ביקורת ספרותית על עיניהם צופות באלוהים מאת זורה ניל הרסטון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 באפריל, 2021
ע"י זרש קרש


לפעמים זה עניין של טיימינג. אני רוצה לומר ש"עיניהם צופות באלוהים" בא לי בזמן טוב. אני משום מה קצת חוששת להוסיף סימן קריאה ולומר שגם לכם, ויאללה רוצו לפני שיגמר. השפה של הרסטון מבקשת לחקור את החוויה הנשית השחורה שני דורות מסוף העבדות בארה"ב. היא מנסה לבדוק בלי הרף את עצמה שהיא מאה אחוז כנה ומבקשת לא למכור לנו, הקוראים, שבב נוסטלגיה או המתקה של החויה. במובן זה היא מתארת את קמטי הקהילה השחורה, על המקומות הלפעמים מורכבים שהיא מייצרת, על המסורת כמקום שלא פעם דוחק רגליה של אשה צעירה שמבקשת גם לחיות.
ג'ייני נולדה וגדלה אצל סבתא שחיה חיי עבדות והשתחררה. הסבתא הרתה לאדונה וכשנקרא האדון למלחמה היא בורחת מגבירתה עם תינוקת רכה מאוד מתוך הבנה שזה הסיכוי היחיד להציל את חייה ואת חיי בתה. הבת גדלה ועוברת אונס ע"י המורה שלה ואז נעלמת לחלוטין מן הנוף וכך מתוצאות אותו האונס מגיעה ג'ייני לעולם והיא כולה פרץ חיים המבקש גם להינות מהמסיבה ולא רק לומר ש"היה מכובד". היא מבקשת לחיות, ולא רק לשרוד. זה עדיין לא לגמרי ברור אם הבקשה הזו לגיטימית.
אני מנסה שלא לפזר לכם שלל ספוילרים לפני שאתם תפזרו את ההפגנה, אבל רק אומר שיש כמה מערכות יחסים משמעותיות של ג'ייני שאנו נעים בתוכן ואף אחת מהן לא כוללת אימהות. נראה שהרסטון ביקשה מאוד לתת לנו מגע עם חייה של אישה, לאו דווקא כשהיא מקיימת את צו האבולוציה והחברה, אלא קודם כל היא ישות חיה בפני עצמה. כזו שמבקשת להתענג עם אהוב בצל עץ אגס. כזו שמבקשת לטעום בחיכה את טעם החיים ולא רק לציית לצו החברה.
נהניתי מאוד מהספר וגם מההרחבות בסוף על דמותה (המרתקת!!) של זורה, באמת עשה לי חשק לשבת איתה על כוס קפה בעולם הבא, אני איכשהו נושאת קרעכצים על התרגום, למרות שזה לא הגון בתור קוראת שטרם קראה את המקור, ועדיין - כנה איתכם שזו היתה התחושה.

ספר צבעוני בכל מובנה של המילה.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זרש קרש (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
בת-יה

את צודקת לחלוטין בדברייך. ג'ייני נמצאת בהתמדה במערכת יחסים בה היא נשואה לגבר זה או אחר, ועם זאת יש איזו לבדיות קיומית מתמדת שהרסטון מצליחה בתבונה פסיכולוגית לשמור עליו ולחדור דרכו לנפשה ולתאר את המתח הזה שבין הרצון "להיות בסדר" או "להשביע רצון" או "לעשות מה שצריך" לבין מה שבאמת מתחולל בנפש הפנימית על כמיהותיה, אולי בגלל זה הרושם. בכל אופן תודה
זרש קרש (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
מורי - אני מאמינה שבכל מקום ניתן יהיה למצוא כי תורגם לאחרונה ע"י רעות בן יעקב

כרמלה- ממש מעניין לי לקרוא את תגובתך ותובנותייך. יש בסוף הספר תיאור של הרסטון כאנתרופולוגית ומתוך כך רצון להיות נאמנה באופן קרוב ככל הניתן למקור לשפת הדיבור הרחובית השחורה. איכשהו לא פעם דווקא בשל כך המעברים משפה לשפה הופכים לא פעם עילגים בעצמם. זו אולי התחושה, אני מנסה להסביר אותה לעצמי בעזרת דברייך.

הרסטון עצמה ניהלה אורח חיים שבוודאי לא היה מקובל בימיה ושבעתיים בחברה השחורה. היא נשמעת אישה סופר נועזת וכואב לדעת שסיימה את חייה בדלות רבה ונאלצה גם לעבוד לקיומה כעוזרת. המוח המבריק הזה מבריק אסלות ומרצפות. באסה
בת-יה (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
נוצר מהביקורת הרושם כאילו ג'ייני לא רוצה שום קשר עם גברים, לפחות לא בתחילת דרכה.
אלא שבספר זה לא כך. איכשהו היא תמיד נמצאת בקשר עם גברים, לטוב ולרע, ואלה
משפיעים מאוד על חייה.
כרמלה (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
מורי - מוזר שאתה שואל.
אם היית מציץ בדף הספר היית רואה ש"חפציבה" הציעה אותו לפני חודש למכירה.
(או אולי אתה רוצה לעשות להם פרסומת, ואולי העותק המוצע היה בכלל שלך).
כרמלה (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
זרש, תודה.
מה צרם לך בתרגום? יש בספר הרבה עגה ושפה נמוכה. אני חושבת שקהל היעד של הספר, שנכתב ב-1937, היו בעיקר בחורות "שחורות", שלחלקן הגדול היתה השכלה בסיסית בלבד.

לגבי נושא האמהות- להרסטון עצמה לא היו ילדים. כשקראתי, תהיתי האם הדבר נבע מבעיה או מבחירה. האם יש כאן אמירה מהפכנית, "לפני שתהיו אימהות מצאו את עצמכן." ואולי יש כאן רק רצון לתחום את הדיון ליחסי נשים-גברים בלבד, מבלי להכניס למשבצת את נושא הילדים.
מורי (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
והיכן מוצאים אותו?





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