ביקורות ספרים על הספר נחלה - ספריה לעם #618

- אז תגידי, את זוכרת את הבדיחה על האיש שקרא ספר טלפונים ואז אמר שהוא עם "יותר מדי דמויות ופחות מדי עלילה"? אז איך היא הולכת? - בדיוק כמו שאמרת. זאת בדיוק ההתרשמות הראשונית מהספר הזה. פחות מדי עלילה, שמתפרסת על יותר דמויות. לראייה - רשימת השמות והשושלות בסוף הספר. רצוי לדעת שהיא קיימת ולהעיף אליה מבט מדי פעם. כפר קטן ונידח, שלוש משפחות מתוכו, וסיפורים קצרים שבמוקד של כל אחד מהם דמות נשית אחת מהכפר, בתקופה מתוך התקופות - החל מתחילת המאה העשרים ועד סופה. חילופי ממשלות, שתי מלחמות עולם, שינויים גדולים בעולם, ובזמן הזה הכפר נע בזמן משלו, עם הנשים הגרות בו, ולפ... המשך לקרוא

נצחיה

זו לא היתה אהבה ממבט ראשון, בין הספר הזה לביני. בתחילה אפילו הכימיה לא היתה מי יודע מה, ויותר מפעם אחת חשבתי לנטוש. נדרש ממני מאמץ מסויים כדי שאתחבר אל הספר הזה. ואני בכלל לא מאמינה ב"לעבוד על היחסים". לדעתי קשרים המצריכים "עבודה" עליהם אינם מצדיקים את הטירחה. אבל נתי ק. המליצה עליו (תודה!), אז חשבתי שחייב להיות בו משהו, והמשכתי. ולאט לאט עמדתי השתנתה. לא אהבה גדולה והתמכרות, כמו שאני מחפשת בספרים, אבל בהחלט חיבה והבנה, וגם זה לא מעט. זה תאור של קהילה קטנה של איכרים בכפר נידח ומבודד באלפים האוסטריים, האיכרים עובדים את האדמה בעבודה קשה, כולם מכירים את כול... המשך לקרוא

yaelhar

נ ח ל ה – מאת רוזינה ליפי בשפה רהוטה וציורית מעבירה אותנו המחברת לכפר קטן באוסטריה, רוזנאו, לתקופת מלחמת העולם הראשונה, השנייה ושנים לאחר מכן, בה הגברים מהכפר יצאו למלחמות ורבים מהם לא שבו. הסופרת מרחיבה את סיפוריה על נשות הכפר. אותן נשים נחושות, המקדישות את חייהן למשפחה, להמשך השושלת ולנחלה המועברת מאב לבן, למרות האסונות הפוקדות אותן. אומנם פרק הזמן שבסיפורים משתרע על עשרות שנים, אך באותה סביבה ובאותו כפר הזמן עמד מלכת. במהלך כל התקופה מלאכת הנשים נשארה כפי שהייתה: טיפול בבעלי החיים, חליבה, עשיית גבינות, יציאה למרעה, טיפול בכרי התבואה וכמובן, ע... המשך לקרוא

פני

כשקראתי את הספר "הנערה מהדואר" של סטפן צווייג, נזכרתי בתיאורי הכפר הקטן שמתואר בספר נחלה של רוזינה ליפי. הדלות, החיבור האמיץ בין האדם למקום באופן שאינו יכול להיפרם. אמנם בנובלה של צווייג העיסוק הוא דווקא באפשרות להימלט מן החיבור הזה, ואילו בנחלה נפרסת עלילה שכל כלה הקשר העמוק של הנשים למקום הולדתן. הן נטועות בנופים ועיסוקן הוא תלוי המקום. בכל תקופה משתנה מעט אופי העיסוק שלהן אך בסך הכול הנשים הן אלה שמייצרות את הליבה של החיים בכפר הקטן. הן יודעות הכול על הכול, הן שונאות, אוהבות, בוכות וצוחקות, מתאוות ומקנאות, והגברים סובבים סביבן במעין מעגלים של עשיי... המשך לקרוא

גדפ

המסקנה הברורה ביותר, בסופו של הספר, מהי ערכה של נחלה. המילה עצמה יכולה לסמל כל-כך הרבה בעיני אחד, וכלום בעיני אחר, נחלה היא לא רק פיסת אדמה, מרעה, או תבואה, נחלה היא גם המקום ממנו הגעת, בית, אנשים הגדלים מסביבך, נחלה היא המורשת שהותירו לנו וזו שאנו מותירים אחרינו. הספר בנוי בצורה מקסימה, ואיפשהו באמצע נזכרתי ב"מאה שנים של בדידות", ציר מרכזי אחר שסובב על פני דורות, אני חושבת, במבט לאחור, שזה הפך את הקריאה לחוויה מהנה הרבה יותר. כמה פעמים יוצא לנו לקרוא, או לשמוע, על קורותיה של משפחה אחת או יותר, על הבחירות שכל אישה בוחרת לעשות ועל אילו שלא, על נכדה שהופכת ... המשך לקרוא

