ביקורות ספרים על הספר דודי נפוליאון
|
#
היה היה איש אחד באיראן שהיו לו 7 צאצאים. הוא היה די אמיד ורצה שכל בני משפחתו יחלקו מתחם אחד. היה לו שטח עצום עליו בנה 7 בתים ונתן לכל אחד מצאצאיו בית אחד לחיות בו.
אף אחד לא יפול מהכיסא מהרעיון, שכדי לשמור על משפחתיות חיובית עדיף אולי לא לחיות בשכנות קרובה מדי. ארבעה משבעת הבתים שנבנו התנתקו מהכלל – על ידי גדר או מכירת הבית ומעבר למקום אחר. שלושת הבתים שנשארו הם "השכונה" עליה מסופר הסיפור. באחד מהם חי אגא אחד (סלחו לי, אבל אני מתקשה עם השמות...) הוא הבן הבכור של אותו אב חובב משפחתיות. הוא הסמכות העליונה – בעיקר בעיני עצמו – על אלה שחיים במתחם. הכי חשוב – ... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
ספר קריא מאוד ומגלגל מצחוק, אם כי קצת ארוך.
סטירה חברתית על משפחה-חמולה פרסית בתקופת מלחמת העולם השניה. סיפור אהבה בוסרי בין נער לנערה, דוד אחוז אובססיה ושלל דמויות שפורסות לנגד עיננו את איראן בתקופה ההיא.
המתרגמת, אורלי נוי, עשתה עבודה נפלאה ואף כתבה אחרית דבר, שאני הייתי ממליץ לקרוא אותו עוד לפני קריאת הספר.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וואלה אבויה לא לשקר?
הספר הצחיק אותי מאד,
היה לי גם דוד כזה שכל הזמן בדה סיפורים והאמין בהם.
אבל רמת התככנות והעוקצנות שיש בסיפור זה כבר ליגה חדשה בשבילי.
וסיפורי סן פרסציסקו עם המגדלים , עמוד הטווח והנמל החרב , לא הפסקתי לצחוק.
קומדיית מצבים באיראן שנות ה40, עם דמויות מאד שטוחות שלא משתנות , איך לא עשו מזה עדיין סיט קום?... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חביב, נותן תמונה מעניינת של החיים באיראן בשנות ה-40, קצת חוזר על עצמו בהומור מה שקצת מפריע.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
סיפור מגוחך ומופרך. ממש סיפורי בדים.
לא מצחיק, אלא מטופש ואינפנטילי.
קשה לזכור את כל מגוון השמות הדומים. מהר מאוד מרגישים שנמאס מלקרוא את דברי "החוכמה" של הדמויות. כל דמות מתחילה או מסיימת משפט באותם מילים בדיוק.
מזכיר קצת סרטים מצריים ישנים שהיו פעם בימי שישי בטלוויזיה הישראלית- הגזמה והקצנה והפיכת כל זבוב- לפיל.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
התחלתי לקרוא את דפיו הראשונים של ספר זה ובינתיים אני נהנה... לא מהעלילה דווקא יש לציין אלא מהיחשפות לתרבות אחרת,
שאני זר לה ודווקא מעניין אותי לדעת ולהבין על מה היא מתבססת ואיך הייתה לפני הדיכוי ב79.
הספר בנוסף משלב הומור ואני בטוח שאם הייתי פרסי הייתי צוחק אף יותר...אעדכן ביקורת זו כאשר אסיים ואגמע אותו עד סופו (:... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
את הספר דודי נפוליאון קראתי לפני 38 שנים בפרסית.
ספר מצחיק מאד, לאחר כל שורה צריך להסביר לבני המשפחה על מה אנחנו צוחקים.
כל המשפחה קראה את הספר בפרסית , מילדים עד הסבים.
מיד שראיתי את הספר בחנות ספרים קפצתי עליו וגם ספרתי לכולם שתרגמו את הספר ואפשר לקרוא אותו.
הפעם חופשי, כי באיראן אסרו על הוצאת הספר ולא יכולנו לקנות עוד ספר ועותק היחיד שהיה לנו היה בלוי מאד.
עכשיו כל אחד בארץ צריך לדעת מה זה " עד הקבר 4 אצבעות", "מומנט" ומילים אחרות מהספר.
התרגום מעולה לכל הדעות.
אפשר לראות גם את הסדרה דרך אינטרנט, קראתי , נהנתי ראיתי ושוב נהנתי.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזה עולם מדהים הוא עולם הספרים. אתה נכנס לחנות, מוציא קצת כסף, ובהנד עפעף והפיכת דף אתה נוחת בשנות ה40, ועוד באירן. חוויה שרק אנשי ספר (ונוסעים בזמן) מכירים.
אחרי שהתגברתי על ההתרגשות הראשונית התחלתי לבדוק את הסביבה החדשה. הסיפור מתחיל בהתאהבות של המספר בבת דודתו ובהתאהבות של הקורא במספר. הסקרנות שלי כלפי אירן צבעה את העלילה בגוונים עזים של "מעניין".
הגוונים האלו החזיקו בערך שליש ספר, שליש בו הייתי מרותק לעלילה וצחקתי בקול מהבדיחות.
אבל אחרי שליש משהו נשחק במנגנון. הבנתי שאסור לשקר כי אנחנו במרחק ארבע אצבעות מהקבר, והבנתי שאני רוצה לבקר בסן פרנציסק... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרעיון יפה: רומאו ויוליה פרסי.
שני אחים יריבים, שני ילדים מאוהבים, היות והסיפור מתחיל בגיל העשרה, הרי הנערה בת 14 בשלה לפירקה ואילו הנער בן 13 עדיין נער.
ברקע בן דוד המעונין לשאת את הנערה.
יש יריבות והבדלי מנטליות בין האחים,האחד נפוח מדמות עצמו(נפוליאון), ושניהם תחבולנים. יש עוד דמויות מיוחדות שיוצרות שרשרת של מצבים קומיים, כמעט טרגיים.
לכאורה , צריך רק לרקום את העלילה והכל בסדר.
יש שתי בעיות:
א. הספר מתייחס לאיראן, לשמות האנשים שם, ולדמויות מיתוך האפוס האיראני.קישרי המשפחה הם בדרך כלל בתוך החמולה. קשה לעקוב אחר הדמות. עד שבסוף מיפיתי את הענף המשפחתי כ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
