ביקורות ספרים על הספר חתול רחוב - אוטוביוגרפיה

אז ככה. לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, רציתי לקרוא קצת על ערן בדינרי, מי שכתב אותו, וגיליתי שבנוסף להיותו סופר שכתב את הספר הזה ועוד כמה אחרים, הוא גם מוסיקאי ויוצר. הקשבתי לכמה מנגינות שיצר, וכשהתחלתי לקרוא את הספר, ליוותה אותי במשך רגעים נכבדים מהקריאה, המנגינה היפה הזאת (https://soundcloud.com/badineriedreaming/eran-badinerie-dreaming) שהתאימה לאווירה של הספר ממש כמו כפפה ליד. אתם מוזמנים להקשיב למנגינה הזאת, בזמן שאני כותב את הביקורת שלי על הספר. *** כבר מההתחלה ידעתי שהספר הזה הולך להיות ספר מיוחד, משלוש סיבות: 1. בגב העטיפה כתוב שהספר הזה הוא "אוטוביוגרפיה עלילתית" - לא יודע מ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

ספר מטלטל, לא פחות מכך. ספר שהוריד אותי ממגדל השן שלי, לקח אותי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, לסיבוב בביבים של האנשים שחיים אחרת לגמרי, מתבוססים במיץ של הזבל של החיים, תוהים ותועים וטועים ומנסים למצוא משמעות לחיי הרפש שלהם. אחד הספרים החזקים שקראתי בימי חיי, קצר מאוד באורכו אך לכל מילה יש חשיבות. בסיום הקריאה חשתי תחושת עצב עמוק, אולי אפילו דיכאון. יותר מהכול דאגתי לסופר, כי זיהיתי אצלו אי אילו נטיות אובדניות. ממליצה על הספר בחום רב מאוד ומקווה מאוד מאוד שהסופר יזכה לחיים טובים יותר מאלו שהיו לו עד עכשיו, ואשר הוא משתף בהם את הקוראים בחושפנות שמעוררת ה... המשך לקרוא

חתולת בית

על "חתול רחוב" מאת ערן בדינרי משה מאלר (א) הכל שחור? הכל לבן? ב"חתול רחוב" מאת ערן בדינרי ניצבים הניגודים – השחור והלבן – זה מול זה. השחור, שחור "עד הסוף". אך מתוכו צץ ופורץ הלבן, ואף הוא לבן "עד הסוף". ספרו של בדינרי שואב את הקורא פנימה, ובעוצמה. נראה, כי השחור של הסופר בא להציג את הלבן של הקורא. או שמא ההיפך הוא הנכון? בדינרי חש שהוא שחור. מנסה להציג עצמו בשחור. עטיפת ספרו שחורה. חתול הרחוב המופיע על הכריכה שחור. הצבע השחור אמור לסמל את הרע, את האכזר, את הדוחה. גם את הדחוי. ואולם על רקע השחור בולט יופיו של הלבן. מתברר, שככל שבדינרי מנסה להשחיר עצמו בעיני הקור... המשך לקרוא

משה

ספר קצר, 64 עמודים בלבד. סיימתי לקרוא אותו תוך שעה וחצי. הספר הוא אוטוביוגרפיה כפולה - גם של הסופר ערן בדינרי וגם של חברו אבי בלומשטיין. הספר נפתח בכך שערן מבקש מאבי בשיחת טלפון שיכתוב את תמצית סיפור חייו ושיעביר לו את התוצאה הכתובה. אבי נזרק מיד לתוך קונפליקט - מצד אחד הוא מעולם לא יצר, ומצד שני מדובר בבקשתו של חברו היחיד וקשה לו מאד לסרב. לבסוף הוא מתיישב וכותב במשך כמה שעות מבלי לעצור. מעל הדפים שכתב הוא מניח את הכותרת "חתול רחוב". כשהוא מסיים הוא בולע כדורים, מתאבד. זה הפרולוג, שלושת העמודים הראשונים. אחריהם מתחיל הסיפור "חתול רחוב" ואז מבינים, בין הש... המשך לקרוא