עדי

ספר מקוטע, מפספס את העיקר וכתוב על נושאים שכאילו נמצאים על הירח. הספר עוסק בכפר נידח באסטריה מסוף המאה ה18 (1878) ועד קצה המאה ה 20(1980). הספר מתרכז באנשים, אבל הנסיון לכלול הרבה אנשים על תקופה ארוכה, מורח ומדלל בהכרח את התוכן. ההתפרשות על שלוש חמולות בכפר מוסיפה לדילול. הסופרת הרגישה בכך ולכן הוסיפה עצי יוחסין כדי להתמצא, אבל הם מגבירים את הבלבול. שימו לב, התקופות כוללות שתי מלחמות עולם מהותיות,אבל בספר הדבר מתואר כאילו הכפר הוא עין כמונים של קישון, מדי פעם לוקחים בנים והם חוזרים בחלקים או שלמים, וכמו פרות עושים מו.. וממשיכים הלאה. לא אנטישמיות,לא הערצה ל... המשך לקרוא

אורי רעננה

זהו ספר קטן על נשים חזקות. בנות ואמהות, רעיות ואלמנות, אחיות וגיסות, עקרות בית ואיכרות, פקידות דואר ומורות, משכילות וכאלה שלא יודעות קרוא וכתוב, אך כולן מעניינות ונחושות בדרכן. כפר רוזנו שוכן באלפים האוסטריים, מנותק כמעט מהקשר עם העולם החיצון וכולם בו מכירים זה את זה, כולם קשורים זה לזה דרך קשרי דם או קשרי נישואין. אין כאן אפוס רחב החוצה יבשות, אלא סיפורים קטנים על נשים גדולות מהחיים שחיות במקום סגור, כמעט בכלוב, סיפורים על הישרדות, אהבה, תשוקה אסורה, מוות ומלחמה. הדמויות מעוררות הזדהות, גם אם לא תמיד מסכימים עם הבחירות שלהן ותיאורי נוף וחיי היום יום... המשך לקרוא

נתי ק.

סיימתיאת הקריאה בספר מתוך תחושת התפעלות גדולה - " איך היא עשתה את זה?" איך הצליחה רוזינה ליפי להכניס סאגה משפחתית המשתרעת לאורך כ-70 שנה בתקופה הרת אסונות של שתי מלחמות עולם בספרון קטן של 220 עמודים? בשביל זה צריכים כישרון ג-ד-ו-ל. את משא הסיפור נושאות הנשים שמצליחות לשמור על שפיות ויציבות במשפחתן ונחלותיהן בזמן שהגברים שלהן ,בנים, אחים בעלים וקרובים אחרים נהרגים או נפצעים אנושות במלחמות האיומות האלה. כוחות פיזיים נפשיים, אהבה וחמלה עשו אותן גדולות ועצומות כמו הטבע ההררי השופע שבתוכו חיו. למרות שהספר נכתב על החיים בכפר נידח בהרים באוסטריה, על התלאות שב... המשך לקרוא

pen

ספר מאוד מומלץ, בהתחלה קצת קשה לזכור את השמות ולשייך,בעיני ספר איכותי.... המשך לקרוא

רונית

אמרו חז"לינו,"ביתו- זו אשתו". החיים השלווים בכפר הציורי רוזנאו, עוברים טלטלות רבות לאורך כמעט מאה שנה (המסופרות בספר), אך הדבר שמייצב ומחזיק את חיי הכפר הוא לא הגברים, בעלי התים והמשקים, אלא נשותיהם ובנותיהם. הנשים והנערות, המובילות את העלילה ואת הגברים סביבן, יפיפיות. הן חיות את חייהן בסבלנות והתמודדות של עוצמה, שנובעת (לדעתי) מרגשות של: אהבת אם לילדיה, כמיהה לסליחה ורצון לסלוח, תשוקה לאהבה או לפחות הכרה וקשר עז למקום שכל אחת קוראת לו 'בית'. זה לא ספר על תהליכים מורכבים ומרתקים שעוברות הדמויות. זה רק ספר על רגשות, עוצמות והמעשים שנולדים מהן. ועוד דבר ... המשך לקרוא

קרפד

לא יעזור, בסופו של דבר איכשהו יוצא שאנחנו המין החזק. אולי לא השתתפנו במלחמות ולא איישנו טנקים אבל גם להישאר מאחור זה לא פשוט. יש הרבה דברים שצריך לטפל בהם – המחלבה, השדות ובאופן כללי – לדאוג לנחלה שלך. תראו לי גבר אחד שיצליח לעשות כל כך הרבה דברים במקביל ובסופו של יום עוד להניח צלחת מרק חמה על השולחן ועדיין לחייך. אז כפי שכבר הבנתם (והבנתן) מדובר על ספר של נשים. נשים והנחלה שלהן, הבית שלהן, חלקת האדמה שלהן והמקום שלהן עליה. בכל פרק מסופר על אישה אחרת ועל מקומה בחברה. הנשים כולן שייכות לשלוש משפחות, ואני מודה שהיה לי קשה לעקוב אחר כל הקשרים, אפילו שבסו... המשך לקרוא

קואלית