ביקורות ספרים על הספר תאומות ושקרים

כבר 5 פעמים שאני נותנת לו צ'אנס ומתחילה ומפסיקה אחרי שניה... המשך לקרוא

ספיר

בשלושת הרבעים הראשונים של הספר הוא הצדיק לחלוטין את אפס הציפיות שתליתי בו. ואז בא הרבע האחרון ושינה הכל: מספר רדוד ומשעמם, הוא הפך לספר ממש ממש גרוע. כן, הגעתי אל הספר עם אפס ציפיות. נכון, אהבתי את אשתו של הנוסע בזמן, הספר הראשון של אודרי ניפינגר. אבל הייתי גם מאוד מודעת לפגמים שלו, ולכן הנחתי שגם אם מחברים את הסיכוי שניפינגר השתפרה באחד התחומים בהם היא נפלה בספר הקודם ואת הסיכוי שהקסם שהתרחש שם יתרחש שוב והספר יהיה מוצלח למרות הפגמים - עדיין מגיעים למשהו ששואף לאפס. כל הביקורות שקראתי על הספר הצביעו בכיוון הזה. אבל קראתי בכל זאת. יש לי אחיות תאומ... המשך לקרוא

רויטל ק.

"...רבא ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי קם רבא ושחטיה לרבי זירא בעי רחמי עילויה ואחייה לשתא אחרינא אמר ליה, ליתיה מר ליעביד סעודת פורים? אמר ליה, לא כל שעתא מתרחיש ניסא." או בעברית מדוברת: לא כל יום פורים. את "אשתו של הנוסע בזמן" מאוד אהבתי. "תאומות ושקרים" הוא אחד הספרים הבודדים שאפילו לא טרחתי לסיים. מה נשתנה? אולי אודרי ניפנגר היא סופרת של ספר אחד. אולי אני התבגרתי. ואולי פשוט לא כל שעתא מתרחיש ניסא. אחרי הכל זיקה בין ספר לקורא היא לא עניין רציונלי בכלל. המסקנה הנושנה שלי, "סופר שאהבת ספר אחד שלו טרם הוכיח את עצמו", מכה שנית. נ.ב. הסיפור המ... המשך לקרוא

אריאל

כשאמא שלי ילדה את אחיותיי התאומות הדבר שהכי העסיק אותה היתה איך ליצור נפרדות ביניהן. לכן היא בחרה להם שמות שלא מתחברים ולא מתחרזים, ולא קשורים זה לזה. היא גם הלבישה אותן תמיד בבגדים שונים, ולא הרשתה להן להחליף. סוגיית בית הספר היתה קשה, כי בבית הספר היסודי במקום שבו גרנו היתה רק כיתה אחת בכל שכבת גיל. אז הן למדו יחד, אבל החוגים היו נפרדים. כשהן גדלו - המגמה נמשכה. מוזמני הבת מצווה, למשל, קיבלו הודעה חד משמעית להביא שתי מתנות נפרדות, או לא להביא בכלל. ועם כל זה גילינו לאחרונה, בעת ניסיון לשחזר תמונות ילדות, שהנפרדות היתה בעירבון מוגבל. תמונות הילדות המוצל... המשך לקרוא

נצחיה

רומן עשןי היטב אך הזוי מתאים למי שמאמין ברוחות רפאים... המשך לקרוא

של

מתחיל נחמד עד לקטע של החיים לאחר המוות. יש הרגשה של חוסר אמינות, דמויות רדודות ושטוחות ללא עומק. הרבה עיסוק במוות , בתי קברות ובכל מיני נושאים מורבידיים. לא משהו.... המשך לקרוא

עפרה

נהיה מותח רק לקראת הסוף. בסוף טמון הקסם שבסופרת, אבל בהחלט מאכזב בתחילתו. בכל זאת, הכתיבה הייחודית לניפנגר לא מאכזבת- כתיבה רהוטה וקלה לקריאה בו זמנית.... המשך לקרוא

אלגנט

היה מאוד קשה להיפרד מהספר בחלקו הראשון... מעניין ומסקרן, כתוב נפלא ומותח. ככל שהתקדמתי כך התאכזבתי... המיסטיקה השתלטה על הספר והוא הפך להיות הזוי ומעצבן. הדמויות החביבות הפכו להיות בלתי-נסבלות. אחרי "אשתו של הנוסע בזמן" וחלקו הראשון של הספר חשבתי שגיליתי פה עוד ספר משובח. התבדיתי. (אבל... מוסיפה לרשימת הטיולים שלי את בית הקברות הייגייט בלונדון :-))... המשך לקרוא

Dawn

למרות שאני מבינה שלא כל מחבר מסוגל להוציא לאור רב מכר לאחר רב מכר, עדיין קשה לי מאוד להתנער מתחושת האכזבה שהגיעה בעקבות קריאת הספר. מן רשת של סודות ושקרים שנחשפים אט אט ולא מביאים לשיא, העלילה עצמה מתוסבכת למדי ומוזרה מאוד. אהבתי בספר את החלק שבו מתבהר כי התאומות התחלפו, והייתי שמחה עם העלילה הייתה ממשיכה בכיוון, במקום זאת מגיע החלק המיסטי על רוחות רפאים. גם הדמויות של ג'וליה וולנטיה הצליחו לעצבן אותי. ג'וליה הפעילה והשתלטנית מצד אחד וולנטינה השקטה והפאסיבית מהצד האחר ואת הכל עושות ביחד, כאילו אדם אחד הן. בקיצור לא התחברתי בכלל. ... המשך לקרוא

marina_st

המילה הראשונה שעולה לי בראש היא "מפתיע". אודרי ניפנגר מצליחה לדעתי לשלב בין סיפור אנושי לפנטזיה במיטבה. גם הסוף, כמו גם בספרה הקודם, מפתיע ויצירתי (אם כי עצוב מדי לטעמי האישי). כמו כן מגיע לעניות דעתי למי שמצליחה לבנות עבור רוח רפאים דמות אנושית ומשמעותית בסיפור שגם לה התחבטויות וקשיים (לא קל להיות רוח רפאים...) יחד עם זאת הניסיון ליצור דילמה אנושית בדמות הקשר הסימביוטי-תלותי בין תאומות מעט רדוד לטעמי והתהליך שעוברות הגיבורות סכימטי מדי. גם התהליכים הרומנטיים בסיפור סובלים מבעיה דומה של שטחיות וקפיצות לא מובנות בין מצבים. **** למי כן: חובבי פנטזיה... המשך לקרוא

