ביקורות ספרים על הספר מכרה הקרח

למה לא קראתי אהרן אפלפלד עד היום? אין סיבה טובה. יש שתי סיבות לא באמת טובות אבל הן כנראה הסיבות האמיתיות: הראשונה היא שתמיד כשאמרתי שאני אוהבת את אהרן מגד אנשים היו מהנהנים ואומרים, אה, כן, זה של השואה, נכון...? וזה עצבן אותי וקצת הרחיק אותי מלקרוא את "זה של השואה", כלומר אהרן אפלפלד. השניה היא שקראתי עליו שהוא לא ממש כותב על השואה. שהוא כותב מסביב. שהוא כותב על הלפני, על האחרי, שהוא משאיר את הדבר עצמו עמום. תראו, אני דור שלישי. אנחנו הדור שלפי המחקרים העז ורצה לשאול ולדעת. הדור השני גדל על שתיקה או על עודף סיפורים. כך או כך הוא לרוב נמנע מלשאול, מלהכאיב, לה... המשך לקרוא

רויטל ק.

"אנחנו מכאן לא נצא עוד, אפילו נהיה מרחק אלפי קילומטרים. אנחנו את עצמנו משאירים כאן, ומה שהולך ומרחיק עצמו מכאן אינו אלא צל דק שהגוף מפיל." מנגינת הספר הזה היא - שתיקה. בין טירוף דעת לגעגועי פתע, השתיקה היא החולשת על הכל, כי אין פֶּה אדם שיוכל למלמל ולתאר את גודל האימה. אימה כה כבדה, שהיא מפילה את הגוף על קרקע הקרח, על אדמת סיזיפוס, ומרשה רק לצל האדם לחמוק וללכת הביתה. אני לא יודע אם זה סגנונו הקבוע של אפלפלד - אבל חשתי כמו ניילון נצמד עד כדי מחנק את האיטיות השותקת שבה הולך וסב הסיפור סביב עצמו, ללא התקדמות, ללא פתרון, ללא יציאה מן הסבך. הכל חסר חסר פשר, וחסר... המשך לקרוא

אבק ספרים

זהו ספר נהדר. כתוב כל כך יפה, כל כך מרגש. עוד ספר מופת של אהרן אפלפלד, הסופר האהוב עליי בכל הזמנים. מומלץ מאוד!... המשך לקרוא

פסיכולוגית

אפלפלד עומד בקריטריון החשוב, לטעמי, לספר טוב: סיפור אנושי קטן הכתוב בכישרון גדול. זה לא שהשואה היא סיפור אנושי קטן, אבל הספר הזה כן והשואה היא אך הד, רקע, צל. הספר דנן הוא הראשון בו נוגע אפלפלד בשואה ובעצביה החשופים. אפלפלד עצמו היה ילד בשואה, אבל שנים שמע סיפורים על שהתחולל שם ולבסוף בחר לכתוב סיפור שהתרחש במקום האפל הזה, מקום שהשטן בכבודו ובעצמו לא הצליח להמציא. המספר הוא נכדו של רב גדול ומפורסם. עובדה זו מתגלה לנו די מאוחר. האב התנתק מאביו המפורסם וחי חיים חילוניים הרחק מהשפעתו של אביו שלו. הקרע היה גמור ולא היה שום קשר ביניהם. למרות חילוניו... המשך לקרוא

מורי