ביקורות ספרים על הספר עיניהם צופות באלוהים

לפעמים זה עניין של טיימינג. אני רוצה לומר ש"עיניהם צופות באלוהים" בא לי בזמן טוב. אני משום מה קצת חוששת להוסיף סימן קריאה ולומר שגם לכם, ויאללה רוצו לפני שיגמר. השפה של הרסטון מבקשת לחקור את החוויה הנשית השחורה שני דורות מסוף העבדות בארה"ב. היא מנסה לבדוק בלי הרף את עצמה שהיא מאה אחוז כנה ומבקשת לא למכור לנו, הקוראים, שבב נוסטלגיה או המתקה של החויה. במובן זה היא מתארת את קמטי הקהילה השחורה, על המקומות הלפעמים מורכבים שהיא מייצרת, על המסורת כמקום שלא פעם דוחק רגליה של אשה צעירה שמבקשת גם לחיות. ג'ייני נולדה וגדלה אצל סבתא שחיה חיי עבדות והשתחררה. הסבתא ... המשך לקרוא

זרש קרש

הספר נכתב ב-1937 ונכלל ברשימת 'טיים מגזין' של מאה הספרים הטובים ביותר בשפה האנגלית מאז 1923. המחברת נולדה ב-1891 ונחשבת לסופרת אפרו- אמריקאית פורצת דרך. ספר זה נחשב לטוב בספריה ולקלאסיקה אמריקאית. הרסטון נוגעת במקוון נושאים המעסיקים עד היום את החברה האמריקאית ככלל ואת החברה האפרו-אמריקאית בפרט. בין מאפייני הביטוי האפרו-אמריקאים של הרסטון נמנים הדרמה, הרצון לקישוטיות, התרומה לשפה האנגלית במטאפורות ובדימויים, סלנג הדיבור האפרו-אמריקאי הרווח עד היום ומשפיע רבות על השפה האנגלית אמריקאית בכללותה. השפה בדיאלוגים בסיפור דומה לשפה האנגלית האפרו-אמריקאית המ... המשך לקרוא

משה

הרומן "עיניהם צופות באלוהים" פורסם בשנת 1937, סובב סביב ג'ייני קרופורד, ומתרחש בדרום ארצות-הברית של ראשית המאה העשרים, לאחר ביטול העבדות ותחילת חקיקת חוק ג'ים קראו ("נפרדים אך שווים"). יסודו בחיפוש אחר אהבת אמת וזורה ניל הרסטון מטיבה לתאר בעדינות, ברגישות עם מסרים, וביקורת פוליטית בנוגע לאדם הצבעוני, ומעמדה של האישה באותה תקופה. זורה ניל הרסטון נועצת את עיניה בקורא ומציפה קונפליקט, בין עצמאותו של האדם, לבין המוסכמות החברתיות, ועל אחת כמה וכמה שמדובר באישה צבעונית ללא גבר. גיבורת הספר כאן אינה מוותרת ומתעקשת. ג'ייני בת כ-40 ללא ילדים ולאחר שלושה פרקי נ... המשך לקרוא

לי יניני

ככל הנראה הגעתי עם ציפיות גבוהות מדי לספר הזה...היה נחמד, השפה יפה וכל כמה עמודים יש ציטוט שרציתי לזכור ואולי גרם לי לחייך אבל לא יותר מזה. אין פה איזו מסקנה בסוף או משהו שלמדתי, נקודת התבוננות חדשה על הדברים...יותר מזה, היו פרקים שסיימתי ופשוט לא הבנתי בשביל מה עכשיו היה פרק שלם של סיפור על משהו שלא רלוונטי ושגם ממנו לא למדתי כלום. כאילו אם לא היה הפרק הזה (והיה יותר מאחד כזה), הספר היה נשאר אותו הדבר. בספרים עבי כרס אפשר להבין אם מדי פעם מוסיפים איזה פרק או שניים שרק מלמדים על האווירה או האנשים ולא בהכרח רלוונטיים לסיפור אבל בספר כזה קצר זה יוצר מצב שבו ... המשך לקרוא

