לאחר שדירגתי שלושה ספרים בחמישה כוכבים, כתבתי שתי ביקורות מהללות והתחלתי לכתוב שלישית, הגיע הזמן לאזן מעט את המצב, למרבה הצער. אי אפשר רק להנות ולהשתעשע בביקורות על ספרים אהובים; יש גם לתרום לחברה ולהזהיר אותה מפני ספרים איומים ונוראים. ספרים כמו ״ממלכת הלל״ מאת ד״ר <mark>אריאל קרפ</mark>.
לפני שתקראו את הביקורת, אציין שלא קראתי את הספר עד הסוף; דילגתי על מספר קטעים קצרים וכן עצרתי את קריאתי בו לצמיתות כשהגעת

אוקיי אז הספר הזה לא זוכה לקרדיט המגיע לו. ומגיע לו.
אישית, אני לא מצליח להסתדר עם ספרי פנטזיה של סופרים ישראלים.
אני לא בטוח למה. וזה לא שאני לא מנסה, קראתי לא מעט, אבל אף אחד מהם לא הצליח לגרום לי להגיד
"וואו אני רוצה לקרוא את ההמשך!" <mark>אריאל קרפ</mark> הצליח.
במה שונה הספר שלו מספרי פנזיה ישראלים אחרים? לא בטוח.. אולי זה איך שהפנטזיה מתבטאת פה.
סיימתי את הספר הראשון ולא פגשתי יצורים דמויי אדם או

אחד הספרים הסוחפים והמרתקים ביותר שקראתי!
לא הנחתי את הספר מהרגע שהתחלתי לקרוא ועד הרגע שסיימתי, אפילו הקפה התקרר...
מרתק סוחף כתוב היטב ומשאיר במתח לקראת ההמשך!