ביקורות ספרים על הספר הנכס

מצחיק, שנון, איורים יפהפיים. מעבר להומור ולעלילה רבת התהפוכות, הספר מעורר הזדהות, גם בקרב מי שאין לו שורשים בפולין, כבת, כנכדה, כאשה, כישראלית.. הוא נגע בי בכל כך הרבה רבדים. רותו מודן מצליחה בדרכה האלגנטית להעביר מסר על הדברים החשובים באמת, בלי להטיף, אלא, ככה.. על הדרך. לטעמי זהו הספר הכי טוב שלה, גם 2 הרומנים הגרפיים הנוספים שכתבה למבוגרים - מנהרות וקרוב רחוק מומלצים בחום.... המשך לקרוא

תמרה

קניתי את הספר הזה לפני שנים ישב על המדף, ישב על המדף, ישב על המדף ועכשיו, בזמן קורונה הוא צד את עיני. מרשים, כבד, ריח של נעים של צבע עז. זכרתי אותה מלא באנו. על אתגר כבר ויתרתי מזמן, never meet your heroes אבל רציתי לתת לה צ'אנס. אז פתחתי אותו. ריח הצבע העז התחלף בריח נפתלין. נפתלין ופצ'ולי. כיכר הבימה בשבת בבוקר. מצד אחד זקנה מקומטת עם סיפור שמקסים את המשפחה שלה בעיקר ומהצד השני, הנכדה שלה, חיוורת, רוכבת על אופניים עם קסדה, עוד לא אגסית אבל שומעים את השעון. ויונתן פולק, שעדיין לא הגיע. הישראלי השחור, החצוף, אינטרסנט, נכלולי הפולני הרגיש שמזיין אותה באד... המשך לקרוא

Ron1999

"יכולתי עכשיו, במקום לדבר איתך, ליסוע במזארטי הפתוחה שלי, שיערי מתבדר ברוח בעת שאני משכיב במאה שמונים קמ"ש פיתולים וסיבובים בכבישים העולים ויורדים בגאיות והרכסים של חבל טירול" אחת לכמה שנים אני מדבר עם אח שלי על "המפעל". ואז, בשלב כלשהוא של השיחה, הוא אומר משפט כזה, או משהו בסגנון. "המפעל" הוא מפעל המשקאות הגדול ביותר באוסטריה של שנות השלושים. הוא היה של המשפחה של סבתא שלנו. אה, גם היום הוא מפעל המשקאות הגדול ביותר באוסטריה. כמו אחוזים גבוהים אחרים של רכוש יהודי באירופה מאותן שנים, הוא כבר ברשותם של אנשים אחרים, הרבה זמן. כן, בטח שנציגים מהמשפחה בדק... המשך לקרוא

ליאור

מאכזב. אמנם הספר הדור מאוד- כריכה קשה והקומיקס נחמד, אבל זה כל מה שיש בספר הזה בעיני. העלילה סתמית וללא פואנטה. ציורי הקומיקס נחמדים אבל לא תורמים מעבר לטקסטים, כפי שמצופה מקומיקס. 200 עמודים שנקראים בשעתיים, שלדעתי אפשר היה להשקיע בספר אחר. ... המשך לקרוא

תולעת חמודה

אני לא קוראת ספרות ישראלית בדרך כלל. ומעולם - עד כה - לא קראתי - או דיפדפתי, עלעלתי, רפרפתי - בקומיקס. אבל zooey glass כתב ביקורת כל כך מסקרנת על הספר (תודה!), חשבתי על אמרתו בת האלמוות של משה דיין "רק חמור לא משנה את דעתו" ו...קראתי. הסיפור מנסה לספר את הישראליות. זו שבנויה על זיכרונות מארצות אחרות. זו שבנויה על "אני לא פראייר", זו שעושה "דווקא" לא כי צריך, אלא כי אפשר. מודן מנסה לאפיין כל מיני טיפוסים, אותם אנחנו מכירים מהמכולת ומתוכניות סאטיריות שונות, ואלה תמיד אחרים, לא אנחנו. נשמח לבקר וללעוג להם קצת, ולהרגיש שאנחנו - זה לא הם. סיפור המעשה מתאר שבעה ימים בפולי... המשך לקרוא

yaelhar

טומאש הוא קומיקסאי נסתר , מיקה היא קומיקסאית , היא אומרת לו"הכנסת לספר שלך את הסוד של סבתא שלי", הוא מתנצל "אבל בלי שמות", היא "עכשיו כולם ידעו..." הוא, מתנצל כזה כאילו, "זה רק קומיקס". היא:"ואתה...מה? הסופרמן שמציל אותה? או הספיידרמן שמציל את הפולנים מיהודים שלוקחים להם את הבתים?" הוא:"זה לא קומיקס סופרהירו..." היא:"קח את הדברים שלך וצא מכאו". הוא: "לא חשבתי שזה כל כך ירגיז אותך". היא: "לך מכאן או שאני מתקשרת לקבלה", הוא: "מיקה..." היא:"אני אומרת להם שצעיר אנטישמי תוקף אותי". מה יכול להיות פולני יותר מהדיאלוג הזה ,מה יכול להיות שיח בינ-תרבויות יותר מהדיאלוג החביב הזה. אי... המשך לקרוא

