“בחיי שהרגשתי את האייקיואים שלי חוצבים לי בקליפת המוח ומבקשים נפשם להימלט. אוי, כמה שהספר הזה מ ט ו מ ט ם . הפעלתי את כסא המפלט והצלתי את עצמי בשורה 13 בעמ' 40. "היינו אז רביעייה: נירי, נטע, תמי ואני, ממש כמו ב'סקס והעיר הגדולה', רק בגרסת קארי, קארי, קארי ושרלוט." וחרף זאת, אני כל כך מרוקנת עכשיו. 40 העמודים שקראתי גרמו לי לדפיציט שכלי כלשהו. בשביל תשפוכת כל כך עלובה של מילים שמתארות”

“את המבט הזה לא אשכח עוד שנים. הספרנית הרוסיה, שמעולם לא חרגה מסמכותה, הרימה את עיניה המאופרות ממשקפי הקריאה. "סליחה", לחשה, "אפשר לשאול בשביל מי אתה לוקח את הספר הזה?". אם אני לא טועה, היה שם אפילו חיוך של מבוכה על השפתיים. זו הרגיש כמו הגרסה הכי קרובה לשאלה "אולי בטעות אדוני לא סגור על המגדר שלו?". הסתכלתי על התינוקת הזו שנשבתה אי שם ברוסיה של פושקין וגוגול, עכשיו היה תורי להתנשא. מה היא יודעת”

“בנות נשמות, היוש. אמנם בשושן פחות מקובל הנוהג המוזר לשרוף חזיות (זכור שאנחנו קמצנים? אז היי, למי שיודעת כמה עולה חזייה איכותית בימינו, אין שום מצב שאדליק באופן יזום אחת כזו. תרמתי במשרד). אבל אין לי שום התנגדות לחיים שיוויוניים, לנשים עובדות, לגברים בחופשת לידה (ראו ערך הפרסומת החדשה והמשעשעת של יס), להנקות בציבור ולנשים שלא מסירות שערות בבית השחי, סבבה? רק מה. אם זה כורך פסילת יצירות ספרות”

“בנופש בצפון השנה הלכנו לטייל במקום נסתר ולא מוכר, בהמלצת חברתי נטע שגרה במושב בגליל העליון. לארוחת הערב התכבדנו באירוח מלכים בקריית שמונה אצל חברתי ציפי. הילדים שלי תמיד תוהים איך זה יצא שיש לי כל כך הרבה חברות וחברים, פזורים בכאלה מקומות מוזרים ברחבי הארץ והעולם, והתשובה שלי היא תמיד "מהפורומים". כן, בעידן העתיק שלפני הרשתות החברתיות הדוגלות ב"זהות אותנטית" נוצרו קשרים אמיצים יותר, ומסקרנים יותר,”

“בחיי שהרגשתי את האייקיואים שלי חוצבים לי בקליפת המוח ומבקשים נפשם להימלט. אוי, כמה שהספר הזה מ ט ו מ ט ם . הפעלתי את כסא המפלט והצלתי את עצמי בשורה 13 בעמ' 40. "היינו אז רביעייה: נירי, נטע, תמי ואני, ממש כמו ב'סקס והעיר הגדולה', רק בגרסת קארי, קארי, קארי ושרלוט." וחרף זאת, אני כל כך מרוקנת עכשיו. 40 העמודים שקראתי גרמו לי לדפיציט שכלי כלשהו. בשביל תשפוכת כל כך עלובה של מילים שמתארות”

“את המבט הזה לא אשכח עוד שנים. הספרנית הרוסיה, שמעולם לא חרגה מסמכותה, הרימה את עיניה המאופרות ממשקפי הקריאה. "סליחה", לחשה, "אפשר לשאול בשביל מי אתה לוקח את הספר הזה?". אם אני לא טועה, היה שם אפילו חיוך של מבוכה על השפתיים. זו הרגיש כמו הגרסה הכי קרובה לשאלה "אולי בטעות אדוני לא סגור על המגדר שלו?". הסתכלתי על התינוקת הזו שנשבתה אי שם ברוסיה של פושקין וגוגול, עכשיו היה תורי להתנשא. מה היא יודעת”

“בנות נשמות, היוש. אמנם בשושן פחות מקובל הנוהג המוזר לשרוף חזיות (זכור שאנחנו קמצנים? אז היי, למי שיודעת כמה עולה חזייה איכותית בימינו, אין שום מצב שאדליק באופן יזום אחת כזו. תרמתי במשרד). אבל אין לי שום התנגדות לחיים שיוויוניים, לנשים עובדות, לגברים בחופשת לידה (ראו ערך הפרסומת החדשה והמשעשעת של יס), להנקות בציבור ולנשים שלא מסירות שערות בבית השחי, סבבה? רק מה. אם זה כורך פסילת יצירות ספרות”

“בנופש בצפון השנה הלכנו לטייל במקום נסתר ולא מוכר, בהמלצת חברתי נטע שגרה במושב בגליל העליון. לארוחת הערב התכבדנו באירוח מלכים בקריית שמונה אצל חברתי ציפי. הילדים שלי תמיד תוהים איך זה יצא שיש לי כל כך הרבה חברות וחברים, פזורים בכאלה מקומות מוזרים ברחבי הארץ והעולם, והתשובה שלי היא תמיד "מהפורומים". כן, בעידן העתיק שלפני הרשתות החברתיות הדוגלות ב"זהות אותנטית" נוצרו קשרים אמיצים יותר, ומסקרנים יותר,”