי לא הגיעה לה לזכות בפרס גונקור היוקרתי. מבקרים ואנשי ספרות בצרפת כתבו כי העלתה לפרק היום נושאים חשובים כגון עובדים זרים ותרבויות שונות ועשתה מהם מטע... המשך לקרוא

shila1973