גלית

ערן היקר, אתה לא מכיר אותי אבל אני כן, קצת, כי סיימתי לקרוא עכשיו את הספר שלך. חברה שלי קנתה ממך ספר ודיסק כשהופעת ברחוב... רקדנית שיש לה מופע יחיד... היא נתנה לך הזמנה אבל לא הגעת. אני מניחה שאתה זוכר. ערן, אני קוראת את התגובות שלך ולא מבינה למה אתה בוחר לנמק ולהסביר ולהבהיר. בעצם, אני מבינה. אני מבינה שלא מעניין אותך אם זה ראוי או לא ראוי שהסופר יגיב לביקורות. אז תדע לך שזה לא ראוי. במיוחד במקרה שלך. אתה כישרון גדול, ערן. אתה כותב מדהים, הכנות שלך שובת לב, היכולת שלך לתאר סיטואציות קשות באופן לא טרחני ולא קלישאתי ולא רומנטי, מבלי להעמיס על הקורא (ועוד לעשות... המשך לקרוא

נדיה

פעם בצבא קיבלתי לקרוא ספר, טרם צאתו לאור. במוצב בשכם הייתה חמ"ליסטית, עם מראה גותי ומבט מקרב. אבא של אותה חמ"ליסטית, היה איש תקשורת דיי ידוע, וחבר הביא לו לקרוא ספר ולחוות דעה, הספר התגלגל אליה, וממנה אלי. כך יצא שקראתי את "יש ילדים זיג זג" של דויד גרוסמן כצרור גדול של דפי A4 מודפסים בפונט לא ממש ידידותי. יש משהו מרגש בקריאת ספר מצרור דפים שכזה. גם את ספרו של ערן בדינרי קראתי מדפי A4 ואותה תחושה ליוותה אותי. הספר כתוב כזרם תודעה שכזה, לעיתים אסוציאטיבי, ומצריך ריכוז לפרקים, כדי להכנס לקצב והלך הרוח של הדמות על מנת לזרום עם זרם התודעה והכתיבה האסוציאטיבית. מ... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

אחד הספרים הישראליים המשובחים שקראתי. מרגש, מצמרר, צובט בנשמה. נותן נקודת מבט של אדם משולי החברה, וזה מרגש ונוגע, מכאיב ומדכא, עצוב וקודר. ספר נפלא.... המשך לקרוא

עכברוש ביבים

.פרומו קבוצתי לספר שיצא........ המשך לקרוא

תולעת ספרים

קוראים לי אבי בלומשטיין, אני בן ארבעים. נולדתי בעשרים באוקטובר 1975, יום הולדתו של חברי היחיד - הסופר ערן בדינרי. אני גיבור הספר חתול רחוב. הוריי קראו לי אברהם. כבר אז, ב-75, נדף מהשם ריח של עץ רקוב בחנות עתיקות. ברגע שהבנתי משהו קראתי לעצמי אבי. אבל גם זה שם סתמי, כמו הפרצוף שלי בבוקר. למען האמת, אני מעדיף שתקראו לי אלטר-אגו. קראתי את הביקורות שלכם. אני חייב להודות ששמחתי לגלות ביקורת אחת שמולה שלף חברי היחיד את טפריו. אם היה לי אומץ, הייתי נוהג בדיוק כמוהו. אל תקחו אותו באופן אישי, חתולי רחוב נוטים לפרנויה. אבל אפשר להבין אותו - יש בני אדם שגורמים לך להיות דרו... המשך לקרוא

אבי בלומשטיין

אבי בלומשטיין חי בתוך סדק. הסדק שממנו הוא יוצא לגיחות קצרות (בעיקר להיפגש עם חברו ערן בדינרי) ,סוגר עליו יותר ויותר .מהרגע שבו ניצל מניסיון ההתאבדות שלו, הוא מנסה לשרוד. אולי עד הניסיון הבא שיצליח .אין לו תקווה בחייו, המפגשים עם הסופר ערן בדינרי שלפעמים נדמה כי הם אחד, נותנים לו תקווה מצד אחד (ערן מפציר בו שיכתוב ) ומצד שני מדרדרים אותו רגשית שהרי ערן חי בסדק משלו. בלומשטיין מייצג את האנשים השקופים .האנשים שאנחנו רואים ולא רוצים לראות .האנשים שאנחנו מרחמים עליהם אבל בעצם רוצים להקיא אותם מהחברה (תרתי משמע) כי הם פגועים ,כי הם לא הולכים בתלם.נוח לנו שיש... המשך לקרוא

