ביקורות ספרים על הספר ההפוגה - ספרית אופקים #228

זו בסה"כ הביקורת השנייה שאני כותב שאתר והחלטתי להקדיש אותה לפרימו לוי. קראתי הרבה ספרים על השואה. בתור דור שני לשואה שספג סיפורים מילדות על קרובים (מאוד קרובים) כאלה ואחרים שהלכו בשואה ינקתי הרבה ספרים על השואה, בעיקר של פרימו לוי וק.צטניק. החלטתי לכתוב את הביקורת על ההפוגה כי דווקא בספר זה פרימו לוי מתאר את האירועים משחרור אושויץ ועד שהגיע חזרה לאיטליה. דרך תלאות ממזרח אירופה במשך חודשים עד ששב הביתה אני יכול לשער שביום השחרור אדם נולד מחדש. מצד שני מתחיל מסע אחר, לא פשוט, למשך שארית חייו. לעיתים אני מניח קשה יותר. בספר מתוארת התחלת המסע של פרימו לו... המשך לקרוא

Gypsy

אז מה קרה בעת השחרור? כל כך הרבה נכתב על השואה, זוועות וסיפורים שעלו על כל דמיון. מאוד מסקרן מה ארע מיום השחרור. בטוח שהניצולים הוצפו באושר עצום. אז ככה, לא ממש! ניתן היה לדמיין כמה טוב אותו רגע, רגע השחרור. פרימו לוי מתאר את קורות הניצולים שהפכו מיד לפליטים, עקורים. והיחס של המשחררים הרוסים היה לעיתים רע, רע מאוד. כבר לא היו בלאגר, אבל חיו עדיין במחנות מלווים בפקודות, נהלים נוקשים, לעיתים רעב ובעיקר מחלות של שחרור. לעיתים המשחררים הציפו את המורעבים באוכל, והאוכל המית והרעיל את מצומקי הקיבה והנפש. מה שבולט מאוד מסיפורו של לוי לגבי תקופת השחרור היא ... המשך לקרוא

גוטי

ב-'הזהו אדם?' סיפר פרימו לוי את סיפור ימיו באושוויץ, וספר זה מתחיל במקום בו נגמר הקודם: פרימו לוי מאושפז בבית החולים של אושוויץ בזמן שהגרמנים נסוגים והרוסים מגיעים, בתחילת 1945. מאותה פתיחה ועד העמוד האחרון בו שוב ישכב לוי על מיטתו הרכה בביתו בטורינו יעברו ימי מסע רבים וארוכים, גם בהם ההישרדות וגם בהם הגעגוע, ובכל זאת הנימה של לוי שונה - שוב אינו בתופת ונדמה שהכל חוזר לחיים. באופטימיות הפראית שלו הוא מתאר את ימיה הראשונים של אירופה החדשה, אותם ימים שההריסות עדיין עומדות על תילן ובני האדם שנשארו עדיין לא מצליחים לעכל את שאירע. אבל זו רק הפוגה. וגם אם מהדפ... המשך לקרוא

zooey glass

פרימו לוי הוא כותב מופלא. הוא אדם מופלא. השורה הראשונה לביקורת זאת מתבקשת מכל מי שקרא, קורא או יקרא את אחד מספריו של פרימו. ואחרי שנאמר החייב להיאמר, אוכל להמשיך בביקורת ... בשנים האחרונות קראתי הרבה ספרות מהז'אנר שאני מגדיר "כספרות שואה"- סיפורים אישיים ותקופתיים שעוזרים לי להבין ולהתחבר לשורשים האישיים שלי, לשורשים שלנו כמדינה, וניסיונות להבין את שאלת האלוהים והדת במהלך תקופה חשוכה זאת. הנושא אמנם קשה לקריאה, והלכתי לישון לא פעם כשלנגד עיניי תמונות שלא לבעלי קיבה חלשה, אבל יחד עם זאת- נתפס בעיני כהכרח. אם יש מישהו בקרב חברי האתר שעדיין לא קרא את ס... המשך לקרוא

יניש

הרבה זמן אחרי שסיימתי לקרוא את הספר הוא היה במחשבתי. לא יכולתי לפענח לעצמי מדוע דווקא הספרון הדק הזה, שמילותיו מדודות וחסרות כל פאתוס, מכות בי בעוצמה כה רבה. ראשית, ניסיתי להבין מדוע נקרא הספר, ההפוגה, ומרוב פיתולים מחשבתיים נתתי לעצמי בסופו של דבר את ההסבר הפשוט מכולם. מבחינתו של לוי, פרק הזמן שמתואר בספר היה תקופה שבין שתי מלחמות, שונות בעליל זו מזו, אך עבורו, היה מדובר במלחמות הישרדות. בעיקר כאשר בתודעתי מונחת הידיעה על הבחירה שעשה לוי במותו, בהתאבדות. מעבר לכל זה, ההפוגה הינו תיאור כמעט קליני של העלאת בשר ורקמות על שלדים דקים של מי שפעם היו בני אנ... המשך לקרוא

גדפ

60 שנה לאחר שחרור מחנה אושוויץ, ב-27/1/1945, נקבע כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. ביום זה, ב-1945, שוחרר פרימו לוי ממחנה אושוויץ ובמשך 9 חודשים פחות שבוע טולטל בדרכים לא דרכים עד ששב למשפחתו, שנותרה שלמה בטורינו. את שעבר על לוי במחנה בונה שבסמוך לאושוויץ הוא תיאר בספר הזהו האדם. כאן הוא מתאר את שעבר עליו כשפתאום נחת עליו חופש מוחלט, הגרמנים נמלטים כשהם מעבירים אנשים מבונה לאושוויץ ואז מתחיל מסע בחסות הרוסים. אלה מגיעים עם כוח אדיר לשטח שהיה קודם בחסות מוחלטת של הגרמנים ומתחילים במלאכת השליחה חזרה הביתה של הניצולים. בתחילה קור ורעב ותחושה שגם אם הקור יוקל, ל... המשך לקרוא

מורי

אני חושב שלהבדיל מ"הזהו אדם" ששם כל משפט חקוק בסלע. כאן אנחנו מקבלים תמונה מאוד רב-גונית של מסכת החיים של פרימו אחרי השואה. הספר כאילו כולו נכתב למען הדפים האחרונים בו. מסקנה פילוסופית עמוקה.... המשך לקרוא

גל אורן