ביקורות ספרים על הספר לדבר לעצמנו

9 ביקרות 14 מוכרים ואפילו מישהי שמחפשת את הספר בנרות, מעניין אם ההודעה שכתבתי לה נישלחה אם לא אשלח שוב, הספר הזה עצוב וכואב וגם כל הספרים שקראתי ברצף ביחד איתו, כרגע יושבים לידו בערמה את סביון ליברכט מקום טוב ללילה ונילי לנדסמן בטוב וברע, נכון הראשון ששימח את ליבי היה לובקה או איך שלא קוראים לספר על הבריטית אמריקאית שמקבלת השראה מהבולגריה, אז נחזור לליטו מריו והאמא שמתאלמנת וכן או לא מתכוננת ומנהלת רומן מחוצ לנישואים כי בעלה גוסס, אוף וגם ניפרדת מהגבר הזה אחרי שבעלה ניפטר ניגאל מיסורי המחלה, חברים יקרים יש פתרון ומזור גם למחלה הארורה הזאתהי שלקחה לי... המשך לקרוא

איור וודה

מריו נוהג את פדרו, המשאית שלו. הוא במסע עם בנו ליטו ובבית ממתינה האם והרעייה, אלנה. זה סיפורם. הספר מביא את העולם מבעד לעיני שלושתם לסירוגין. מריו אינו בקו הבריאות וליטו אינו ממש מבין עד כמה מצבו מחורבן. עבור מריו זהו מסע שאולי יהיה המסיים עבורם. עבור ליטו הרפתקה מגניבה עם אבא. מסע גיבוש של בחינת הנפש, גילוי העצמי, הכרת השני. הקשר האוהב ביניהם מתבטא גם בכינויי החיבה של האב לבנו- בן שלי, תמנון, מרמיטה חקרנית, ארנב עקשן שכמותך. חדרי מלון, מסעדות, כפרים ועיירות אי שם בדרום אמריקה. חתיכת מסע שהבן אולי ישא בקרבו שנים לכשיגדל. אלנה גם עושה חשבון נפש נוקב עם עצ... המשך לקרוא

ראובן

את הספר התחלתי לקרוא בעקבות בוק קלאב של בית פרת בירושלים. לקחתי אותו מהספריה של המכללה שאני לומדת בה ספרנות בדוד ילין. הסיפור מגולל את סיפורו של מריו וליטו אב ובן שעושים מסע ברחבי דרום אמריקה, למרות מחלת אביו. הסיפור מסופר בקול של שלושה אנשים האב- מריו. ליטו- הבן. והאם והבת זוג- אלנה. שלושתם מתמודדים עם השלכתו של מחלתו של אביו מריו, האם לעומת זאת בדילמה בין הבעל החולה, לבין המאהב של איסקיאל. ושיחות לגבי המוות, דיאלוגים שנונים, ומנולוגים קורעי דמעות. מאוד אהבתי את הספר מאוד פילוספי, מומלץ. ... המשך לקרוא

אורי החמודה

אנדרס נאומן הארגנטינאי כתב נובלה יפהפיה, ושזר את המילים ביד אומן של ממש. אין לי איך לתאר את העוצמה של הספר הזה. הוא משתייך לקבוצת הספרים שנשארים. הוא מרגש, הוא מאלו שמערסלים את הלב - ולא רק בשל העלילה. זו גם הכתיבה. הו! איזו כתיבה נהדרת, כזו שמדייקת את המילים. כתיבה כזו שכל כמה דפים עצרתי ואמרתי לעצמי: יואו! כן..! אני כל כך מבינה למה אתה מתכוון. הסיפור מובא בשלושה קולות: מריו, האב, אלנה, האם, וליטו הילד בן העשר. מריו הוא נהג משאית, הוא נוהג על המשאית שהוא קורא לה פדרו. מריו- החולה במחלה חשוכת מרפא רוצה להעניק לבנו ליטו זיכרון שיישאר לו ממנו. האב והבן יוצאי... המשך לקרוא

dina

אני מאד מכבד תשוקה לעבודה ונועזות מחשבתית. היה לי חבר שהיה מורה לחיים שאמר לי דרור אחי בסוף תמיד תשתדל להיות חרוץ ותתפוצץ על העולם כי אלה הם סוג הדברים שעושים את האנשים קצת אחרים. בקיצור תתממש. טוב, לא תמיד זה מצליח אבל זה יופי תמיד לנסות. תשוקה ונועזות בספרות מאפשרת לקורא כמוני לזהות את התנועה המתאימה לו ואת המילים שמשרטטות מחשבה שונה, אותי זה מושך. עם השנים למדתי לזהות איזה סגנון כתיבה אני אוהב ואיזה ספר ושפה ממלאים את חושי וגורמים לי להתרגש. יש סופרים שתמיד קראתי וכנראה גם תמיד אקרא ועםם השנים הטעם מתחדד אז ברגע אתה משתחרר לעולם אחר. תנועה כמו שנ... המשך לקרוא

