ביקורות ספרים על הספר שטוקהולם

גיבור הספר הזה הוא לא אדם יחיד, במרכז הספר הזה עומדת "חבורה". במלעיל. קבוצה של אנשים שנפגשו בשנות העשרה או העשרים לחייהם ומאז הם ממשיכים יחד לאורך החיים, הלימודים, הקריירה, הנישואים, הולדת הילדים, מעברי הדירות, הפיטורים, הגירושים וכל מה שקורה לאנשים במהלך החיים שלהם. הכל הם עושים ביחד, מעורבים עד צוואר זה בחייו של זה, מבקרים, נפגשים לעל האש, מופיעים באירועים, נפגשים בהלוויות ובשיבעות, מדברים, צוחקים, עוזרים, מייעצים, הכל. ניסיתי לחשוב על ספר מתורגם, לא ישראלי, שיש במרכזו חבורה ולא הצלחתי. לא השביעיה הסודית, החמישיה הסודית ודומיהם, אלא ספר למבוגרים על ח... המשך לקרוא

נצחיה

# לפני כמה שנים ראיתי סרט בריטי על כפרי סקוטי החי בכפר הררי נידח, עם מספר דו-ספרתי של תושבים, שזכה בלוטו ומת לפני שידע את זה. לא זוכרת את הפרטים אבל אני זוכרת שחבריו מהכפר מנסים לעשות הכל כדי שלא יוודע שהוא כבר ז"ל ושחברת הפיס תשלם את הזכייה, בה יתחלקו כל אלה שיודעים את הסוד, כלומר כל התושבים. אני זוכרת שהיו שם קטעים שהצחיקו אותי מאד. "להעיר את נד" כך קראו לסרט ההוא. זה לא הזיכרון שלי שהתעורר פתאום. זה כתוב בספר, יחד עם איזכור עוד סרט "החברים של אלכס" שאולי גם הוא עוסק בנושא הזה, לא ראיתי. לזכותה של ידלין ייאמר, שהיא פורשת בפני הקורא את העובדה שהרעיון העומ... המשך לקרוא

yaelhar

נהדר! לנועה ידלין יש יכולת התבוננות מופלאה באנשים, ורגישות לשפה ולניואנסים. ספר מצחיק ומעורר מחשבה. הדבר היחיד שמקשה על הקריאה: אופן כתיבת הדיאלוגים, אבל הם כל כך טובים, שאפשר להתגבר על זה. מומלץ!... המשך לקרוא

אור אשד

העיבוד הטלוויזיוני לספר הזה היה כל כך מתוק וכייפי, שהסתקרנתי לקרוא את הספר. המדיום הטלוויזיוני, כמו גם גרסה קולנועית לסרטים, מאבדים בדרך כלל המון פרטים ובמיוחד את סגנון הכתיבה שמאפיין כל סופר. בדרך כלל הם פחות טובים מהספר עצמו וחשבתי לעצמי שאם כל כך נהניתי מהסדרה, הספר חייב להיות מאסטר פיס. אז זהו, שלא בדיוק. הכתיבה של נועה ידלין מתישה לפרקים, יותר מדי ניסיונות להתחכם. ההומור שעבד על המסך לא ממש מצליח להצחיק בספר וגם הדמויות קצת מאולצות. אולי זה קשור לכך שכשאתה קורא את הספר אתה לא יכול להשתחרר מהדמות של השחקנים ששיחקו כל אחד מהדמויות ותמונתם מתעתעת... המשך לקרוא

קורא בסופש

"שטוקהולם" היא קומדיה שחורה. הדבר שהיא עושה, והיא עושה את זה נפלא, היא לזהות את ה-insecurities הקטנים והאיומים, שלוחשים לכל אחד שהוא לא טוב מספיק, ולהתחיל לשחק בהם כמו שחתול משחק בעכבר. זו קריאה שיכולה להיות מבריקה, משעשעת ומושחזת, אבל בשבילי היא היתה מאוד רחוקה מלהיות קלילה וכיפית. היו כמה פעמים שהנחתי את הספר בצד, כי רציתי לקרוא משהו פחות מדכא -- ואני לא יכול לחשוב על עוד ספר שהרגשתי לגביו ככה. הספר עוסק בחמישה חברים ותיקים ומבוגרים, בני שבעים או כמעט שם. וחברים טובים ככל שיהיו, לא כולם שווים זה לזה -- בדרכים קטנות וגדולות, אבישי הוא זה שבאמת מוצלח, שבאמת חשו... המשך לקרוא

