ביקורות ספרים על הספר אניהו
|
מאה שבעים ומשהו דפים של שיגעון. קרת פשוט יוצא דופן במוחו היצירתי. סיפורים קטנטנים, הנפרשים בין עמוד אחד לחמישה עמודים פחות או יותר. לעיתים הקורא לא מבין את הפואנטה של הסיפור, ואולי אין כזו. אך גם אם אין כזו בכל הסיפורים - שווה קריאה מעצם הכתיבה הקולחת, המצחיקה והחכמה. ספר מעורר השראה. שני סיפורים שזכורים לי במיוחד הם "עיניים נוצצות" והסיפור על הירח (האמת שגם "נחת" היה אחד הטובים).... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
רב הספורים כתובים טוב ומעניינים. דווקא הספור שהספר על שמו פחות דיבר אלי ברובו.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לו רק הייתי יודעת למה בזבזתי יומיים על הספר הזה כשהיה ברור שלא אהנה ממנו...
אבל נראה לי שכולם סביבי קראו משהו שכתב אתגר קרת ורק אני לא... אז מה? להישאר עם חור בהשכלה, ועוד כשהספר הזה צץ על המדף בדרך פלא? לא יודעת מאיפה הוא הגיע, לא זוכרת שקניתי אותו ממיטב כספי. אולי אספתי אותו מאחד הספסלים, אולי חברה השאירה אצלי בטעות.
אז מה היה לנו שם?
סיפורים קצרים, מוזרים מאוד, גבריים מאוד... על ההוא שמזיין, על זה ששותה, על זה שאוכל, על זה שנכנס לבקבוק ובעיקר על רווק תל אביבי גנרי כלשהו. הבנתי, הבנתי, זה לא שהוא באמת נכנס לבקבוק - זו מטאפורה עמוקה על השתייה/החיים/ הואקום שב... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קראתי כמה מן הסיפורים הקצרים של אתגר קרת בספר זה,הסיפורים שמצאו חן בעיני במיוחד היו בעיקר "יורים בטוביה"- על הכלב טוביה, המסור לילד שבסיפור, שתמיד שב הביתה למורת רוחו של אביו, "עיניים נוצצות" - על ילדה שיש לה הכל, אך מתאווה להפוך את עיניה לנוצצות כמו שיש לילד "המלוכלך" בגן, אך לא מצליחה, אלא אם כן..., ו"נחת" - על הילד והוריו, שככל שהוא גדל, הולך וגובה, כך הוריו נעשים נמוכים וקטנים יותר ויותר...,הסיפורים האלה נראים לי מעין משלים המבטאים את השקפת עולמו של המחבר על התנהגויות ומאוויים בסיטואציות שונות ,שכולנו נתקלים בהם בשלבים שונים במהלך התבגרותנו ובגרותנו.
לח... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר רדוד בשפתו
דמיון מפותח
סיפורים לא מעשירים
ציפיתי ליותר לאור התגובות על ספריו
התאכזבתי... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש אנשים גאונים בעולם הזה, אתגר קרת הוא אחד מהם. צורת הכתיבה שלו היא מיוחדת במינה, כל כך מדהימה וסוחפת. אני יכולה לשבת שעות מבלי לזוז ולקרוא. עוד סיפור ועוד סיפור ועוד ועוד... אהבתי את כולם, באמת. הייתי מופתעת שהספר נגמר כל כך מהר, 34 סיפורים לא הספיקו לי, רציתי יותר. אני אוהבת את "אניהו" יותר מ"צנורות", למרות שגם "צנורות" הוא מהמם, אבל ממנו לא נהנתי כמו שנהנתי מ"אניהו". בקובץ הזה אתגר קרת כותב אחרת, הסיפורים בו הם יותר טובי לב, יותר אנשים טובים, אני לא יודעת איך להסביר את זה... אבל ב"צנורות" הסיפורים היו כועסים, גיבורי הסיפורים היו עצבניים, במיוחד על נשים, איכשהו... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
העולם מתחלק ל2 בכל הנוגע לקרת: אלה שרואים אותו כסופר פופ, סופר של גימיקים - ואלה שרואים אותו כסופר חד, מרענן, חדשני לזמנו.
אני לא חושבת שהוא סופר של גימיקים, הבחור הזה.