דרור

אכן הכותרת מאוד מפתה כמו גם הסיפור שהרי כל סיפור של מסע יש בו דרך שצריך לגלותה, סממנים דרום אמריקאיים גם הם נוטים להעצים את החוויה אני מודה שגם כתיבתו של אנדרס היא קולחת אם כי נראה שנעשיית במאמץ מסויים (אני מודה ומתווה שזו תחושה שאין לי על מה לבססה אלא רק על הצורך הכפייתי במהלך הסיפור לצטט ספרים וסופרים אחרים) אבל אבל אבל ...הסיפור משעמם וקצת רייק ממהות. מנהסתם חבל כי הוצאת תשע נשמות לא אכזבה אותי עד היום וגם נראה היה שמדובר בסופר מרשים, הספר לצערי לא התעלה לרמה גבוהה למרות שכביכול הכיל את כל המרכיבים לסיפור יוצר דופן בשורה התחתונה - קצת בנאלי ומשע... המשך לקרוא

רן

כותרת הספר "לדבר לעצמנו" העלתה לי חיוך על הפנים. אנשים נוהגים לחשוב לעצמם כל הזמן ויש החושבים בקול רם ואף מדברים לעצמם. אמי היא אחת כזאת, שמדי פעם מדברת לעצמה בקול רם. סוג של תרפיה, אני מניחה. בהתחלה חשבתי "מה היא ממלמלת לעצמה" ואף שאלתי אותה, והיא פתרה זאת בהינף יד ואמרה שהכל בסדר וטבעי ביותר לדבר לעצמך. אז מה שאולי נראה לחלק מהאנשים כפלירטוט עם השיגעון, לאחרים יש בזה סדר והגיון. וכל עוד השיגעון לא מפלרטט אליך בחזרה כנראה שאין כל סכנה.... שלושה גיבורים מדברים לעצמם בסיפור שלפנינו, הכתוב כפרקים של קולות מתחלפים: מריו, האב החולה, רעייתו אלנה וליטו, בנם ... המשך לקרוא

Tamas

כולנו מדברים לעצמנו. טוב, לא בקול רם, אך מהם מחשבותינו והגיגי נפשנו אם לא דיבורים שאנו מדברים לעצמנו. אמנם איננו זוכים למענה, אך לפחות אפשר לומר שבן שיחנו קרוב לליבנו... שלושה גיבורים יש ברומן המשפחתי המרגש ורב הקולות הזה: אב, אם וילדם בן העשר, ושלושתם מדברים לעצמם, בפרקים מתחלפים בהם מובעים רחשי ליבם. הסיפור פשוט: האב, החולה במחלה סופנית, לוקח את בנו למסע בדרכים, במשאית. הם עושים זאת בפעם הראשונה, שתהיה, מן הסתם, גם האחרונה. ואעפ"י שהדרכים פתוחות והמשאית שועטת והאב והבן חווים רגעים מרגשים וחולקים זמן איכות יקר, הדרך היא דרך ללא מוצא. כי בחיים, כמו בחיי... המשך לקרוא

מסמר עקרב

על הכריכה האחורית של הספר נאמר :"כותב בחסד עליון.." , ואני , עבדכם הנאמן, מצטרף לזה בכל פה. לכאורה, סיפור מוכר. משפחה בגיל הביניים: האם אלנה, מלמדת באוניברסיטה , מריו האב, נהג משאית ובן יחיד, ליטו בגיל העשרה. מריו חולה בסרטן וימיו ספורים, יוצא עם ליטו שאינו מודע לסערה סביבו , לטיול "התבגרות" עם אביו במסע עם פדרו- המשאית, האם נשארת בביתה. כמו במצבים כאלו, מתפתחת דינמיקה של גילוי , התקרבות והעמקת היחסים. סוד הספר הוא בכתיבה הנפלאה , מלאת התובנות של נאומן. כל דמות עוברת גילוי והתפתחות ראויה לקריאה וחוויה שלנו כקוראים. קיסמו העיקרי של הספר הוא בתיאורי... המשך לקרוא

אורי רעננה

דבר לא היה יכול להכין אותי באמת לקריאת הספר הזה. נאומן הוא סופר ארגנטינאי בן 40, יהודי מצד אביו, ובעל כשרון כתיבה שכמותו נדיר מאוד לפגוש בעולם הספרות המודרנית. לדבר לעצמנו מתחיל כיומנו של ליטו, ילד בן עשר, שאביו מריו מצרף אותו אליו למסע בונדינג על משאית, באמתלה של נסיעת עבודה. במהרה מתברר כי הספר בנוי מפרקי יומניהם של כל בני המשפחה. לסיפור מצטרפים שני קולות נוספים : זה של מריו וזה של אשתו אלנה, הנפרדת משני הגברים שלה ברגשות מעורבים. כל אחד מבני המשפחה כותב את עצמו בסגנונו הייחודי, ויומנם הוא יומן מסע. הן המסע הפיזי של מריו וליטו, והן הדרך הפנימי... המשך לקרוא

MishaEla