אוקיי, זה הולך לכאוב, אבל זה מלווה בהרבה צחוק, וכשכל זה מגיע עם המלצה של רופא( טוב, לא צריך להיות קטנוניים. רופא לשעבר, בסדר!) מה, לא תיקחו?
אדם קיי, אשר צלח את לימודי הרפואה, ובמשך שש שנים גם עסק במקצוע, החליט יום אחד שמספיק ודי. קאט. המסך יורד על הפרק הזה בחייו. הספר הזה הוא אסופת יומניו האישיים אותם כתב בתקופת ההתמחות שלו. הקטעים קצרים, מכניסים את הקורא לאווירת בית החולים על כל המשתמע מכך.

עד היום לא ברור לי איך אין במשפחה שלנו רופא. אנחנו מסוג האנשים שבוחנים לעומק כל תסמין אפשרי, שהשיחה המועדפת עליו בארוחות משפחתיות היא "חולה - גוסס - מת", שמאוד נעים לנו לחפור בתופעות האפשריות של כל מחלה אפשרית, ושזה ממש, אבל ממש, לא מגעיל אותנו לעסוק בהפרשות גוף אם הן אינדיקציה לפעולה תקינה או לא תקינה של הגוף. ספר התזונה החביב בבית ההורים שלי מתחיל בפרק שמנתח סוגים שונים של קקי, ואף אחד לא חושב ש

כנראה שלספר הזה היה פירסומאי טוב מאד, אחרת לא הייתי מבין איך הוא מדורג בין הספרים המבוקשים ביותר.
נתחיל מהתחלה. רופא שמחליט לעזוב את מקצוע הרפואה מכל הסיבות הטובות: שכר נמוך שעות עבודה בלתי מתקבלות על הדעת ועוד ועוד...
משמיד את כל הדפים שהיו בדירתו מאז לימודיו בבית הספר לרפואה. כל זה פרט ליומן אותו כתב במשך כל שנותיו כרופא.
על היומן הוא חס ולא רק זאת אלה מחליט ליצור ממנו ספר.
הבטיחו לקוראים שז

פעם הייתי עושה משמרות לילה בבית חולים. והמשמרות היו דומות למה שמתואר בספר. קראתי, והזדהיתי. זה באמת קטסטרופה לפעמים, ולפעמים מעניין מאד. כי אנשים זה דבר מעניין, וגם הצוות עשוי מאנשים. אז לפעמים המוזרויות מצד אחד, ולפעמים מהצד השני. ומשלמים מחירים על העבודה הזו, כמו שמתואר בספר. והמחירים גורמים לנו לעזוב את העבודה, כמו שהמחבר עשה (זה לא ספוילר, זה כתוב בכריכה האחורית)
בקיצור, תקראו. זה כתוב בצורה

אני לא אוהבת את הספר הזה מהסיבה הפשוטה - אותי זה לא מצחיק.
קראתי חלק נכבד ממנו, ובסופו של דבר החלטתי שאין סיבה לסיים אותו.
הספר הוא בעצם יומן והוא בנוי מקטעים קצרים על בית החולים, והאווירה שלו פשוט מדכאת.
אני חושבת שהשיווק של הספר הזה נעשה בצורה לא נכונה, כי ההיתרונות של הספר לא קשורים בכלל להיותו כתוב בצורה הומוריסטית.
מהספר הזה אתה מבין כמה זה באמת קשה להיות רופא, וכמה לידות זה דבר מסובך...

קניתי את הספר ותיכננתי לקרוא אותו אחרי שאסיים 3 ספרים שקראתי ברצף שעסקו במלחמת העולם השנייה ובשואה.
רציתי לקרוא משהו קליל וזורם ואכן הספר מאוד קריא, פרקים קצרים, קל להבנה וזורם.

בספר אנו בעצם מתוודעים ליומנו של רופא מתמחה בבית חולים- משמרת אחר משמרת(אף שלעתים עוברים ימים רבים בפועל בין פרק לפרק), אנו למדים על מסלול המתמחים באנגליה כשבספר הנ"ל המתמחה שלנו מתמחה בגיניקולוגיה אז אנחנו מתוודעים נו

סיפורו של ד"ר אדם קיי מתקופתו כרופא מתמחה במחלקת יולדות בבריטניה.
הספר כתוב בצורת יומן, עם הרבה הומור עצמי והומור גם על חשבון המטופלות.
הספר מאפשר הצצה נדירה לנעשה בבתי חולים (אני מניחה שבארץ המצב אף חמור יותר..),
שעות העבודה הרבות של הרופאים המתמחים, טעויות והחלטות שגויות שמתקבלות עקב כך
וסודות מחדרי ניתוח, שלעולם לא נדע בתור מטופלים...
הספר מצחיק אך גם מפתיע ומשאיר את הקורא נדהם.
הספר מתח

אכזבה מרה. אני אוהבת לקרוא על עולם הרפואה, מתעניינת בנושא וגם עובדת בבית חולים. כאשר ראיתי שיצא לאור ספר חדש, המתאר את חוויותיו של רופא מתמחה בגניקולוגיה באנגליה, שהחליט לפרוש מהמקצוע, ולכתוב על קורותיו בצורה מלאת הומור-החלטתי מיד לרכוש לעצמי את הספר הזה, בלי לחכות אפילו שהוא יוזמן לספרייה העירונית.
אבל הספר הזה כל כך מאכזב ולא שווה בכלל לקרוא אותו. אין בו שם עלילה או עניין. הוא כביכול כתוב בצורת

ספר נהדר!!! צחקתי בקול ((:
ב-2010, אחרי שש שנות לימוד ושש שנים נוספות במחלקות בתי החולים, התפטר אדם קיי מעבודתו כרופא מתמחה במיילדות וגניקולוגיה
או "תותות וזעטוטות", כפי שהוא מכנה את המחלקה הזו,והפך לסטנדפיסט.
ההורים שלו עדיין לא סלחו לו...
אפשר להבין אותם לאור העובדה, שקיי גדל בבית יהודי ולאבא רופא!!!
הספר מתחיל בהחלטתו להתפטר, בחתימת הפרק הזה בחייו, בגריסת כל המסמכים הרפואיים שלו, למעט הי