אריאל א

אין מקום להשוואה ל"אישתו של הנוסע בזמן" אבל גם מהספר הזה נהנתי (על אף הסוף המוזר משהו..) לא לפסול על הסף ^^... המשך לקרוא

דנה

ספר נחמד, זורם, לא יותר. מסופר על תאומות המגיעות ללונדון מארה"ב , לאחר מות דודתן, ומגלות סודות על עברן. לא התעלפתי... ... המשך לקרוא

מאורית

אחרי סיפור מקורי ומרגש ב"אשתו של הנוסע בזמן" אנחנו מקבלים כאן סיפור הזוי שלא ברור מה הוא בדיוק רוצה להגיד. אישה שמתה והשאירה צוואה מסתורית, חבר שלא מצליח להשתחרר ממנה ויש לו אובססיה לבית הקברות שנמצא בשכנות, תאומות צמודות מדי וכל מיני שכנים הזויים. ו-אה, כמובן- רוח רפאים, שרואים אותה ומתקשרים איתה. כן כן, מה ששמעתם. הפנטזיה הולכת כאן קצת רחוק מדי, ואפילו בתור פנטזיה היא נעשית מופרכת לגמרי בשלב כלשהו. אין דמות שמעוררת אהדה (אולי למעט איש הOCD בקומה העליונה) וגם לא כ"כ ברור במי אמורים להתמקד. באופן מוזר גם בכתיבה עצמה הסופרת נמצאת בנסיגה- למעלה מ100 עמודים ... המשך לקרוא

מירב

היו לי המון ציפיות אחרי אשתו של הנוסע בזמן. אך הן לא התממשו: הספר הרבה פחות חזק. אך למרות זה היו בספר מספר הפתעות ומספר נקודות למחשבה ולרגע אינני מצטערת שקראתי את הספר עד הסוף.... המשך לקרוא

ליאור

הספר אמור לעסוק ביחסים הסבוכים שבין תאומות, ובאהבה בכלל. אני כותבת "אמור" כי זו התחושה שהתקבלה אצלי עם קריאת הספר. הסופרת התכוונה לכתוב משהו שנוגע בדברים הללו שהזכרתי, אלא שזה לא עובד. למרות שהספר ארוך למדי (יותר מ-400 עמודים), הדמויות נותרות שטחיות ולא אמינות, וגם לא מעוררות הזדהות. נותרתי אדישה, הספר חלף לידי ולא ממש נגע בי. קשה לי להחליט אם הספר באמת כל כך גרוע, או שפשוט הציפיות שלי היו גבוהות מאוד אחרי שקראתי את ספרה הראשון והמדהים של הסופרת – "אשתו של הנוסע בזמן". כנראה שאודרי נפנגר היא סופרת של ספר אחד. ואולי זה מה שקורה כשמקבלים מקדמה כה גבוהה לכתי... המשך לקרוא

בלו-בלו

זהו ספרה השני של מחברת הספר "אשתו של הנוסע בזמן" וכמובן שהציפיות היו גבוהות. הסיפור עוסק במערכת יחסים כפולה, בין שתי אחיות תאומות ושתי תאומות מראה שנולדו לאחת מן התאומות ומתרחש כולו בלונדון הקסומה (עם גיחות לארה"ב). יש ברומן הזה יסודות שונים ומרהיבים, העיסוק במוות, באהבה, בשנאה ובחרטה. בלעתי את הספר ביומיים, אומנם הוא לא מעולה כמו אישתו של הנוסע בזמן אבל הוא בהחלט ספר שמעורר הרבה שאלות ומהנה לקרוא. מחכה לספרה השלישי :) הערה נוספת- לא ברור לי מדוע המו"ל הישראלי בחר לשים את העטיפה המכוערת הזאת על הספר במקום להישאר עם העטיפה המקורית היפה של הספר. חבל שע... המשך לקרוא

yuli

את הספר הזה קניתי מ2 סיבות; האחת היא "אשתו של הנוסע בזמן" ספרה הקודם של המחברת, אותו מאד מאד אהבתי, והשנייה היא מכיוון שאני אימא לתאומות, אמנם לא זהות( ורק בנות 8 חודשים) ועניין אותי לקרוא על חייהן של תאומות. לא יכולה להגיד ש"נפלתי מהכיסא", וגם לא שנהניתי במיוחד, בוודאי לא בהשוואה להנאה שחוויתי מ"אשתו של...". משהו היה חסר, וסיימתי את הספר בתחושת-"נו...עוד ספר". הדמויות לא נגעו בי, הסיפור עבר לידי. נכון שהיא משלבת בעלילה גם דברים לא "מציאותיים" אבל זה לא מה שמפריע לי, משהו שם בסיפור לא עבד עליי, ולא נתן לי להתחבר עד הסוף. אולי בגלל שלא נראה לי שאימא לתאומות שהיא ת... המשך לקרוא

מיס מאניפני