בניגוד להרגלי אתחיל מהקנקן. הספר יפהפה. פשוט מרהיב. כריכה בצבע אפור עדין עם דשים (אני כל כך אוהבת דשים!) ציור עדין, אולי רישום, של אישה בבגדים לבנים נופלת, נשמטת ברכות, דפים עבים בצבע שנהב ושם אניגמטי ומסקרן "גם קופים נופלים מעצים". את הספר היפהפה הזה של <mark>מעין רוגל</mark> קיבלתי ישירות הביתה, עם הקדשה מקסימה, ככה זה כשמשתתפים במימון המון, והתוצאה בהחלט הייתה שווה את ההמתנה. הספר מתאר מסע אישי של אישה שכבר

מה את יודעת שכתבה <mark>מעין רוגל</mark> הוא לא רומן, למרות שמדובר על שלושה חברים ובנות זוגם והחיים בשכנות מרחב הכפרי. הוא גם לא סיפור מתח למרות שבתחילתו נעלם אחד החברים וזה האירוע שמתחיל להניע את העלילה. הוא גם לא סיפור התבגרות למרות שבמהלכו לומדת עדי, הגיבורה, הרבה דברים על עצמה ועל הסובבים אותה במרחבים הציבוריים והאינטימיים.
זהו סיפור על אמת ושקר, על מניפולציות במודע ועל התנהלויות שמוליך התת מודע, ובעיקר ע

׳רוזאנה וי׳ עוסק בכתיבה, בסיפורים, בקהילת קוראים ובהוצאות לאור, כמו גם בחברוּת, משיכה, סודות ושקרים.
הדמויות בנויות היטב, ולכל אחת מהן עולם רגשי מאחוריה שמוביל אותה בעלילה עד לסגירה עגולה ויפה:
ורד גרושה ואימא לשתי בנות מתוקות, היא עובדת במשרד החינוך, ובסתר היא גם רוזאנה.
אסנת היא בחורה שמפלרטטת עם סודות, היא עורכת ׳ערבי סודות׳ ו׳נשף סודות׳, היא מנטורית לשחרור סודות ולהגשמת חלומות. והיא לא י

בשבוע הספר <mark>מעין רוגל</mark> הציבה דוכן וירטואלי וכתבה פוסט על כל ספר מספריה. ככה הגעתי ל'היינו יכולות לנסוע'.
וליתר דיוק, הגעתי אליו בגלל כמה מילים של עורכת שצוטטו באותו פוסט: "הספר הכי מגניב על מוות שהיא קראה. מגניב."
ואני, שהעיסוק בנושא המוות, על כל סוגיו ורבדיו, מסקרן אותי שנים בצורות וזוויות שונות – כשאני קוראת ציטוט כזה, ועוד מעורכת, אני יודעת שלא משנה מה, אני אקרא אותו. אז קניתי. (נזהרתי מאוד שלא ל

אתה רואה אותם על הפודיום, מניפים מדליה, וכל כולם אומר ניצחון והתרגשות. אבל אנחנו יודעים שזה לא רק כך, וקשים חייהם של ספורטאים מקצועיים.
<mark>מעין רוגל</mark>, שכל תאריה ודרגותיה המקצועיות באומנויות הלחימה, מפורטים על כריכת הספר, כותבת לנו את המסע שלה. מהרגע שלבשה בגד בלט בגיל חמש, עד בחירה בטקוונדו, הכניסה לנבחרת ישראל, התחרויות, הפציעות, ההתמודדויות כאישה, קורס מאמנים והתנסות בצורות לחימה אחרות.
<mark>מעין רוגל</mark>

אז מה את באמת יודעת? המלצה על ספרה החדש של <mark>מעין רוגל</mark>

מעיין רוגל, כתבה ארבעה ספרים שאהבתי, ועל חלקם כבר כתבתי,

היינו יכולות לנסוע – ראה אור בהוצאת כרמל בעריכת טל ניצן, 2011, לפוסט שלי על הספר – המסע המופלא

יער – ראה אור בהוצאת מרווחים (הוצאה עצמית), 2016, אגדה נפלאה שמאוד אהבתי, ומי שיקרא בתשומת לב את מה את יודעת יגלה רמז ליער.

גם קופים נופלים מעצים – ראה אור בהוצאת מרווחים (הוצאה עצמי

"הוא גדל כמו ילד בונסאי הפוך - ענפיו ועליו צמחו ללא
הפרעה, אך שורשיו קוצצו תדיר. כבנם של נוודים, מעולם
לא נשאר במקום אחד זמן רב מספיק כדי להכות שורש, ואם
בטעות הכה שורש דקיק, מהסס, נגדע זה במהירות, ומיד אולץ
לנדוד למקום אחר. לא היו לו שפה ולא בית משלו, ולכן גם
לא התגעגע לאיש, מקום או מילה."

הספר "יער", מסופר כסיפור אגדה, שבורא עולם שלם במילים מעטות, ומאפשר לקורא להרהר במשמעויות של מה

עדי התחתנה עם עומר, גבר שבקושי הכירה,
לעומר ולחברי הילדות שלו היה חלום, לגור בישוב קהילתי יחד עם המשפחות העתידיות שלהם, הם הגשימו את החלום, ועכשיו הם תקועים אחד בחצר של השני.
רז, אחד החברים ומנהיג כת לא ברורה, נעלם. עדי יוצאת למסע חיפושים אחריו ואחרי עצמה.


הסופרת יודעת לכתוב,בזה אין ספק, הבעיה בספר זה שהסיפור נהיה מעניין בעמודים האחרונים של הספר (זו לא הקרבת זמן גדולה במיוחד, הספר מונה בס

חיפשתי ספר עם ווייבים של חורף והספר הזה קרץ לי. הכריכה מאוד יפה. הסיפור- נו, נגיד...
העלילה מובאת בגוף שלישי מפיה של גיבורת הספר עדי, הנשואה לעומר. לסירוגין משולבים מכתבים ו"שיעורי קהילה" שמעביר רז הנעדר, במינון גבוה מדי לטעמי. סגנון הכתיבה וחווית הקריאה הזכירו לי את הספר, הישראלי גם כן, "ארץ המנזרים" מאת שחר מגן, שקראתי לא מזמן. תיאור הדמויות היה גרוע, שטחי וחד ממדי. עדי הרגישה לי כנועה מדי וזה ע