“לאחר שדירגתי שלושה ספרים בחמישה כוכבים, כתבתי שתי ביקורות מהללות והתחלתי לכתוב שלישית, הגיע הזמן לאזן מעט את המצב, למרבה הצער. אי אפשר רק להנות ולהשתעשע בביקורות על ספרים אהובים; יש גם לתרום לחברה ולהזהיר אותה מפני ספרים איומים ונוראים. ספרים כמו ״ממלכת הלל״ מאת ד״ר אריאל קרפ. לפני שתקראו את הביקורת, אציין שלא קראתי את הספר עד הסוף; דילגתי על מספר קטעים קצרים וכן עצרתי את קריאתי בו לצמיתות כשהגעתי בערך לאמצעו. ובכן, למה הספר הזה נוראי כל כך עד שאני מרשה לעצמי לכתוב עליו ביקורת קטלנית מבלי לסיים אותו? בראש ובראשונה, מכיוון שהעלילה משנית בו לתיאורי הזוועה - לפחות עד הנקודה שאליה הגעתי. אחד הגיבורים, בו עוסק החלק הראשון, (נדמה לי שהיה זה ארסוס) עושה את דרכו בספר דרך מגוון גילויי אלימות פיזית ומינית, המתוארים באופן גרפי ודוחה במיוחד, ודומה שהם שיאה של כל התרחשות, כאילו לא תיתכן התפתחות בעלילה מבלי שאדם אחד לפחות ימות, יוכה, יעונה, ילחם באחר, יקיים יחסי מין אינטנסיביים, יפצע, יאנס או שיוטל בו מום, וכל זאת בפירוט רב ומיותר, בעוד שנושאים אחרים - כמו, לדוגמה, העלילה עצמה, או הדמויות - מוזנחים, ונאלצים להסתפק בשיירי הכתיבה שתיאורי הזוועה מותירים אחריהם. ואם בדמויות עסקינן, אציין שאף אחת מהדמויות שהכרתי בספר לא הייתה מורכבת, מעניינת, או אפילו אמינה ואנושית, ואף אחת מהן לא עוררה את אהדתי, ולו לרגע. לאחר שסגרתי את הספר לא הקדשתי מחשבה נוספת אף לא לגורלה של אחת מהן. מבחינתי יכלו כולן להרוג אחת את השניה בהילולה גדולה של אותה אכזריות ריקה מתוכן הממלאת את דפיו של הספר הזה. לרוב, אני מאד אוהבת ספרים, ומאד מעריכה את היכולת להיכנס אל תוך עולמם הפנימי של הסופרים; אולם לספר הזה, ולעולם הזה, אין בי כל אהבה, הערכה, או רצון להיכנס. צערי היחיד הוא על שלא החזרתי אותו למדף מהר יותר.”

“אוקיי אז הספר הזה לא זוכה לקרדיט המגיע לו. ומגיע לו. אישית, אני לא מצליח להסתדר עם ספרי פנטזיה של סופרים ישראלים. אני לא בטוח למה. וזה לא שאני לא מנסה, קראתי לא מעט, אבל אף אחד מהם לא הצליח לגרום לי להגיד "וואו אני רוצה לקרוא את ההמשך!" אריאל קרפ הצליח. במה שונה הספר שלו מספרי פנזיה ישראלים אחרים? לא בטוח.. אולי זה איך שהפנטזיה מתבטאת פה. סיימתי את הספר הראשון ולא פגשתי יצורים דמויי אדם או בעלי גזעים אחרים, לא מפלצות ולא מכשפים. למעשה נראה שצורת הקסם היחידה שרואים פה היא סוג של ניבוי עתידות שגם הוא לא ממש בולט. אז איך הפנטזיה כן מתבטאת? ד"ר אריאל קרפ בונה עולם חדש לחלוטין. עולם דמוי ימי הבניים שהלחימה נעשת ע"י חרבות וחצים. ואולי זה שהוא לא מנסה לדחוף סממני פנטזיה בכוח, זה מה שעושה את ההבדל. רואים שהוא כותב סיפור שלם שהוא נהנה לכתוב עליו. לא אתן ספוילרים אבל כן אגיד שמרגישים השפעה רצינית של סיפורי התנך וסיפורי עם גם של עמים נוספים מהאזור..(חרטומים לדוגמא) טוב, בקיצור מומלץ מאוד. נהנתי לקרוא את הסיפור ועל הדמויות שפותחו בצורה טובה כל כך. אני ללא ספק אקרא את שני ספרי ההמשך שיצאו כבר, למרות שבספריה שלי הם לא נמצאים עדיין, אך אנסה בכל זאת להשיג אותם. ולד"ר אריאל קרפ, אם יצא ובמקרה תקרא את הביקורת הזאת בטעות, תמשיך לכתוב! אל תעצור אחרי טרילוגיה אחת. עד שיש ספרי פנטזיה ישראלים טובים, חבל שהם יגמרו כל כך מהר.”