כרמל

לפני כ-10 שנים, עוד בטרם התוודעתי אל ספרה של זורה ניל הרסטון, כבש את לבי משפט שכתבה, ומופיע כמוטו בספר "זכרון ארוך" של פרד ד'אגיאר (מומלץ מאד). "הייתי במטבחו של הצער וליקקתי את כל הסירים". גם בפסקת הפתיחה של "עיניהם צופות באלוהים" התאהבתי. "אוניות במרחק נושאות על סיפוניהן את משאלות ליבו של כל אדם. יש אנשים שהן מתקרבות אליהם עם הגאות. אצל אחרים הן נשארות תמיד בקו האופק, לעולם לא מחוץ לטווח הראייה, לעולם לא מגיעות, עד שהצופה מוותר ומפנה מהן את מבטו בהשלמה, חלומותיו גוועים בלעגו של הזמן. כאלה הם חייהם של בני האדם. אבל נשים שוכחות את כל מה שהן לא רוצות... המשך לקרוא

סיימתי את הספר הזה בתחושה של הערצה כלפי הסופרת הזו. כל כך גאוני ואינטליגנטי לכתוב משהו שהוא כל כך אמיתי ופשוט ובאותו זמן גם נוגע בנושאים הרגישים ביותר, האנושיים והפוליטיים בעולם. זה תמיד מקסים אותי לקרוא סיפורים שנכתבו לפני זמן רב כל כך, בתקופה אחרת, במקום אחר ולאנשים שונים כל כך ממני ועדיין אני יכולה להתחבר ולהזדהות עם הדמות הראשית וגם עם הסופרת עצמה שמייצגת את כוחה של האנשות ושל הנשיות בעולם. (״אינני משתייכת לשום גזע ולשם תקופה. אז אני הנשיות הנצחית, ענודה בשרשרת חרוזים״) היא לא כותבת כדי כדי שנרחם עליה ונראה בה קורבן של החברה הבורה והביקורתית שק... המשך לקרוא

Maya angel

עם פיסקת פתיחה שהיממה אותי ביופייה הנדיר כמו שלא חוויתי כמעט עם אף ספר אחר, מתחיל הרומן המופתי הזה את סיפורה של ג'ייני קרופורד, היפה והאמיצה והשחורה. הימים הם ימי העשור השני או השלישי של המאה ה-20, המקום הוא דרום ארצות-הברית. ג'ייני חוזרת לעיירת השחורים איטונוויל לאחר תקופת היעדרות, ומגוללת באוזני חברתה הוותיקה פיבי את כל קורותיה המסועפים. כמעט מיד נוטלת לעצמה את המושכות הסופרת, אשר מוסרת את האירועים כביכול מפיה של ג'ייני, אך בסגנון הספרותי של מספר-כל-יודע, לרווחת הקוראת. ג'ייני היא בת-תערובת שגודלה על-ידי סבתה השחורה, ובגיל 17 נדחפה לנישואי תועלת נט... המשך לקרוא

MishaEla

לפעמים תיאורים בספר הם שירה מדהימה בפני עצמה. "ג'ייני התנמנמה אבל התעוררה בזמן לראות את אדון שמש מטפס לו ושולח מרגלים לפניו שיסמנו לו את דרכו בחשכה.הוא הציץ מעל מפתן העולם והשתעשע לו קצת בגוני אדום.אך הוא הניח לכל זה ופנה לענייניו לבוש כולו לבן" (עמוד 146) "ואז ההוא עם הבהונות המרובעות חזר שוב לביתו.הוא עמד שוב בביתו הגבוה והשטוח שאין לו צדדים ואין לו קורת גג ובידו מונפת חרבו נטולת הנשמה.סוסו הלבן החיוור שעט על פני המים והרעים על פני האדמה.שעת המוות תמה.הגיע השעה לקבור את המתים" (תיאור של הים אחרי סופה ,עמוד 200) "תניחי אותי בזהירות אני צלחת סדוקה" (סבת... המשך לקרוא

may

ציון כולל: 4 ספר טוב עלילה: 5 קצבית וסוחפת דמויות: 4 מוגדרות ומובחנות תובנות: 3 לא ישירות, קשורות היטב לעלילה אירוניה : 3 מבצבצת ביו השורות ולעיתים כהבהק. ג'ייני מופיעה בסיפורנו כנערה כושית שחיה בסיום מלחמת האזרחים בין הצפון והדרום. היא משוחררת מרגשות נקם, או כעס ומקבלת את העולם כמות שהוא. זאת הסיבה שהיא " נסחפת" עם חייה. היכולת הטבעית שלה להכיל ולספוג מצבים שונים , מביאה אתה יכולת של לתאר אירועים, חוויות אישיות וכלליות, של הכושים ה"משוחררים", ותהליך הבניה של התודעה החברתית שלהם. הספר הביא אותי להזדהות עם ג'ייני כאדם , להבין אותה כאישה לשני בעלים ש... המשך לקרוא

אורי רעננה