ביקורות ספרים על הספר התגנבות יחידים - כריכה רכה - ספריה לעם #326

טירונות שנות ה-50: מדינת ישראל עדיין בחיתוליה, מדינת ישראל מתחילה בחלוקה לשבטים על בסיס עדתי, מדינה חרדתית שעדיין סוחבת את זכרון השואה ואת מלחמת השחרור. התפאורה המושלמת לסיפור כל-ישראלי שמשלב בין האישי ללאומי. מתחיל לקרוא את הספר ונתקל בתמונות מוכרות - משמעת, חשש, נשק, חברויות שנוצרות מכורח הנסיבות. כל זה בשנים היפות ביותר שאדם אמור לחוות (או כמו שרפי פרסקי שר ״ואז לקחו לך את השנים הכי יפות והנה אתה בן עשרים ואחד״). טירונות שנת 2005: מחנה זיקים, בלי חברים כי נתקעתי הג׳ובניק היחיד, קסאמים מתחילים ליפול על מחנה, קוראים לנו להשתטח על הקרקע עם ידיים על הפני... המשך לקרוא

מתנאל אזולאי

סיימתי לא מזמן לקרוא את הספר, על (כמעט) 600 עמודיו, חלקיו, שפע דמויותיו וכל השאר. כשסיימתי הרגשתי קצת כאילו סיימתי ריצה ארוכה, או אולי טירונות ממושכת מדי... החוויה שלי מהספר היא בבסיסה מעורבת: יש בו דברים שאהבתי ודברים ששנאתי. מצד אחד, הספר עוסק בנושאים שהיו רלוונטיים בשנות החמישים (זמן התרחשות העלילה), המשיכו להיות רלוונטיים בשנות השמונים (זמן כתיבת הספר), ולמעשה רלוונטיים גם היום - מורכבות החברה הישראלית, עדתיות, מחויבות לחברה ומה זו בכלל ישראליות. מצד שני, הרגיש לי שחלק ניכר מהזמן העיסוק בנושאים האלה היה דוגמטי במקרה הטוב, ובנאלי עד סטיגמטי במקרה הרע. ... המשך לקרוא

soungalo

השנים הם אמצע שנות החמישים, ישראל עדיין מלקקת פצעי מלחמות, שעדיין לא הגלידו. כיתת טירונים בגיוס שלא הולך להיות קרבי, נערים מבתים שונים רובם עולים חדשים ממזרח וממערב כולל ניצול שואה אחד שנחבא אל כליו ומחברותיו מתקבצת בצריף בבה"ד 4 בצריפין, ובלי כל פוליטיקלי קורקט היא נתונה לשרירות ליבם של המ"כים שהכוח ניתן בידיהם. הטירונים הנ"ל לומדים להכיר אחד את השני, אך לעולם נשארים עם הפער בין העולים החדשים והצברים שהם בני המקום ויודעים את העברית כהלכה, הנה הבסיס לתחושת הקיפוח מאז ועד היום. אלא שקנז המצויין בכתיבתו הנהדרת מחדד את התמונה על כמה מהחיילים שניים ... המשך לקרוא

אלזה

התפאורה של טירונות כ"ל (כושר לקוי) בבסיס צבאי בשנות החמישים היא לכאורה התפאורה נטולת הקסם ביותר שניתן למצוא. יש בה משהו ענייני, ארצי מאוד. מה גדולה הייתה הפתעתי כשנכנסתי לעובי הקורה של הספר הזה וגיליתי עד כמה רב בו הקסם והמסתורין - מילה שלמדתי להעריך מחדש בעקבות הקריאה בו. סגנון כתיבתו של קנז הופך דווקא את הארצי ביותר למסתורי ביותר, דווקא את ייסורי הגוף, את שבירת הנפש, את אכזבות האדם, הפשוטות ביותר, לדבר היפה ביותר שהחיים מציעים לנו. השיחה, הדיאלוג בין שני בני אדם, חברים או אויבים, מתגלים כולם כתפאורה האידיאלית ביותר להופעת הקסם, החיים, הבלתי נודע והמ... המשך לקרוא