Standback

סיפור על חמישה חברים המתקרבים לגיל 70. כאשר אחד מהם, העתיד להיות מועמד לפרס נובל, מת במפתיע. הארבעה הנותרים מחליטים להסתיר את המוות שלו על מנת לאפשר לו לזכות בכבוד הראוי לו. על פניו מעשה הרואי ומקסים, אך לכל אחד ואחת מהחברים בעצם יש מניע נסתר או חשבון לא סגור עם המת. הדמויות אבישי: חוקר כלכלת אושר ורווק ערירי יהודה: התעשר בצעירותו ומאז חייו נטולי משמעות זוהרה: כותבת ספרי זיכרונות משפחתיים, רווקה , המאהבת של אבישי עמוס: פרופסור לכלכלה גם כן נילי: רופאת ילדים שלא אוהבת ילדים וגם לא מבוגרים, גרושה עשירה כל הדמויות נאורות ואליטיסטיות שעושות מעשה א... המשך לקרוא

וונדי פן

יש לי קרוב משפחה שבאופן עקרוני לא קורא ספרות מקור ואני תוהה תמיד ביני לביני מה גורם לבנאדם לוותר על חלק מהזהות שלו ועל נופי ילדותו. אז נניח שאפשר לא לאהוב סוגה כזו או אחרת, אני למשל לא אוהבת מדע בדיוני, שיהיה ישראלי או מתורגם לגמרי לא משנה, אני פשוט לא אוהבת, או ספרי מתח, וזה בסדר, מדוע שנאהב את כל מה שקיים, אבל לוותר על ספרות מקורית ישראלית, להטיל עליה ווטו באופן גורף, בלי לתרץ את הגחמה הזו במידה שתסבר את הדעת, הרי בוודאות יש לכך השלכות וסיבות נוספות כי זה כאילו לומר לעצמך נניח- אני לא משייך את עצמי לכאן, שיש בזה במילים אחרות קורטוב של זרות וניכור– עקיר... המשך לקרוא

אירית פריד

בספרה השלישי נעה ידלין מתייצבת כסופרת בעלת סגנון מובהק: היא כותבת על האליטה הלבנה הישראלית, מה שפעם היו קוראים אחוס"לים והיום היא משהו אשכנזי-חילוני-תל אביבי (או ירושלמי מסוג מאוד ספציפי) ומזדקן למדי, ונחושה בדעתה להעמיד אותה במקומה. דווקא מכיוון שהאליטה הזו פרנסה את כל גדולי הספרות שלנו ודווקא מכיוון שידלין (כך נראה לי) יצאה מתוכה, היא רוצה להפוך את כל ערימת הפריבילגיות הללו לבני אדם, עם חולשות מביכות ותכונות קטנוניות כמו לכל הלא-פריבילגים שעליהם האליטה נוהגת להתנשא. במציאות של ישראל 2017 זה מהלך פופולרי אבל גם מתבקש, כי בסך הכל את הזווית של העמוס עו... המשך לקרוא

מירב

ספר קולח, עם תובנות על ערך החברות ומה עומד בבסיסה.אהבתי שהפך לרפלקסיבי בדיון התיאורטי בין הדמיות כיצד יש לסיימו במידה והיה ספר.... המשך לקרוא

orenboolo

ספר מעולה, נהניתי מאוד. הדמויות משורטטות בקוים עדינים ומפורטים, וכך גם הקשרים ביניהן. העלילה אמיצה ומרתקת.... המשך לקרוא

בערך מוחלט

התייאשתי אחרי 80 עמודים. ... המשך לקרוא

vivi24

ספר כתוב היטב. חריג קצת בנוף הספרותי, שכן הוא מדבר על אנשים זקנים. יש בו כמה סצנות הזויות, שקשה להאמין שייתכנו במציאות. קראתי בהנאה, למעט את תיאורי הגופה. הגעילו אותי :)... המשך לקרוא

רונן גולדשטין

נאמן להתחייבותי הדי-אווילית לעצמי לסיים כל ספר שאני מתחיל, מתוך איזשהו כבוד עלום לכותב (מי-ישמע מי אני ומה אכפת לו ממני – אם הוא בחיים בכלל), הצלחתי עם השנים להמציא לעצמי כמה "שיטות" במטרה לצמצם את הסיכונים. למשל: לא לרכוש ספרים של סופרים שלא היה לי איתם חיבור טוב בפעם הראשונה; כאלה שכותבים על נושאים שאינם כוס התה שלי ובעיקר כאלה שסגנונם אינו מייצר אצלי סקרנות כלשהי ו/או אתגר 'לנבור מעבר', כלומר – רצון להתחקות אחר סיפורם האישי ומקורות היצירה שלהם. מבחינתי, מעטים הספרים שנכתבו יש מאין ויותר סביר –לא חכמה גדולה או גילוי מרעיש- שמתקיימים קשרים רבים בין ה... המשך לקרוא

הלל הזקן