“עד היום לא ברור לי איך אין במשפחה שלנו רופא. אנחנו מסוג האנשים שבוחנים לעומק כל תסמין אפשרי, שהשיחה המועדפת עליו בארוחות משפחתיות היא "חולה - גוסס - מת", שמאוד נעים לנו לחפור בתופעות האפשריות של כל מחלה אפשרית, ושזה ממש, אבל ממש, לא מגעיל אותנו לעסוק בהפרשות גוף אם הן אינדיקציה לפעולה תקינה או לא תקינה של הגוף. ספר התזונה החביב בבית ההורים שלי מתחיל בפרק שמנתח סוגים שונים של קקי, ואף אחד לא חושב ש”

“אוקיי, זה הולך לכאוב, אבל זה מלווה בהרבה צחוק, וכשכל זה מגיע עם המלצה של רופא( טוב, לא צריך להיות קטנוניים. רופא לשעבר, בסדר!) מה, לא תיקחו? אדם קיי, אשר צלח את לימודי הרפואה, ובמשך שש שנים גם עסק במקצוע, החליט יום אחד שמספיק ודי. קאט. המסך יורד על הפרק הזה בחייו. הספר הזה הוא אסופת יומניו האישיים אותם כתב בתקופת ההתמחות שלו. הקטעים קצרים, מכניסים את הקורא לאווירת בית החולים על כל המשתמע מכך.”

“כמו הספר הקודם של אדם קיי, רק שכאן אוסף הסיפורים הוא מתקופת החגים האמריקאית (כריסמס, ערב השנה החדשה..) הדעות לגבי הספר הראשון של קיי היו חלוקות, מאמינה שגם בספר הנוכחי הדעות יהיו חלוקות.. אך סביר להניח שמי שיקרא הוא מחובבי הראשון. למען האמת, נהנתי מהראשון ונהנתי גם מהשני, אם כי הוא מעט פחות מוצלח לדעתי, אולי בגלל האורך (קצר משמעותית) או אולי בגלל שפה יש אפילו פחות רצף. למרות הכל, סיימתי אותו תו”

“דבר ראשון והכי חשוב - הסר הזה מבטיח ומצליח - להצחיק! עכשיו לספר עצמו שהוא כתוב כיומנו של מתמחה, שבו אנקדוטות מהקורות אותו בבית החולים, והכל מתוארך כך שמתקבל סיפור אמין מאוד על אף הסיטואציות הקיצוניות, לעיתים. כי אין טעם לכתוב על סיטואציות שגרתיות. אדם קיי למד רפואה בבריטניה ועבד במערכת הבריאות הבריטית כעשר שנים עד שהיה רופא גניקולוג מומחה. יומנו פותח לנו צוהר לחיי המתמחה, לדרישות המערכת ממנו ולד”

“עד היום לא ברור לי איך אין במשפחה שלנו רופא. אנחנו מסוג האנשים שבוחנים לעומק כל תסמין אפשרי, שהשיחה המועדפת עליו בארוחות משפחתיות היא "חולה - גוסס - מת", שמאוד נעים לנו לחפור בתופעות האפשריות של כל מחלה אפשרית, ושזה ממש, אבל ממש, לא מגעיל אותנו לעסוק בהפרשות גוף אם הן אינדיקציה לפעולה תקינה או לא תקינה של הגוף. ספר התזונה החביב בבית ההורים שלי מתחיל בפרק שמנתח סוגים שונים של קקי, ואף אחד לא חושב ש”

“אוקיי, זה הולך לכאוב, אבל זה מלווה בהרבה צחוק, וכשכל זה מגיע עם המלצה של רופא( טוב, לא צריך להיות קטנוניים. רופא לשעבר, בסדר!) מה, לא תיקחו? אדם קיי, אשר צלח את לימודי הרפואה, ובמשך שש שנים גם עסק במקצוע, החליט יום אחד שמספיק ודי. קאט. המסך יורד על הפרק הזה בחייו. הספר הזה הוא אסופת יומניו האישיים אותם כתב בתקופת ההתמחות שלו. הקטעים קצרים, מכניסים את הקורא לאווירת בית החולים על כל המשתמע מכך.”

“כמו הספר הקודם של אדם קיי, רק שכאן אוסף הסיפורים הוא מתקופת החגים האמריקאית (כריסמס, ערב השנה החדשה..) הדעות לגבי הספר הראשון של קיי היו חלוקות, מאמינה שגם בספר הנוכחי הדעות יהיו חלוקות.. אך סביר להניח שמי שיקרא הוא מחובבי הראשון. למען האמת, נהנתי מהראשון ונהנתי גם מהשני, אם כי הוא מעט פחות מוצלח לדעתי, אולי בגלל האורך (קצר משמעותית) או אולי בגלל שפה יש אפילו פחות רצף. למרות הכל, סיימתי אותו תו”

“דבר ראשון והכי חשוב - הסר הזה מבטיח ומצליח - להצחיק! עכשיו לספר עצמו שהוא כתוב כיומנו של מתמחה, שבו אנקדוטות מהקורות אותו בבית החולים, והכל מתוארך כך שמתקבל סיפור אמין מאוד על אף הסיטואציות הקיצוניות, לעיתים. כי אין טעם לכתוב על סיטואציות שגרתיות. אדם קיי למד רפואה בבריטניה ועבד במערכת הבריאות הבריטית כעשר שנים עד שהיה רופא גניקולוג מומחה. יומנו פותח לנו צוהר לחיי המתמחה, לדרישות המערכת ממנו ולד”