“זהו הספר הראשון בסדרה ובו מציגים לנו את הגיבורים הראשיים שנראה כי ילוו אותנו גם בספרים הבאים. החלק הראשון מתרכז בממלכת הלל – ממלכה גדולה שמורכבת משמונה שבטים שונים זה מזה שמאחד אותם מלך אחד וכהן דת אחד. המלך בניה מת ובמהלך ימי האבל נפתחת צוואתו ומתגלה שהוא הוריש את הממלכה לעברון, מי שהיה יועצו האישי. הדבר עלול להביא למלחמות בין השבטים כיוון שהיו אנשים נוספים שציפו לרשת את המלך. אשתו, המלכה איזיריס שבאה משבט יורדי הים, ציפתה שהיא או בנה הבכור יועז יקבלו את המלוכה. גם אחיו של המלך, הכהן הגדול הדום ציפה לרשת את אחיו אך גם הוא מתאכזב כאשר הצוואה נקראת ועברון מקבל עליו את הירושה – להיות מלך הלל. עברון לא מעוניין במשימה אך כדי שהממלכה תישאר מאוחדת וכדי שלא יתחילו מלחמות שבטים הוא מקבל עליו את התפקיד, אלא שהממלכה גובה ממנו וממשפחתו מחיר כבד מאד. החלק השני מספר את סיפורו של ארסוס. כאשר היה בן 10 בעקבות מותו של אביו הוא ואמו נזרקו מהשבט שלהם, והצליחו לשרוד רק בזכות תושייתו של ארסוס וחכמתו הרבה. כאשר הוא רק בן 15 הוא נלקח בשבי לעיר הגדולה מיראז’ ושם נקנה לעבד על ידי אשת ראש העיר – סוחרת העבדים הגדולה באיזור. לאט לאט הוא מטפס בסולם הדרגות בצבאה עד שהיא מחליטה שהוא ועבד נוסף, ז’אן הגדול, יהיו יורשיה וישלטו בעיר אחרי מותה. ז’אן הגדול לא מתלהב מלחלוק את העיר יחד עם ארסיס ומנסה להרוג אותו. ארסיס נמלט לערבות ג’אן ושם מתחיל להקים את האימפריה שלו. ממלכת הלל נמצאת במקום אסטגרטגי מצויין – מצד אחד הים ומצד שני מעבר יבשתי שמוביל מארצות הדרום לארצות הצפון. ארסוס מתכנן לכבוש אותה ולהוסיפה לאימפריה הגדולה שלו, אך קודם יש לו עניין בלתי סגור עם מי שבגד בו. גם בממלכת הלל שומעים על ארסוס ומעלליו ומתכוננים לבואו ולמלחמה הגדולה. הספר מתרחש בממלכה דמיונית אך לי מאד הזכירה את סיפורי התנ”ך (ממלכה שמורכבת משבטים, ים בצד אחד מדבר בצד אחר, דת אחת שמאחדת את כולם עם כהן גדול ועוד). הסיפור משלב בתוכו תככים, מתח, אהבה והרפתקאות בעולם פרימיטיבי ופראי בו החרבות והחיצים הם כלי הנשק העיקריים. הספר זורם וכיף לקרוא בו (“בלעתי” אותו ביומיים) ואני כבר מחכה להמשך מעלליהם של ארסוס ועברון זהו ספרו הראשון של ד״ר קרפ – רופא שיניים בן חמישים מחיפה. הסדרה עתידה להיות טרילוגיה וזהו החלק הראשון כאשר השני עתיד לצאת בקרוב.”