omripoll

זו אינה יצירה ספרותית בלבד-זו תמונת מצב צבא ההגנה לישראל היה תמיד פרה קדושה שאין לגעת בה. ב"התגנבות יחידים" קנז מתאר את אלה שהצבא ראה בהם "בררה". לבה"ד 4 הלכו לא הטייסים ולא הצנחנים ואפילו לא לוחמי גולני. היה לי הכבוד המפופק להיות שם בשנות ה-60 הרבה לא השתנה זו היתה חוויה מגעילה כמעט בכל מובן. קנז מתאר זאת וכדרכו מנפץ מיתוס. כשנכתבו הדברים היה בכך מידה מסויימת של חידוש. אולי היה דרוש גם אומץ לנפץ .. בה"ד 4, או מושב זקנים של אלגרה בדרך אל החתולים. חושפים את הדברים כפי שהם. גם ס. יזהר בספריו ימי צקלג, השבוי , חרבת חזעה וגילוי אליהו באותה קבוצה אני מוצא את ה... המשך לקרוא

מיכאל

כל כך הרבה זמן רציתי לקרוא את הספר הזה. הוא נמצא ברשימת הספרים הישראליים הטובים ביותר (ונמצא אפילו ברשימת חובה לבגרות בספרות). כל כך ציפיתי לקרוא ולספוג את רוח התקופה וקצת היסטוריה שלא למדנו עליה בבית הספר (כמו שלמדתי הרבה מ"בשבילה גיבורים עפים"). ת'אמת.. הספר לא זורם. לא באמת קורה בו משהו מיוחד ולקח זמן עד שסיימתי אותו(חודש) אבל.... זה באמת ספר מיוחד, הכתיבה של יהושע קנז כל כך יפה ומיוחדת שלא נתקלתי בכזו שפה בספרים אחרים. יש לו את היכולת לתאר במילים רגשות ומחשבות שחשבת שרק אתה חושב אותם ואפילו אתה לא יכול לתאר אותם בצורה בהירה כמו שהוא עשה. הדמויות נכנס... המשך לקרוא

אפרת

אל יהושע קנז התודעתי ב"בדרך אל החתולים" המרגש, בו היטב לתאר את עולמם של בני גיל הזהב באופן משכנע אמיתי ומדויק לטעמי. תמיד הרגשתי ש"התגנבות יחידים" מהווה חור בהשכלה מבחנתי, והחלטתי לסגרו. כתבתו של קנז משובחת גם בספר הזה, השפה משכנעת שמדובר בתקופה שאותה הוא מתיימר לכתוב, הדיאלוגים טובים ובכלל הוא יודע לכתוב. הספר מצליח להעביר תקופה, וסיטואציה (טירונות) בצורה משכנעת ואמינה. עד כאן למחמאות. הספר לא עבד עלי, מכיוון שלא היה אמין, אין לי בעיה שפרסי ג'קסון או הארי פוטר לא אמין, אבל ספר שמתיימר, מוטב שיעשה עבודה טובה יותר. לא אהבתי שהדומויות היו סטראוטיפיות, עזב... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

לעניות דעתי, ספר כבד מידי שניסיתי לקרוא כי הוא כתוב נפלא,ומאוד על רמה אבל מתפלסף יותר מידי צריך הרבה סבלנות להמשיך, לי לא היה..... המשך לקרוא

במבי

כשנתקלתי בספר חשבתי לתומי שהוא יהיה על לוחמים. על גבורה בקרב. הוא על הרבה יותר מזה. חשבתי לי פתאום על כל שיעורי ההיסטוריה אשר ירדו לטמיון כי בדיוק זה היה חסר בהם- הפסיפס האנושי שממנו נבנתה המדינה. מעניין, כמובן, לראות את ההבדלים בין אז ועכשיו מבחינת הצבא. ועוד יותר מעניין כמובן זה לראות שהאנשים תמיד יהיו אותם אנשים. נהדר.... המשך לקרוא

