ביקורות ספרים על הספר כל העומרים שהיו לה

"אני מתגעגע אליי. אני פוחד שאני כבר לא אחזור אף פעם. עומר" דווקא בתקופה כזאת, לא ציפיתי מעצמי לקרוא ספר שכזה אבל לפעמים ספר פשוט קורץ לך שתקרא בו. אולי זו כריכתו היפה והנעימה ששבתה אותי, אולי השם המסקרן ואולי פשוט יד המקרה. מסופר על משפחה החיה בקיבוץ בדרום. רותקה וחיים, הוריו של עומר יושבים עליו שבעה לאחר שהתאבד. עומר סבל ממחלה נפשית במשך שנים רבות, יצא ונכנס מאשפוזים וניסה להילחם עד רגעיו האחרונים. הספר מחולק לשבעה פרקים, כאשר כל פרק הוא למעשה יום- ימי השבעה. המבנה הייחודי הזה בהחלט מצליח להעביר תחושות קשות. מצד אחד הזמן לא זז, האבל תוקע ועוצר את ... המשך לקרוא

בר

עצוב וכואב – מהרגע שהתחלת אי אפשר להניח את הספר (לפחות אצלי זה היה כך). נכון בהתחלה הייתי בטוח ששוב הסופרת בורחת לפתרון הפשוט ובמקום להתמודד עם הנושא מקלה עלינו ומתרצת את המחלה בשירות הצבאי (כאילו שאין פגועים ללא עבר קרבי). ככה זה בארץ אם היית בסיירת מותר לך כמעט הכל לגנוב להטריד ואפילו להיות חולה נפש. אבל לא – זה עוד חלק בחייו של עומר – ילד צעיר ומבטיח שמתישהו הלך ודעך לתוך מחלה ללא יחסי ציבור. ולא רק שאין יחסי ציבור מחלה שצריך להחביא מהציבור, מחלה שקשה לציבור וגם למשפחה לעקל ("...המחשבה הרעה על ההקלה הכרוכה במותו"). או כמו שאני הגדרתי פעם מהסיפור הא... המשך לקרוא

אלף

"מי זה?" הוא שואל, קולו מנסר, אחוז חרדה. "זו אני." אני נעצרת. אבוד לי. "את פתחת את החלון?" "אמא פתחה. היא רצתה שיכנס קצת אויר." קולות ילדים משחקים עולים מבחוץ. אני תוהה אם אפשר כבר לצאת. "אתן יודעות שאסור לפתוח את החלון," הוא כועס, "הם יכולים להיכנס." "מי?" אני שואלת ביאוש. "הם מרעילים את האויר. הם מנסים להרוג אותי." "אם האויר היה מורעל הייתי מרגישה מייד," אני עונה, שמה מבטחי בהגיון כאילו הוא עדיין נוכח כאן. "תסגרי את החלון אני אומר לך!" הוא זועק, ספק בבהלה ספק בזעם. אני מצייתת וסוגרת את החלון. ההגיון לא יוכל להיכנס לחדר אפילו אם ירצה. "הם עדיין כאן. הם נכנסים דרך... המשך לקרוא

בלו-בלו

עומרי הקיבוץ תמונת כריכת הספר כל העומרים שהיו לה, של אורנה ורכובסקי, בה צילום שדה חום בו תלמים חרושים המתכנסים אל האופק, ומעל מכבידים שמיים בגוון חום מאובקים מהאדמה הרובצת תחתם, מזכירה נופים מוכרים. הצלחתי לשכנע את עצמי שאני מכיר את הנוף הזה, בפאתי הבתים, בקצה השדות של עירי המשקפים על השומרון. אבל אני חושב שזאת רק משאלת לב, כפי שכריכת הספר הצליחה לבטא באופן משולם. זהו ספר על מוות ואבל שהופיעו לי אישית, ביום כשהתחלתי לקרוא בו, נפטר ראש העיר לשעבר של כפר סבא. יש לי ממנו תמונת זיכרון אחת חזקה המתחברת לכריכת הספר. אנחנו הולכים יחד לבד בשבילי השדות מחוץ ... המשך לקרוא

רץ

כשאנחנו הופכים להורים, יחד עם הילד נולד גם שק גדול. שק גדול של פחדים וחרדות. והשק הזה גמיש, והוא מתמלא באופן סדיר, ואף פעם הוא לא מתרוקן. הפחד הזה פן יקרה לילד משהו. הדאגה האין סופית. החרדה מצלצול הטלפון בשעות שהוא לא אמור לצלצל, כשמדובר בטלפון מהגן או מבית הספר, והמילים הפותחות את השיחה: "אל תדאגי, הכל בסדר, אבל.. מדהים איך מרגע שהפכנו להורים רשימת הדברים אותם או מאחלים לעצמנו תלויה כל כך באושרם ושלמותם של האחרים. שיהיו בריאים, שיהיו מאושרים. אין דבר יותר קשה ורע מאשר לאבד את הילד שלך. או שכן. כשהילד נוטל את חייו במו ידיו. ואז.. כשקורה דבר כזה נ... המשך לקרוא

dina