“לאחר שדירגתי שלושה ספרים בחמישה כוכבים, כתבתי שתי ביקורות מהללות והתחלתי לכתוב שלישית, הגיע הזמן לאזן מעט את המצב, למרבה הצער. אי אפשר רק להנות ולהשתעשע בביקורות על ספרים אהובים; יש גם לתרום לחברה ולהזהיר אותה מפני ספרים איומים ונוראים. ספרים כמו ״ממלכת הלל״ מאת ד״ר אריאל קרפ. לפני שתקראו את הביקורת, אציין שלא קראתי את הספר עד הסוף; דילגתי על מספר קטעים קצרים וכן עצרתי את קריאתי בו לצמיתות כשהגעתי בערך לאמצעו. ובכן, למה הספר הזה נוראי כל כך עד שאני מרשה לעצמי לכתוב עליו ביקורת קטלנית מבלי לסיים אותו? בראש ובראשונה, מכיוון שהעלילה משנית בו לתיאורי הזוועה - לפחות עד הנקודה שאליה הגעתי. אחד הגיבורים, בו עוסק החלק הראשון, (נדמה לי שהיה זה ארסוס) עושה את דרכו בספר דרך מגוון גילויי אלימות פיזית ומינית, המתוארים באופן גרפי ודוחה במיוחד, ודומה שהם שיאה של כל התרחשות, כאילו לא תיתכן התפתחות בעלילה מבלי שאדם אחד לפחות ימות, יוכה, יעונה, ילחם באחר, יקיים יחסי מין אינטנסיביים, יפצע, יאנס או שיוטל בו מום, וכל זאת בפירוט רב ומיותר, בעוד שנושאים אחרים - כמו, לדוגמה, העלילה עצמה, או הדמויות - מוזנחים, ונאלצים להסתפק בשיירי הכתיבה שתיאורי הזוועה מותירים אחריהם. ואם בדמויות עסקינן, אציין שאף אחת מהדמויות שהכרתי בספר לא הייתה מורכבת, מעניינת, או אפילו אמינה ואנושית, ואף אחת מהן לא עוררה את אהדתי, ולו לרגע. לאחר שסגרתי את הספר לא הקדשתי מחשבה נוספת אף לא לגורלה של אחת מהן. מבחינתי יכלו כולן להרוג אחת את השניה בהילולה גדולה של אותה אכזריות ריקה מתוכן הממלאת את דפיו של הספר הזה. לרוב, אני מאד אוהבת ספרים, ומאד מעריכה את היכולת להיכנס אל תוך עולמם הפנימי של הסופרים; אולם לספר הזה, ולעולם הזה, אין בי כל אהבה, הערכה, או רצון להיכנס. צערי היחיד הוא על שלא החזרתי אותו למדף מהר יותר.”

“אוקיי אז הספר הזה לא זוכה לקרדיט המגיע לו. ומגיע לו. אישית, אני לא מצליח להסתדר עם ספרי פנטזיה של סופרים ישראלים. אני לא בטוח למה. וזה לא שאני לא מנסה, קראתי לא מעט, אבל אף אחד מהם לא הצליח לגרום לי להגיד "וואו אני רוצה לקרוא את ההמשך!" אריאל קרפ הצליח. במה שונה הספר שלו מספרי פנזיה ישראלים אחרים? לא בטוח.. אולי זה איך שהפנטזיה מתבטאת פה. סיימתי את הספר הראשון ולא פגשתי יצורים דמויי אדם או בעלי גזעים אחרים, לא מפלצות ולא מכשפים. למעשה נראה שצורת הקסם היחידה שרואים פה היא סוג של ניבוי עתידות שגם הוא לא ממש בולט. אז איך הפנטזיה כן מתבטאת? ד"ר אריאל קרפ בונה עולם חדש לחלוטין. עולם דמוי ימי הבניים שהלחימה נעשת ע"י חרבות וחצים. ואולי זה שהוא לא מנסה לדחוף סממני פנטזיה בכוח, זה מה שעושה את ההבדל. רואים שהוא כותב סיפור שלם שהוא נהנה לכתוב עליו. לא אתן ספוילרים אבל כן אגיד שמרגישים השפעה רצינית של סיפורי התנך וסיפורי עם גם של עמים נוספים מהאזור..(חרטומים לדוגמא) טוב, בקיצור מומלץ מאוד. נהנתי לקרוא את הסיפור ועל הדמויות שפותחו בצורה טובה כל כך. אני ללא ספק אקרא את שני ספרי ההמשך שיצאו כבר, למרות שבספריה שלי הם לא נמצאים עדיין, אך אנסה בכל זאת להשיג אותם. ולד"ר אריאל קרפ, אם יצא ובמקרה תקרא את הביקורת הזאת בטעות, תמשיך לכתוב! אל תעצור אחרי טרילוגיה אחת. עד שיש ספרי פנטזיה ישראלים טובים, חבל שהם יגמרו כל כך מהר.”

