ביקורות ספרים על הספר הקומדיה האנושית

ויליאם סארויאן כתב סיפור שלכאורה אמור לגעת בנימים הכי כואבים בחיי האדם: המוות. מוות ספציפי זה הוא מוות כתוצאה ממלחמה, והסיפור הספציפי הזה עוסק בצורה בה המוות מובא לידיעת המשפחה – מברק. לכאורה, הצורה המנוכרת ביותר בה ניתן להודיע למשפחה על אסון כבד שכזה. הזמן הוא מלחמת העולם השניה והשנה היא 1943. הקומדיה האנושית מביא את סיפור המברק בצורה הכי גרוטסקית ומבעיתה. ילד בן 14, הומר מקולי, מתקבל לעבודה במברקה המקומית באיתקה, קליפורניה. עליו להביא מברקים לבתיהם של אנשים. רוב המברקים תמימים בתוכנם, אבל אחדים מבעיתים אותו כשהוא יודע את תוכנם מראש ועליו להקיש בדלת... המשך לקרוא

מורי

דמויות חמות, סיפור אופטימי. וכמה פרקים בעלי פרוזה מדויקת וחדה, במיוחד הפרק בו מתואר האב (מר ארה) בעל חנות המכולת, המהגר והזר בארץ החדשה, שמציע לבנו העצוב מיני מגדנות מהסחורה שלו, וזה-הבן, נותר עצוב כשהיה וטועם מכל דבר רק כדי נגיסונת ומחזיר לאביו, שנאלץ לסיים בעצמו, והילד לא מאושר, נותר בעצבונו, עגום ונוגה. ועוד פרק על שני הילדים הקטנים שנהנים לבקר בספריה ולעיין בכריכות למרות שאינם יודעים קרוא וכתוב, והספרנית נותרת במבוכתה למרות ש"אין חוק שאוסר סתם לעיין בספרים". סיפורים שנוטפים טוב לב וחום אנושי. הסיום ומסריו הדתיים-אוטופיים כלקוחים מאגדה ומעט "זר... המשך לקרוא

מארק

קודם כל, אני לא ברמה כדי לכתוב ביקורת על הספר, פשוט היה לי רעיון ולא היה לי עם מי לשתף, אז החלטתי לכתוב ביקורת. לא הכנסתי ספויילר מפורש, אבל אני התלבטתי האם לכתוב אזהרה או לא, אשמח אם תגידו מה דעתכם. הספר מדבר על מסע. הספר מדבר על מסע ארוך שלא נגמר. הספר מתחיל בסיום של מסע של אדם פרטי - אדם אחד, שונה מכולם, שמנופף לפעוט וצועק לו שהוא שב לביתו, צועק ומנופף עד שהרכבת נעלמת מהעין. תנסו לחשוב על האדם שחוזר לביתו באמצע מלחמת העולם השנייה, לי באופן אישי זה הזכיר את הנאום של הקצין באורג'ן מומיש-אולי בספר "אנשי פאנפילוב". הספר נכתב כתגובה לספר "הקומדיה האלוהית", אבל... המשך לקרוא

דז'נייב האב

הספר הזה הוא כמו שמיכת תינוק בצבעי פסטל רכים. זך, טהור, תמים, תמיד נעים למגע ותמיד מושך למגע חוזר - ולו רק לרגע קט. אין בספר עלילה סבוכה או תחכום. יש כתיבה תמה. והכל פשוט - העלילה, האנשים - פשוט עד כדי ילדותי משהו, אבל ילדותי נבון, ומחמם את הלב. סרויאן מאיר את הצד היפה והאנושי שקיים באנשים באשר הם. מפשט את העולם וגם מפשיט אותו מרוע ומקשיים ומצרות עין ומשלל הדברים הפחות יפים שהם חלק בלתי נפרד מהאנושות באשר היא. הרע והקושי מוזכרים ,אך כאילו כלאחר יד, מתבטלים בפני הטוב והנשגב. משקפיים ורודים, משפטים חכמים, ומנה גדושה של חכמת חיים בין השיטין. יותר מכ... המשך לקרוא

lmh@rt

בטוחני, שאם היינו עוברים היום בפתח ביתו של ויליאם סרויאן (בהנחה שהיה חי) ומסיטים מבתינו אל חלון חדרו של זה-היה תלוי שם שלט גדול לבן-ועליו הכיתוב "היה מאושר!היה מ א ו ש ר !" מעטים הם הספרים המכילים כל כך הרבה אהבה לאנושות-סתם כך, כי הם בני האדם, כי צלם אנוש להם. מעטים הם הספרים על האהבה האינסופית לחיים, לחיים עצמם- לא לרכוש, אהבה,כבוד ומדרף אחר הצדק. הפשטות הזו, הן באופן הכתיבה והן באופן העלילה, החיים הטובים מכל הללו (ולא, לא "החיים העלובים הללו") הם שעושים לי חשק עז להרתיח מים בגיגית ולהחליף את הקש שבמזרוני-תוך חיוך אושר ,שמעטים מאיתנו מצליחים להגיע אלי... המשך לקרוא

