ביקורות ספרים על הספר החיים ומה שלבשתי

אני לא מרבה להפסיק ספרים באמצע, בעיקר מכיוון שהסקרנות לראות האם יהיה שם איזה קטע או רעיון שישבו את ליבי לא מפסיקה להטריד, אבל קורה גם שיש מקום שבו אני נעצרת ואומרת: לא, זה לא בשבילי. עם הספר הזה הגעתי עד עמוד 116 המכובד (מתוך 208!) שבו נעשה לי ברור כי הספר הזה פשוט לא יועד עבורי, בלשון המעטה. סך הכל הכתיבה בספר קלילה ונינוחה, הסיפור זורם גם אם לא מרגש במיוחד, הגיבורה חביבה ואף חדה לעיתים, ויש איזה אמפתיה כללית לתושבת הארץ בשנות הארבעים לחייה. אבל היא לא חושבת כמוני, לא פועלת כמוני, וחמור מזה היא לא מדברת אלי בשום צורה, כמעט כל עמדה ופעולה שהיא מייצגת או נוקטת ... המשך לקרוא

בירה

בנות נשמות, היוש. אמנם בשושן פחות מקובל הנוהג המוזר לשרוף חזיות (זכור שאנחנו קמצנים? אז היי, למי שיודעת כמה עולה חזייה איכותית בימינו, אין שום מצב שאדליק באופן יזום אחת כזו. תרמתי במשרד). אבל אין לי שום התנגדות לחיים שיוויוניים, לנשים עובדות, לגברים בחופשת לידה (ראו ערך הפרסומת החדשה והמשעשעת של יס), להנקות בציבור ולנשים שלא מסירות שערות בבית השחי, סבבה? רק מה. אם זה כורך פסילת יצירות ספרותיות, או סתם ספרותיות בלי יצירות, אז הלאה ממני בנות. תשאירו לי לטפל בזמן הפנוי שלי בזמן שאתן מוחות על WTF, סבבוש? החיים ומה שלבשתי אינו ספר שאבחר למדוד על פי הכתיבה ... המשך לקרוא

זרש קרש

בחיי שהרגשתי את האייקיואים שלי חוצבים לי בקליפת המוח ומבקשים נפשם להימלט. אוי, כמה שהספר הזה מ ט ו מ ט ם . הפעלתי את כסא המפלט והצלתי את עצמי בשורה 13 בעמ' 40. "היינו אז רביעייה: נירי, נטע, תמי ואני, ממש כמו ב'סקס והעיר הגדולה', רק בגרסת קארי, קארי, קארי ושרלוט." וחרף זאת, אני כל כך מרוקנת עכשיו. 40 העמודים שקראתי גרמו לי לדפיציט שכלי כלשהו. בשביל תשפוכת כל כך עלובה של מילים שמתארות כלום ושום דבר יש את גיא ונערות הפינס שלו. # # # # # אם אתם מאוד רוצים לקרוא יצירה חיננית ומלאת קסם בנושא החיים ומה שלבשתי, הרי לפניכם השיר האלמותי של ע. הלל שמתאר שב... המשך לקרוא

שונרא החתול

הביקורת של מתלמד הפנתה את תשומת לבי לספר הזה. תאור נסיונה הדיסקרטי של הספרנית לברר עבור מי הוא לוקח את הספר, השתפנותו ומלמולו שהוא לוקח את הספר לאשתו, הצחיקו אותי מאד. מה עוד שהוא תאר פרצי צחוק ספונטניים שהספר גרם לו... בזכותו שאלתי את הספר בספרייה (תודה!) פרצי צחוק הוא לא גרם לי בכלל. אפשר לצחוק (באכזריות מסויימת) על ליבי גרנות-בנאי [שמתם לב לשמות הגיבורים של הספרים הישראלים? יש שמות מתאימים לטייסים (ישי רום, נניח), שמות מתאימים לסוכני מוסד מסוקסים (גיורא בן-ארי), שמות מתאימים לראשי ממשלה (אני לא מעזה לתת פה דוגמה...) ושמות המתאימים לכתבות מגזין אופנה ... המשך לקרוא

yaelhar

נו, מה אני אגיד. ספר חמוד מינוס, נבלע כמו פחמימות ריקות. כתוב על פי נוסחא אבל נטול נשמה. עירית לינור כבר עשתה את זה טוב יותר ומוקדם יותר, וגם היא כבר שפכה לאגר. ... המשך לקרוא

smadga

את המבט הזה לא אשכח עוד שנים. הספרנית הרוסיה, שמעולם לא חרגה מסמכותה, הרימה את עיניה המאופרות ממשקפי הקריאה. "סליחה", לחשה, "אפשר לשאול בשביל מי אתה לוקח את הספר הזה?". אם אני לא טועה, היה שם אפילו חיוך של מבוכה על השפתיים. זו הרגיש כמו הגרסה הכי קרובה לשאלה "אולי בטעות אדוני לא סגור על המגדר שלו?". הסתכלתי על התינוקת הזו שנשבתה אי שם ברוסיה של פושקין וגוגול, עכשיו היה תורי להתנשא. מה היא יודעת על אמורא בשם אדמון, שאמר במסכת בבא-בתרא את הטיעון המשפטי: "בשביל שאני זכר הפסדתי?". בסוף נאלצתי להשפיל מבט ולהגיד בחיוך: מה פתאום? זה בשביל אשתי... - "יש לה טעם טוב", אומר... המשך לקרוא