“זהו הספר הראשון בסדרה ובו מציגים לנו את הגיבורים הראשיים שנראה כי ילוו אותנו גם בספרים הבאים. החלק הראשון מתרכז בממלכת הלל – ממלכה גדולה שמורכבת משמונה שבטים שונים זה מזה שמאחד אותם מלך אחד וכהן דת אחד. המלך בניה מת ובמהלך ימי האבל נפתחת צוואתו ומתגלה שהוא הוריש את הממלכה לעברון, מי שהיה יועצו האישי. הדבר עלול להביא למלחמות בין השבטים כיוון שהיו אנשים נוספים שציפו לרשת את המלך. אשתו, המלכה איזיריס שבאה משבט יורדי הים, ציפתה שהיא או בנה הבכור יועז יקבלו את המלוכה. גם אחיו של המלך, הכהן הגדול הדום ציפה לרשת את אחיו אך גם הוא מתאכזב כאשר הצוואה נקראת ועברון מקבל עליו את הירושה – להיות מלך הלל. עברון לא מעוניין במשימה אך כדי שהממלכה תישאר מאוחדת וכדי שלא יתחילו מלחמות שבטים הוא מקבל עליו את התפקיד, אלא שהממלכה גובה ממנו וממשפחתו מחיר כבד מאד. החלק השני מספר את סיפורו של ארסוס. כאשר היה בן 10 בעקבות מותו של אביו הוא ואמו נזרקו מהשבט שלהם, והצליחו לשרוד רק בזכות תושייתו של ארסוס וחכמתו הרבה. כאשר הוא רק בן 15 הוא נלקח בשבי לעיר הגדולה מיראז’ ושם נקנה לעבד על ידי אשת ראש העיר – סוחרת העבדים הגדולה באיזור. לאט לאט הוא מטפס בסולם הדרגות בצבאה עד שהיא מחליטה שהוא ועבד נוסף, ז’אן הגדול, יהיו יורשיה וישלטו בעיר אחרי מותה. ז’אן הגדול לא מתלהב מלחלוק את העיר יחד עם ארסיס ומנסה להרוג אותו. ארסיס נמלט לערבות ג’אן ושם מתחיל להקים את האימפריה שלו. ממלכת הלל נמצאת במקום אסטגרטגי מצויין – מצד אחד הים ומצד שני מעבר יבשתי שמוביל מארצות הדרום לארצות הצפון. ארסוס מתכנן לכבוש אותה ולהוסיפה לאימפריה הגדולה שלו, אך קודם יש לו עניין בלתי סגור עם מי שבגד בו. גם בממלכת הלל שומעים על ארסוס ומעלליו ומתכוננים לבואו ולמלחמה הגדולה. הספר מתרחש בממלכה דמיונית אך לי מאד הזכירה את סיפורי התנ”ך (ממלכה שמורכבת משבטים, ים בצד אחד מדבר בצד אחר, דת אחת שמאחדת את כולם עם כהן גדול ועוד). הסיפור משלב בתוכו תככים, מתח, אהבה והרפתקאות בעולם פרימיטיבי ופראי בו החרבות והחיצים הם כלי הנשק העיקריים. הספר זורם וכיף לקרוא בו (“בלעתי” אותו ביומיים) ואני כבר מחכה להמשך מעלליהם של ארסוס ועברון זהו ספרו הראשון של ד״ר קרפ – רופא שיניים בן חמישים מחיפה. הסדרה עתידה להיות טרילוגיה וזהו החלק הראשון כאשר השני עתיד לצאת בקרוב.”