ציפור דרור

לא מדובר בספר רגיל. זה נכון. הייתי אומר שמדובר במניפסט בזכות אהבת האדם ואמונה בו. זהו ספר שכמעט נעדר עלילה וכולו אוסף סיטואציות ודמויות חמודות שנראה שכולן אותו אחד, על הטוב והרע (המעט מאוד) שקיים בהן. הספר והדמויות והאמונה שהוא מציג אכן תמימים. זה נראה מעט תלוש כשמדובר בתקופת מלחמה, אך האמינות היא לא המטרה של הספר. המטרה היא להראות את האיזון בין הטוב לרע. פרק חביב במיוחד הוא פרק המלכודת שבו נלכד אחיו של הגיבור במלכודת חיות, ויש המולה סביבו. בסוף (ספוילר) הכל בא על מקומו בשלום. אלו רוב הפתרונות שמוצגים בספר. הכל מסתדר איכשהו. הבעיה הכי גדולה שלי הייתה ... המשך לקרוא

דרור ניר קסטל

איזה יופי של ספר. אני מניח שאם היה נכתב בימנו אפשר שהיה מתקבל במבוכת מה בשל התמימות, השפה, המבנה (אפילו הפונט). כל כך נהנתי אפילו מהשפה המליצית, הלא שגורה בפינו בימנו. הספר מלא אור וטוב לב, סיפור קטן גדול, על עיירה קטנה בארה"ב עת מלחמת העולם השניה. הסיפור על משפחה מיוחדת במינה, אם המשפחה עם חוכמת חיים ורגישות שלא נגמרים, דמויות קטנות גדולת, גיבור הספר הומר אדם גדול בגיל 14 הנושא בעול פרנסת המשפחה, היטיב להגדיר אותו המברקן הזקן בספר, מר גוראן :"כל מי שיפגשך בזמן זה או אחר יסביר לך פנים, כי הכר יכירוך ברגע שיראו את פניך....הם ידעו, כי לא תבוז להם גם לאחר שהעולם... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

באותה מידה היה אפשר לקרוא לספר הזה "הטרגדיה האנושית". אפיזודות על אנשים עצובים ואבודים בני גילאים שונים בעיירה קטנה באמריקה של המלחמה העולמית. הקו המנחה הוא השלמה, פאטאליזם, שמחת עניים, חיפוש משמעות אופטימית והכנעות אל מול גורל המלחמה. חלק מהקטעים לא ממש אמינים ואולי מהווים משאלות לב מאשר תיאור מציאותי. אחרים מקרינים את תום התקופה ההיא הקרתנית הפשוטה באמינות גבוהה יותר. מזכיר במידה את שנות ה-50 וה-60 כאן בארץ. תרגום חדש יכול לעשות מעט חסד עם הקוראים.... המשך לקרוא

אגב

קראתי את הספר הזה לפני כ- 35 שנים לא זכרתי הרבה ממנו.אבל זכרתי שבנעורי זה היה ספר מדובר, אז כשמצאתי אותו בחנות רכשתי וקראתי שוב. מה אומר...? דברים השתנו . ראשית התרגום: מיושן ומליצי מקשה על הקריאה. שנית התוכן, מצאתי אותו גם כן מליצי בחלקו או לפחות מיושן (בומבסתי) לפעמים. דמויות הנשים בספר שטוחות וסטריוטיפיות,והגיבור הראשי בספר, הומר, אומר דברים שקשה להאמין שילד בן 14 או כל אדם אחר היה אומר. ההתגברות על המות במשפחה אינה אמינה לדעתי היו לי לא מעט קשיים בקריאת הספר. ובכל זאת ישנם גם קטעים מקסימים, בעיקר אלה המתארים את יוליסס ילד קטן בן 3 לערך, ובכלל קטעים אחרים... המשך לקרוא

pen