נועה רום

שלום ערן, לפני כשבועיים הקשבתי לך מנגן בכיכר רבין ושוחחנו מעט. הייתי עם נכדתי (ששאלה אותך למה אתה מנגן ברחוב). בארגז הגיטרה שלך היו מונחים ספרים ואני רכשתי את הספר חתול רחוב. סיפרת לי שאתה סופר ומוזיקאי שמתפרנס כאמן רחוב. אני סיפרתי לך שבעברי הייתי עורך שירה ושיש לי תואר שני בספרות כללית והשוואתית. מצד אחד זה לא הרשים אותך. מצד שני ביקשת שאחווה דעתי על ספרך באתר זה. ("רמז" ראשון לדואליות שלך). אני אוהב להתייחס ליצירה ספרותית כאל גוף. פשוט, גוף פיזי של אדם. כך קל לי להתייחס לעודפי שומן, לרזון, לאי-שלמות, וכו'. קל היה (לי לפחות) לראות את התהליך שהספר הזה עבר. ס... המשך לקרוא

דוד ר.

# יש לי חולשה לשמות של ספרים. הם מספרים סיפור לא פחות מהסיפור עצמו. אהבתי את השם של הנובלה, אבל התברר לי שאין לשם המעורר ציפייה למישהו שתמיד נופל על הרגליים, לחוכמה מניסיון, לקצת ממזריות, שום קשר לתוכנה. לו קשר היה בראש מעייני הסופר, היה עליו לקרוא לסיפור "שיחותי עם עצמי". שהיה מאפיין את הספר טוב בהרבה מהשם היפה והלא קשור. הנובלה מתארת אפיזודות מחיי שני חברים שחייהם בזבל. האחד הוא ערן בדינרי, הפוצח בנאומים חוצבי להבות נגד תופעות חברתיות. הרבה מהנובלה הזו הוא מונולוגים המביעים דעות סוציו-פילוסופיות, שאינן דורשות הוכחה, כביכול. חברו אבי שהוא המספר - ... המשך לקרוא

yaelhar

מרגש, נוגע ללב,כל אחד יכול להזהות, מקסים,לפעמים ממש יכול לגרום לבכי - עד כדי כך. זה לא ספר רגיל ובכך מתבתא כל היופי שלו. ממליצה בחום... המשך לקרוא

מימי

הספר כתוב כמו אפיזודות, שהן למעשה מרכיבות את החיים. יש בו הכל: רגשות, פילוסופיה, חלומות, חמלה, נשים, גברים ועוד - או בקיצור חיים. למרות שהתוכן שלו הוא בעצם משהו יומיומי, יש משהו אמיתי, מזעזע לעיתים כמה שהוא אמיתי. יש לספר הזה עוצמות שקשה להסביר אותם, לנובלה הזו. ערן הוא אחת הדמויות בתוך הסיפור ונראה כי הוא חושף את עצמו דרך דמות של חבר, ספק אמיתי ספק מומצא ששמו אבי. האם זהו סיפור על חברות ושיתוף בחוויות, או חשיפה אישית- קשה לומר, אבל האופן שבו הדברים כתובים שואב פנימה לקריאה רציפה מההתחלה ועד הסוף.... המשך לקרוא

scoe

חתול הרחוב הלז דווקא לא מייאו אותי, לא התחכך ברגלי ולא דרש מיני תרגימא. הוא הגיע אלי בדרך (כמעט) כל ספר ודרש את תשומת לבי. אז נתתי לו. לא יודע מה בדיוק קראתי, אבל זה היה מרתק. אבי בלומשטיין הוא חברו של מחבר הספר ערן בדינרי. אבי מסתובב בעולם ומנסה איכשהו להעביר את חייו הדואבים, חיי דיכאון וחרדה. פרנסתו מהביטוח הלאומי, שהכיר בו כנכה לאחר ניסיון התאבדות. תקווה אין לו, קשרים גם לא, אפילו לא קשר שכמעט נכפה עליו ע"י פסיכולוגית צעירה, דווקא לא המטפלת שלו, אבל אחת שרוצה. אבי נוהג להיפגש עם ערן בדינרי אחת לשבוע, שם הם מעבירים שעות של שיחה וסביאה. במפגש האחרון ערן מ... המשך לקרוא

מורי

אוף, קצר. 64 עמודים? ספר? אבל אני סולחת כי הוא פשוט פסיכי ומבריק.... המשך לקרוא

שירי 26