מתלמד

קראתי את הספר, נסיון זול לעשות גרסה ישראלית לשטן לובשת פרדה. מאד לא זורם ומאד משעמם. כל הזמן הזכיר לי את הפרצוף של קרן מור: "אוי אוי אוי". באמצע זנחתי... המשך לקרוא

האדמורית

אני לא בלוגרית אפנה וגם לא ממש מבינה בזה. אני לא מאלה שגם עוקבות באדיקות אחרי מדורי אופנה ומחפשת מה חדש ומה אסור ללבוש בשום פנים ואופן. אני אוהבת בעיקר נוח – רצוי נוח מחמיא ויפה אבל חשוב הנוח. עולם האופנה נראה לי תמיד משהו מעבר להשגתי (מה עוד שאני בקושי 1.57 מ’ לפי המדידה האחרונה ) ואנשי עולם האופנה נראים לי תמיד כאלה שיש להם עוזרים לכל דבר שהם צריכים, והם בטח לא צריכים להכין את הילדים לבית ספר ולהשכיב אותם בערב, ובטח לא לרוץ מחוג לחוג כמו רובינו הנשים “הרגילות”. ליבי גרנות בנאי היא דווקא ההפך ממה שהצטייר לי על עולם האופנה – היא עורכת מדור האופנה ... המשך לקרוא

רובינה

ספר קליל על הגיגיה הפנימיים ועל חייה של עורכת אופנה בשנות הארבעים לחייה. הספר כתוב מנקודת מבטה של הגיבורה הראשית, ליבי גרנות, ולעתים מזכיר שילוב של יומן אישי יחד עם טור אופנה מגזיני. העלילה עצמה לא תופסת תאוצה עד שלא עוברים מספר רב של עמודים, מה שקצת מקשה על הצלילה בתוך הסיפור. הכתיבה עצמה טובה ורהוטה, לעתים מתאמצת מדי, אך חושפת חשיבה שנונה ומלאת הומור. לאלו שאוהבות ונושמות אופנה סביר להניח שיהיה נוח להתחבר, אך גם למי שיש נגיעה לעולם העיתונות, כמוני, יהיו נקודות הזדהות – במיוחד לאור העובדה שהגיבורה הראשית היא דמות שקל לחבב. בחרתי לקרוא את הספר ... המשך לקרוא

דנה

בנופש בצפון השנה הלכנו לטייל במקום נסתר ולא מוכר, בהמלצת חברתי נטע שגרה במושב בגליל העליון. לארוחת הערב התכבדנו באירוח מלכים בקריית שמונה אצל חברתי ציפי. הילדים שלי תמיד תוהים איך זה יצא שיש לי כל כך הרבה חברות וחברים, פזורים בכאלה מקומות מוזרים ברחבי הארץ והעולם, והתשובה שלי היא תמיד "מהפורומים". כן, בעידן העתיק שלפני הרשתות החברתיות הדוגלות ב"זהות אותנטית" נוצרו קשרים אמיצים יותר, ומסקרנים יותר, בין אנשים שבכל דרך אחרת לא היו יכולים להיפגש. אלא, אולי, משני צידי המתרס של הפגנה פוליטית כלשהי. בכל מקרה, באותו עשור שלי בבלוגיה, בפורומים ובעוד מקומות וי... המשך לקרוא

נצחיה

ספר קליל ונחמד. עונה להגדרה של "ספר טיסה" לדעתי. חיפשתי משהו כייפי שיעביר לי את הזמן אחרי שקראתי את הספר המצמרר "שטן בירושליים" והספר הזה התאים לי מאד. מסופר על ליבי, אוטוטו בת 40. היא נשואה ואם לשני ילדים. לליבי יש אח בשם דן-דן שכותב ספרי מדע בדיוני לילדים, הוריה גרושים ואמה חיה עם בת זוג. ליבי היא עורכת אופנה במגזין "היא". העורכת הראשית של המגזין עומדת לפרוש וליבי בטוחה שהיא תזכה בקידום המיוחל ותתמנה במקומה. ביום הולדתה ה- 40 כולם ברכו את ליבי על הקידום הצפוי אבל יום למחרת היא מגלה שזה לא בדיוק כמו שחשבה. טלי המתחרה נכנסת לתמונה וליבי נאלצת להתמודד עם ה... המשך לקרוא

תושיק