כשקראתי את אניהו, וספרים מוקדמים נוספים של קרת, חשבתי לעצמי שהוא מבריק.
הוא שולט במלאכת כתיבת הסיפור הקצר בדרכו שלו הייחודית.
ואז מה אם חלק מהדמויות שלו נראות שטוחות או סטריאוטיפיות - הן משרתות את הרעיון, והרעיונות של קרת מבריקים.
ספר מומלץ.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מעריץ אדוק של קרת. מושלם כרגיל. יגרום לגלגלים שלכם במח לקפוץ משמחה. קרת הוא תמצית החשיבה שנקראת "מחוץ לקופסה"!! והכל בנופך כל כך ישראלי, פשוט ועממי. ממש ללקק את האצבעות וכמעט את הדפים.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אתמול סיימתי לקרוא את "אניהו" של אתגר קרת.
הנחתי את הספר על השולחן בסלון והתמתחתי. ישובה עדיין על הספה הבטתי בשעון – חצות וחצי כבר, ויש לי עוד שש שעות וקצת לישון. קמתי לכיוון השירותים כדי לסגור את היום וללכת למיטה סופסוף, ואחרי זה נכנסתי לחדר המקלחת. הרטבתי קצת את מברשת השינים ושמתי משחה ובדיוק כשפערתי את פי להתחיל במלאכת השיוף האנטי קריוסי ובקטוסי, שמעתי קולות מהסלון.
הבטתי במראה ולא זזתי.
הטלוויזיה לא דלקה, הרדיו לא עבד וגם לא בקעה מוזיקה מהרמקולים שבמחשב והייתי בטוחה שאני שומעת משהו. נשבעת לכם ביקר לי – והילדים שלי ישנים שנת ישרים בחדרם בדיוק ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפורים קצרים עם שריטה, כתוב מצויין, מקורי, שנון, אחר ומעלה חיוך.
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וואו, אין דברים כאלה, ללא ספק אחד הטובים של אתגר קרת,
לא עזבתי את הספר עד הסיפור האחרון.
קרת שוזר את הגאנות שלו בכל סיפור וסיפור, שעשוי פשוט בצורה מושלמת.
הסיפורים קצרצרים, אך בזכות גאונותו של קרת גם בשתי עמודים אתה מצליח לכאוב עם הדמות, לחשוב כמו הדמות, ובכלל אחרי קריאת הספר אתה מוצא את עצמך חושב כמו קרת.
ללא ספק קרת במיטבו!... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא הבנתי אף סיפור,
ואף על פי כן נהנתי מהפְשט.
השפה קלה, הניסוח פשוט וקולע.
הזכיר לי קצת את "רחוב מיגל" של ו.ס. נאיפול, אבל הרבה יותר משעשע.
הוא מדגיש ההומור בשפה הדיבור היומיומית, מראה ע"י כתיבת שפה מדוברת כמה מצחיק לפעמים אנחנו נשמעים. כנ"ל לגבי סיטואציות ומחשבות קטנות:
לדגוגמא, ילד שמספר סיפור, וחוזר על אותו משפט כמה פעמים בהקשרים אחרים:
"אני יודע, כי אחי הגדול סיפר לי". משפט שאומר הרבה דברים. לדוגמא, הניגוד הלוגי בין שני חלקי המשפט שהמספר בעצמו לא רואה (זה שהאח סיפר לו זה לא מוכיח שזה נכון), האמון באח, ילד שמסתירים ממנו את האמת. ("יורים בטוביה" 11-15)
או:... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ברור שלכותב יש כשרון כתיבה ודמיון פורה מאוד.
אהבתי ,
כמה מהסיפורים היו ממש טובים ולדעתי כן עם פואנטה.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
שיהיה ברור: אני לא חלק מהטרנד של לקטול את אתגר קרת. אני כן חושב שמדובר בסופר שיודע היטב את המלאכה, וש"צינורות" הציג קול מעניין, וכמאמר הקלישאה - סופר צעיר ורעב. הבעיה היא שבאניהו קרת מתאהב בשטיקים של עצמו - חוסר פואנטה כדגל, דמויות רזות מדי, שפה רזה מדי. זה ספר של אתגר קרת הגימיק, לא של אתגר קרת הכותב. וככה בדיוק זה נראה.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
