“הסיבה היחידה שהספר הזה לא התפרסם מספיק היא כי הארי פוטר ואדון הטלקינזיס יצאו לפניו. אבל בעיני, אדון המקרים הרבה יותר טוב משניהם! "הארי פוטר הישראלי" - עידן קנוחן במילים אחרות, קפץ עשר מדרגות בספר הזה. ספר מדהים, קולח, מותח, מצחיק, מהנה, עמוקקקקק, ואיכשהו הוא הצליח להפוך את האגדה היהודית למעניינת סוף סוף. הסיום מטורף. באמצע הספר יש נפילת מתח קטנה ולא חשמלית בכלל, וקצת חבל. זה לא הוריד לי”

“האמת היא שבהתחלה בכלל לא ידעתי איך אני אמור לשפוט את הספר הזה. בסקירה ראשונה ומהירה של הספר, הוא פשוט צעק: "הי, אני חיקוי של הארי פוטר!" שלא לומר העתק. כי הרי יש בו כל כך הרבה דברים שמזכירים את הארי פוטר, שאני לא יודע מאיפה להתחיל - מהכריכה האחורית שלו (של טירה מסתורית), מהתקציר (על ילד שאף פעם לא עשה כך וכך, אך יום אחד הכל משתנה כשהוא מקבל מכתב ששולח אותו למקום קסום, סוג של בית ספר, שבו ירכוש חב”

“אחרי שסיימתי את הראשון לא עמדתי בפיתוי וכמובן התחלתי את השני... הספר מספר לנו את המשך קורותיו של איידן שגילה שהוא ילד סייסניק. אחרי שעצר את המלחמה בין סייסניקים ואדונסרים, מגלה מי היה אביו ... הוא מגלה מה הקשר בינו לבין אמרפל... ואילו סודות ורמזים סבא שלו החביא עבורו... ספר חמוד לאוהבי הפנטזיה, זורם קשה לעזוב מהיד, נתתי לו 4 כוכבים כי כיף היה לקרוא אבל לא היה וואו שבוואו... מצד שני אני מאוד”

“אתחיל בסוף: הסוף של הספר הזה יפתיע אפילו את תולעי הספרים הכי זקנות שבספרייה. נחזור להתחלה (ואפילו לפני): אדון המקרים הוא תחילתה של טרילוגיה חדשה ולא המשך של אדון הטלקינזיס, למרות שמי שקרא את אדון הטלקינזיס יותר מפעם אחת אמור לקלוט עקיצות ואזכורי דמויות/מושגים שיש בשניהם. אדון הטלקינזיס הוא ספר מעולה, אבל ההבדל והרמה הגבוהה בהרבה שאדון המקרים הצליח להגיע אליו ניכרים בהחלט. גיבור הסיפור הו”

“הסיבה היחידה שהספר הזה לא התפרסם מספיק היא כי הארי פוטר ואדון הטלקינזיס יצאו לפניו. אבל בעיני, אדון המקרים הרבה יותר טוב משניהם! "הארי פוטר הישראלי" - עידן קנוחן במילים אחרות, קפץ עשר מדרגות בספר הזה. ספר מדהים, קולח, מותח, מצחיק, מהנה, עמוקקקקק, ואיכשהו הוא הצליח להפוך את האגדה היהודית למעניינת סוף סוף. הסיום מטורף. באמצע הספר יש נפילת מתח קטנה ולא חשמלית בכלל, וקצת חבל. זה לא הוריד לי”

“האמת היא שבהתחלה בכלל לא ידעתי איך אני אמור לשפוט את הספר הזה. בסקירה ראשונה ומהירה של הספר, הוא פשוט צעק: "הי, אני חיקוי של הארי פוטר!" שלא לומר העתק. כי הרי יש בו כל כך הרבה דברים שמזכירים את הארי פוטר, שאני לא יודע מאיפה להתחיל - מהכריכה האחורית שלו (של טירה מסתורית), מהתקציר (על ילד שאף פעם לא עשה כך וכך, אך יום אחד הכל משתנה כשהוא מקבל מכתב ששולח אותו למקום קסום, סוג של בית ספר, שבו ירכוש חב”

“אחרי שסיימתי את הראשון לא עמדתי בפיתוי וכמובן התחלתי את השני... הספר מספר לנו את המשך קורותיו של איידן שגילה שהוא ילד סייסניק. אחרי שעצר את המלחמה בין סייסניקים ואדונסרים, מגלה מי היה אביו ... הוא מגלה מה הקשר בינו לבין אמרפל... ואילו סודות ורמזים סבא שלו החביא עבורו... ספר חמוד לאוהבי הפנטזיה, זורם קשה לעזוב מהיד, נתתי לו 4 כוכבים כי כיף היה לקרוא אבל לא היה וואו שבוואו... מצד שני אני מאוד”

“אתחיל בסוף: הסוף של הספר הזה יפתיע אפילו את תולעי הספרים הכי זקנות שבספרייה. נחזור להתחלה (ואפילו לפני): אדון המקרים הוא תחילתה של טרילוגיה חדשה ולא המשך של אדון הטלקינזיס, למרות שמי שקרא את אדון הטלקינזיס יותר מפעם אחת אמור לקלוט עקיצות ואזכורי דמויות/מושגים שיש בשניהם. אדון הטלקינזיס הוא ספר מעולה, אבל ההבדל והרמה הגבוהה בהרבה שאדון המקרים הצליח להגיע אליו ניכרים בהחלט. גיבור הסיפור הו”