ביקורות ספרים על הספר האיש הזקן - פרידה
לאחרונה יצא שקראתי ארבעה ספרים ברצף כשהמשותף לכולם הוא הנושא: זיקנה. הספר הזה חתם את שרשרת הספרים ולא היה מתאים ממנו.
הכל בספר הזה מצומצם על גבול הסגפנות. החל בפורמט, ממשיך באיור הסמלי שעל הכריכה עד לכתיבה עצמה. למילים שאומנם נכתבו במשורה אך פורשות בפני הקורא תמונה עשירה והקורא מתוודע לדמות מאוד חיה ומלאה. פורמט הספר הוא כמו פנקס כזה שנושאים בתוך התיק, וגם התוכן נקרא בלקוניות כמו פיסות דברים שנכתבים על פתק.
האיש הזקן הוא אביה של הסופרת. ואף שיש לו שם- שלמה, למעט פעם אחת, לכל אורכו של הספר הוא מכונה האיש הזקן. אשתו היא אשתו של הזקן, והסופרת עצמה היא ב... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
על הזיכרון
הוא היה האבא של גיסתי, קשיש הראוי לשאת את התואר דור מקימי המדינה, ממייסדי חניתה, מי שעמד וקרא את הגדת הסדר הקיבוצי, עוד שהיה כזה, אחר כך הוא שקע לדמנציה, אבל כשהוא ראה אותי הוא ידע שאני מתעניין בהיסטוריה ותמיד אורו פניו וקלו רטט כשהוא סיפר לי בפירוט איך כמג"ד שלחם בתש"ח, הוא עצר את
פלישת הסורים, על יד מארב גדודי ממערב לגשר בנות יעקב.
הסיפור הזה מעבר להיותו סיפור מרגש הנשמע מאדם המשמיע עדות אישית, שעוד מעט ולא תשמע, הוא גם סיפור על תעתועי הזיכרון, לאופן בו אדם מאבד את זיכרונו קצר המועד, ואת אחיזתו בסביבתו, אך עדיין יש לו עוגנים אחרונים לחי... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
שלשום ישבתי לחוף הים עמוק אל תוך הלילה עם אדם יקר. למי שחי בהרים, הים תמיד יהיה מוקד משיכה קסום על גבול המיסטי. לעיר שנגמרת בים תמיד יהיה איזה חיבור עם האינסוף, פתאום העיר נגמרת ברצועה אינסופית של מים ואופק שנמתח בלי גבול.
כזה הוא המוות. ניצב שם בסוף, ממתין, בלתי נתפס ובלתי מעורער.
נגה אלבלך כותבת ספרון קצרצר שנקרא בגמיעה אחת על מות אביה. הספרון בנוי מסיפורים קצרים, מעין מכתמים אנקדוטליים על סיומם של החיים, על הזכרונות, ועל הכאב. אין בו השתפכות, או מליציות מוגזמת. יש בו כתיבה נקייה, תמציתית ופשוטה ובחירה חכמה של התרחשות או מאורע נקודתי נוגע ומתובל בה... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
לקחתי לידי את הספר הקטן הזה והבטתי בעיצוב הכריכה שלו.
עיצוב מינימליסטי, המתאר חוט דק שנפרם, אבל יש לו המשך למשהו...
רק המפגש הזה ריגש אותי, גרם לי לעצבות ולגעגועים עזים לכל מה שידעתי, שהיה ואיננו עוד,
ולכל מי שהכרתי, שהיה ואינו כבר בן החיים.
הספר הזה כתוב בצורה הכי מרגשת והכי יוצרת הזדהות ואמפתיה, מהרבה מאוד ספרים עמוסי מילים ומשפטים שקראתי.
הסופרת הצליחה להציג בפניי את אביה ז"ל, כדמות של אדם טוב לב, אדם פשוט ויחד עם זאת מורכב מהרבה מאוד דברים, שעשו אותו לאדם ענק.
הסופרת משתמשת בצמד המילים "האיש הזקן", ולא מכנה את אביה- אבא,
ובכך, הקורא יכול לעתים לשכו... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
פרידה
איזו מילה טעונה שנוצרת בתוכה כל כך הרבה משמעויות ופרשנויות
ספר פשוט נפלא
לכל אורך הקריאה אתה פשוט מבין כמה שהכל זמני
כתיבה נוגעת ללב שמזכירה לעיתים שיר הייקו יפני שנמתח עד אין קץ
ביי
... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
לאחר ביקורי השנתי בישראל עשיתי עצירה של שלושה ימים בהולנד.
שכנעתי את חמותי להצטרף אלי בדרכי הביתה לאוסטין, טקסס.
"הפעם האחרונה שביקרת אצלנו בחג המולד הייתה עם חוש" אמרתי. מאז גדלו הנכדים ודברים קצת השתנו.
אני לא יכולה לנסוע בלעדיו, ענתה. מאז שנפטר אינני נוסעת. אני הולכת ברגל.
אני עושה קניות ומנקה את הבית.
את חיה על אוטומט, חשבתי ומיד הצעתי שאבוא לאספה בדרך למסעי הארוך הביתה. ביום הראשון לבואי ירד שלג כבד והיה קר מאוד, הגעתי בערב רעבה ועייפה והיא הכינה לי מרק עגבניות חם והציעה שמיד לאחר מכן אכנס להתקלח ולמיטה.
בחדר הקטן סדרה עבורי מזרון כפול ושמיכה ע... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|