נועה

אחד הספרים הטובים שקראתי על חיי הצבא. יהושע קנז מתמקד בתקופת הטירונות של חיילים שאינם נמצאים על פי רוב באור הזרקורים, מה שהיה קרוי פעם כ"ף למדי"ם (כושר לקוי). הכתיבה של קנז מאוד מרשימה. התחושות והמחשבות של הדמויות אותנטיות להפליא. הדמויות עמוקות, מורכבות, ולא צפויות. הספר עוקב בצורה מרשימה, מתוך נבכי הנפש של הדמויות, אחרי ההתבגרות הכפויה תחת הלחץ הגופני והמכבש המנטלי של הטירונים. כל מי שהיה בצבא, גם אם היה קרבי ולא כ"ף למד, והנפש שלו קצת עדינה, יזדהה בקלות עם רבות מהתחושות של מלבס (הדמות שמנקודת מבטה נכתב רוב הספר). אני אישית חשתי, לא פעם, שקנז מצליח לחטט... המשך לקרוא

יוֹסֵף

ספר יפה ומרגש. ארוך מאד, אבל לא רציתי שיגמר. הרגשתי שאני נקשר לגיבורי הספר וחווה אתם את רגעי השפל של הטירונות שזכורים לי היטב. הטירונות היא כל כך טראומטית לנפש. שלב ההדחקה מתחיל מיד כשהטירונות נגמרת, ולפעמים אפילו במהלך הטירונות עצמה. ההשפלה, חוסר האונים, הרצח האכזרי של האני הפרטי שלך, קנז מצליח לתאר את כל אלה ועוד בצורה שמאירה באור חדש ושונה את התקופה האפלה הזו. הוא מכריח אותי לחזור ולהתמודד עם הטראומה. במידה מסוימת יש כאן סוג של טיפול פסיכולוגי. הדמויות בספר מייצגות מעין פסיפס של החברה הישראלית בשנות החמישים. כשהתחלתי לקרוא את הספר זה לא מצא חן בע... המשך לקרוא

עמיר

כבר אמר קוהלת " כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה" , והנה יהושע קנז מביא אותם אל בימת הכבוד. נדרשת מידה של אומץ להקדיש ספר לא לאחיי גיבורי התהילה, אלא לאלה שנשארו בצד. אלה שבמידת מה - מחוץ לקונצנזוס. הסיפור מעניין ואמיתי, ומצליח לא להיות קיטשי או שמאלצי. לא הצטערתי על הזמן שלקח לצלוח את הספר. ... המשך לקרוא

האח הגדול

ספר מלא בסטיגמות. עירקי שעיר, מרוקאי עצבני וכד', צפוי, מעצבן.... המשך לקרוא

קוראת

קראתי את הספר בצעירותי. לא כל כך ירדתי לעומקו. עכשיו חזרתי אליו בעקבות המלצת בני. אכן, אחרי קריאה מרובה של ספרים, במיוחד של כותבים ישראלים, אני סבורה שזה אחד הספרים היותר טובים שנכתבו בארץ. חבל מאוד שיהושע קנז לא מתראיין ולא נמצא יותר בקידמת הבמה מבחינת נוכחותו שמחוץ לכתיבת הספרים. אני חושבת שהוא יוצר ברמה גבוהה ביותר, שלא זוכה ליחסי ציבור מספיקים, דוגמת א.ב. יהושע, עמוס עוז ודוד גרוסמן. אבל בהחלט, לדעתי הוא עולה על כולם מכל זוית וענין. מומלץ לקחת את הזמן ולקרוא את הספר לאט. לחזור שוב אל הדמויות כפי שמתוארות בתחילת הספר, לחבר שוב לעלילה בהמשך. בקיצור... המשך לקרוא

בת אל

הספר הכי טוב ומרשים שקראתי מזה שנים! אמנם לקח לי כחודשיים לקרוא את הספר, אבל הוא השאיר עלי כל כך הרבה רושם וסיימתי אותו כשאני נפעם לגמרי. היה, ועדיין, קשה לי להאמין שיש סופרים שכותבים ככה. יצירת מופת בקנה מידה בינלאומי והיסטורי כאחד. מאגר הדמות המדהים ביותר כנראה שיצא לי לפגוש. הייתי רוצה מאוד לקרוא אותו עוד 10 פעמים אבל זה ספר מאוד קשה לקריאה ומצריך מאמץ רב שמשתלם ביותר בסופו של דבר.... המשך לקרוא

erez_s