ביקורות ספרים על הספר העולם, קצת אחר כך

סוחף, מרתק, מעורר מחשבה. מאחר שאני אדם עסוק שקורא רק בערב ואז נוטה להרדם אחרי כמה שורות, היה לי קצת קשה לקרוא ספר עם 640 עמודים צפופי שורות. אז קראתי קצת-קצת ופתאום מצאתי את עצמי מהרהר באמצע היום בסיפור, מסתקרן, מדבר עליו עם אנשים ורוצה לחזור הבייתה להמשיך. חוץ מזה שהדמויות בספר מרתקות, העברית המיוחדת הופכת את עצם הקריאה לחוויה מעניינת בפני עצמה. אחד הספרים שכנראה לא אשכח אף פעם.... המשך לקרוא

יוסי נגר

מאד רציתי לאהוב את הספר וקראתי אותו עד סופו. נהינתי מסגנון הכתיבה ומאוסף הדמויות הססגוני אבל בסופו של דבר יצאתי מהספר ברגשות מעורבים. כן טוב? לא טוב? לא יודעת.... המשך לקרוא

אריאלה

נהנתי מכל רגע. ספר מצוין! כל הזמן הצטערתי שגופרוינד שולט בעט הסיפור- רציתי לגלות עוד על הדמויות- אך הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים ובינתיים לא נותר לי אלא להתענג על הכתיבה הנפלאה, צירופי המילים הגאוניים שגרמו לי להרגיש שהעברית חדשה לי. הספר מעורר לא פעם התנגדות משום שהוא ספר אחרת את סיפור הציונות. סיפור נטול הרואיות אך מלא באנשים עם התמודדויות ובעיות. ספר משמעורר למחשבה. ממליצה מאוד. ... המשך לקרוא

טליה

אמיר גוטפוינד הוא מסוג האנשים האלה, שכשהם מתים, העולם באמת מאבד אחוז ניכר מהכישרון והיופי שבו. יש אנשים שבאמת מרכזים אצלם אחוז ניכר מהכישרון של האנושות וזה לא פייר. קפיטליזם טהור: אדם אחד לא קיבל כלום ואחר קיבל כל כך הרבה. מעין ביל גייטס של הכישרון. אולי צריכה לקום תנועה חדשה, סוציאליזם של המוח. קודם כל, ההומור הדק והמחודד. בגילי המופלג, אני מרגישה שכבר מיציתי את כל הבדיחות, טחנתי את כל הז'אנרים, עוקצנות וציניות דוחות אותי בעיקר (יש איזה מין טרנד כזה של כתיבה אכזרית, עוקצנית ופוגעת שאמורה להיות מצחיקה. אותי זה בעיקר דוחה. למה רוע מצחיק אנשים???). סלאפסטי... המשך לקרוא

לא כאן

לפני הביקורת, וידוי אפל: מוכנים? הנה זה. לא כל כך אהבתי את שואה שלנו. לא שלא הכרתי בכשרונו של גוטפרוינד, לא שהספר לא היה קריא ומרתק, אבל בסופו של דבר, לתחושתי, היה בו מסר. פשטני ובנלי משהו, בעיני, באופן שלא הולם ספר "גדול" מסוג הספר הזה. אולי בגלל זה הרבה שנים לא קראתי שום ספר אחר של גוטפרוינד. אבל הספר הזה היה על המדף בבית של ההורים, והייתי זקוקה לחומר קריאה בדחיפות. אי אפשר שלא להתרשם מכשרונות של גוטפרוינד, מהאופן בו הוא משתמש בשפה כדי לשחזר את אווירת הימים ההם - ימי ראשית הציונות, ימי המדינה שבדרך, שנותיה הראשונות של המדינה - מצד אחד, וכדי ליצור מרחק א... המשך לקרוא

רויטל ק.

יש קטע כזה בארץ שבו צעירים ישראליים מדור הביניים (30 פלוס ככה) מתחילים לתהות למה אנחנו בעצם פה, והאם אנחנו הולכים לכיוון הנכון, ואולי הכל טעות. "הכל" שהוא ספק ציונות ספק קיום בכלל, והוא מתבטא במגוון צורות. אחת מהן היא המחאה החברתית המהוללת והמתפוגגת של הקיץ שעבר; דרך אחרת היא כמובן ספרים מכל המינים. דוגמה אחת היא הוואנאבי "נוילנד" של אשכול נבו, שיותר ויותר נראה לי כמו קשקוש טרחני וקורא פשוט לוותר על הכל ולהתחיל מחדש. דוגמה קצת יותר מוצלחת היא הספר הזה של אמיר גוטפרוינד, שחוזר לאנשים שהתחילו פה ומנסה לספר את "סיפורם של אלה שנשרו מהנרטיב הציוני הרשמי". אממ... המשך לקרוא

מירב

ספר שבהתחלה קצת ייגע אותי, אבל לאט לאט ככל שהעמקתי בקריאה לא יכולתי להתנתק ממנו, ואפילו נקשרתי לדמויות ההזויות שמתאר הסופר ברוב כשרון. לא פעם אחת מצאתי את עצמי מתפוצצת מצחוק תוך כדי קריאה. אז נכון שהעלילה לא זורמת כמו בספריו האחרים של גוטפרוינד, אבל הכתיבה לעילא ולעילא. ... המשך לקרוא

נרקיס

ספר בינוני מבחינתי, של סופר שאת ספריו האחרים - "שואה שלנו" ו"בשבילה גיבורים עפים", אהבתי. אהבתי את הספרים בגלל הסיפורים שהובאו שם ויכולתי להזדהות עם חלק ניכר מהדמויות הצעירות בארץ ועם מעשיהן. אפילו צל של תחושת זרות לא הייתה לי עם סיפורי השואה. והדמויות - שבעזרתן הובאו סיפוריהם של הניספים, נכנסו לתודעתי בצורה חלקה, כאילו מכר שלי מספר לי את סיפורו האישי, אצלי בסלון, על כוס קפה. ודאי תאמרו: אוקיי, מה מעניינים אותנו הספרים האחרים, הרי אנו עוסקים בספר אחר, ומה דעתך עליו? אז זהו, אפילו חלק קטנטן מה'קליק' שנוצר ביני לבין הנ"ל, שכה נהניתי מהם, ושגרמו לי להזדהות א... המשך לקרוא

י. קליש

מאוד אהבתי את הספרים האחרים של אמיר גוטפרוינד: "בשבילה גיבורים עפים" ו"שואה שלנו" שהוא אחד מהספרים האהובים עליי. הכרתי מראש את הצורך לצלוח את ה100-150 עמודים הראשונים ואת ריבוי הדמויות. אבל את הספר הזה- לצערי, לא הצלחתי לצלוח. יותר מדי דמויות, שהפעם לא התחברתי אליהם. חבל.... המשך לקרוא

לה לה לה

רומן היסטורי יפיפה שווה לקרוא שווה לשקוע ... המשך לקרוא

האח הגדול

תוכן:טוב קצב ושפה: לא אופטימלי. יכולתי לוותר..... המשך לקרוא

אורלי מ.

מופלא נהדר. מעט מבלבל בתחילה אבל סוחף לתוכו כמו מערבולת.... המשך לקרוא

נמנם