גדפ

אם אתם חוששים מרומנים גרפיים, אל תחששו. אם אתם חוששים מטיולי שורשים בפולין, מהחזרות רכוש, מיחסי נכדה-סבתא, אל תחששו. אם אתם חשים משיכה ולו הקלה ביותר אל הספר הזה - קחו אותו. ב200 עמודים גרפיים מסופר בהומור חמוץ-מתוק סיפור שכבר סופר אבל לא בכזאת אלגנטיות ולא בכזה יופי. הדמויות הדו-מימדיות מפתיעות בעומקיהן והעלילה חוצה את גבולות הפריים. הייתי מסכם את החוויה כ'תענוג', אבל אינני מכיר ספרים מענגים רבים שבועטים ודוקרים וצובטים את הקורא בכזו נונשלנטיות מכאיבה. מציק מכל הוא פולחן זיכרון השואה, שהביקורת עליו ועל המסעות התיכוניסטיים לפולין נוקבת ומעציבה. לא ... המשך לקרוא

zooey glass

אף פעם לא הייתי אדם של קומיקס, לא כזה לילדים ולא כזה למבוגרים. למעשה, למעט המתחייבים המגזריים של שי צ'רקה, לא נראה לי שקראתי אי פעם קומיקס של ממש. רותו מודן, לעומת זאת, התחבבה עלי בספר הילדים "סעודה אצל המלכה", ובאיור חוברת האלבום "עיניים זרות" של רונה קינן, שאהוב עלי במיוחד. שמעתי על הספר טובות והחלטתי לגוון קצת, מה יכול להיות. הסיפור עצמו לא מורכב במיוחד: סבתא ונכדה נוסעות לפולין כדי למצוא נכס משפחתי "מלפני המלחמה", מסתבכות קצת עם משפחתן ועם עצמן וכמו שמקובל, גם מגלות סוד משפחתי. רוב הרומנים הרגילים שהיו מספרים סיפור כזה היו נופלים לקלישאות בקלות, אבל ה... המשך לקרוא

מירב

מצחיק עצוב מרגש פשוט מועלה מומלץ ... המשך לקרוא

אלון

היכולת של רותו מודן להעביר עלילה מקורית בצורה גרפית מרשימה ומפעימה. השימוש שלה בשחקנים אמיתים אשר גילמו עבורה את הדמויות ואשר עפ"י היא איירה את גיבורי העלילה, גרמו לכך שבכל פעם שסבתא רגינה "פתחה" את הפה ראיתי ושמעתי את השחקנית דבורה קידר מול עיני. כיף של קומיקס. ... המשך לקרוא

רוני

כבר מזמן שיניתי דעתי על עלילון ( קומיקס). הם כלי נפלא להראות מכלול של נושאים, סיפור , רגשות וחוויות. הספר הזה מתמקד בפולניות , הרבה יהודית והרבה יותר ישראלית. כבר בתחתית הכריכה הפנימית ( יום 1), יש הערה שנראית תמימה ובהמשך מצחיקה. "בספר שלושה גופנים לשלוש השפות: עברית,פולנית ואנגלית". תנוח דעתכם. בעוד שהעברית טובה, הפולנית היא שירבוט של זיג זגים, ואנגלית צריך לחפש בנרות. ויש לזה משמעות כי כך נשמעת פולנית באוזני הדור החדש. העלילון כאן מציג כוכבת: הסבתא. כל תנוחה שלה מביעה משהו, החל מהעיקשות בשדה התעופה לשתות את כל בקבוק המים כי חבל על מים טובים וכלה בהצג... המשך לקרוא

אורי רעננה

נפלא! מיקה נוסעת עם סבתא שלה לוורשה כדי למצוא נכס נעדר, אך בעוד אחת מחפשת נכס מוחשי השנייה מחפשת נכס קצת פחות מוחשי. הספר כתוב נפלא, הנושא אקטואלי והאיורים של רותו מודן ממש יפים (מזכיר לי קצת את סגנון "טין-טין") ומעבירים את החוויה, אפרוריותה של ורשה ותחושות הדמויות. ... המשך לקרוא

Dandin

ספר הכתוב בצורת קומיקס מיקה וסבתה רגינה נוסעות לשבעה ימים לוורשה. מטרת נסיעתן הוא למצוא נכס שהיה שייך למשפחה לפני המלחמה, אך העניין לא פשוט. סבתא רגינה לא בדיוק באה לחפש את אותו הנכס.... העלילה מתפתלת ומתגלגלת בקיצור לא הרחיב במילים ממליצה מאוד לקרוא. ... המשך לקרוא

רונית