ביקורת ספרותית על כשהתירס לוחש מאת לורה רובי
ספר בסדר

---

אם יש דבר טוב שיצא לנו מהתקופה הזאת, הוא לא שקראנו יותר ספרים. ממש לא. חלק מהזמן הספריות היו סגורות, וגם חנויות הספרים. וגם כשנפתחו, יצא שהגעתי לחנות מוזרה שיש בה רק ספרים לאנשים חכמים שיש להם סבלנות לקרוא דברים עמוקים גם בתקופה של הסגר. לא, מה שיצא לי מהסגר הזה הוא לחלוטין לא קריאה. אבל כן רקמה. מכל מיני סוגים, צלבים על קנבס, תכי שרשרת וקשרים צרפתיים על מסכה, תמונות ועיטורים לבית. לא אני זו שרקמתי, אבל היו כאן רקמות בקרב בנות הבית, והן יצרו קצת רוגע בין עדכון מגפה אחד למשנהו.

אז רקמה, זה מה שיש על עטיפת הספר הזה, וזה מה שמשך את העין והוציא אותו מהספריה, עכשיו כשהיא כבר פתוחה, כלומר פתוחה ברישום מראש ורק אדם אחד עוטה מסכה. זו רקמת צלבים כפרית על בד גבינה, עם כוורת ודבורים, גבעולי תירס, פרחים ועורב. אחת כזאת עמוסה, אבל ממש, כזאת שמשדרת עלילה של המאה התשע עשרה או תחילת העשרים באיזור כפרי נידח ונטול טכנולוגיה. אולי משהו כמו "החיים הסודיים של הדבורים" או ספר דומה מאותה סוגה. ותקשיבו, זו לא סתם רקמה על כריכת ספר. זו רקמה פרי ידיה של עורכת התרגום, הלא היא גילי בר הלל סמו. זה לא סתם כריכה רקומה, זו כריכת יוקרה! זה כבוד!

עכשיו, לאחר שחירפנו את התקופה והיללנו את הכריכה, צריך גם לכתוב על הספר. תקשיבו, היה לי יותר קל לכתוב על הספר לו הייתי יודעת לאיזה ז'אנר לשייך אותו. פשוט, תמיד נדרשת השעיית אמון בהתחלת קריאת ספר, אבל חשוב לדעת איזה סוג השעיה צריך לבצע. התקציר מאחור לא עוזר הרבה, וגם לא התחלת הפרק הראשון. או השני. או השלישי. זו אולי פנטזיה, כי יש כל מיני דברים מסתוריים כמו תירס שלוחש ושמות מקומות שמתורגמים כדי שלא יתפספס המסתורין הכרוך בהם, ואולי רומן נעורים, כי יש הרבה רמזים, ומצד שלישי אולי תעלומה בלשית, כי יש שם בחורה מסתורית שמגיעה ואז נעלמת.

עם המשך הספר התעלומה לא מאוד נפתרת. כלומר זה ספר מסוגת "מצא את הסוגה". כל פרק מתחיל ממקום כלשהו ומסתיים במקום כלשהו בלי קשר חזק לפרק שלפניו או מאחוריו. משהו לא תפור עד הסוף, אולי לא אפוי. בעיירה קטנה ושכוחה פין אוסאליבאן גדל בלי אבא (שנהרג) ובלי אמא (שעזבה לטובת אורתודנט) אבל עם אחיו שון שהוא פראמדיק שוויתר על לימודי רפואה, ועם מישהי בשם רוזה שהגיעה ואז הלכה. יש לו חבר בשם מיגל, המוני מעריצות, חברה בשם פיטי שיודעת לדבר עם דבורים. יש לו גם את חבורת הבריונים של העיירה שנהנית להציק לו, את השכן צ'ארלי שאולי יודע דברים ובכלל את תושבי העיירה שיודעים הכל על כולם. האם זה רומן בין פין ורוזה? או בין פין ופיטי? האם זה משולש אהבה? האם רוזה היא אישה מוכה. האם באורווה של שון צומחים בעלי חיים? האם התירס לוחש סודות? בסוף הכל מסתדר, אבל לא בהנאה מרובה מבחינתי. יחד עם זאת, הרקמה על הכריכה יפה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על כשהתירס לוחש