ארנה קזין

ארנה קזין

סופרת


ארנה קזין היא סופרת, מסאית ומנחת כתיבה. היא נולדה בסקוטלנד ב-1967 וגדלה ברמת גן. במשך כעשרים שנה כתבה ביקורת תרבות בעיתונים, בהם "חדשות", "העיר" ו"הארץ". ב-2009 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עברים.
בראשית 2013 הקימה קזין את "תחנת כתיבה", שירות של הנחיה וליווי בכתיבה, יחד עם דנה אולמרט ודפנה בן-צבי. קזין מנחה בקבוצות ובאופן אישי כותבות וכותבים בכתיבה ביוגרפית, בכתיבת ביקורת ובכתיבת סיפורים קצרים במגוון אכסניות, אקדמאיות ואחרות.
מיצירתה ראו אור עד היום: "במרחק הליכה" - חיבור על תרבות הצריכה (בבל, 2004), "פיקניק" - אסופת סיפורים קצרים (הקיבוץ המאוחד, 2006), "על הנוחוּת" - חיבור של ביקורת תרבות (בבל, 2008), ו"אפס עד 12 - יומן השנה הראשונה" (הקיבוץ המאוחד, 2011). נובלה פרי עטה, "דיסטנס", ראתה אור באנתולוגיה "מאחורי הכסף יש סיפור" (אחוזת בית, 2010), והחיבור הביוגרפי "אמא: בליץ! - לונדון, מלנכוליה ועסקים כרגיל", ראה אור בכתב העת "גרנטה" הישראלי (גיליון ראשון, מאי 2014).
קזין חיה כיום בתל אביב עם בת זוגה ושתי בנותיהן.

» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (77):
מעניין, Wish list - עיון, קראתי, ספרים שמחכים שאקרא אותם, נערמים על המדף, קראתי, לקרוא מתישהו, ללל, פסיכולוגיה, פילוסופיה וסוציולוגיה, אקולוגי, להכיר ולקרוא, ראשונה, דו, ספרי ילדים שברשותי, הספרייה העברית בברלין, ספרים שצריך לקרוא, למכירה ב 25 שקלים, 2011-2019, קצרים - סיפורים קצרים, טורים, אנתולוגיות וסיפורי עמים למכירה, עוד ...
1.
הקניון ותעשיית השימוש החד פעמי הם שניים מיסודותיה של תרבות הצריכה. תמורת הנוחות שהם מעניקים לנו אנחנו משלמים מחיר גבוה, נסתר מהעין: תרבות הצריכה מגבירה ניכור, פוגעת בחירות, מצמצמת אופקים, מדלדלת את הרוח ומקלקלת את המוסר. אבל אין צורך לסגת לחיים בקומונה אורגנית בחיק הטבע כדי להשתחרר. דווקא חיי העיר מוצגים בחיבור זה כאנטיתזה לתרבות הצריכה. התרבות העירונית משגשגת ברחובות עירוניים, תוססים ומגוונים, פתוחים ומפתיעים . הרחוב העירוני מנוגד במהותו לקניון ולפרבר. דמות המשוטט העירוני מנוגדת בטבעה לדמותו של הצרכן. דווקא החברה העירונית מצליחה לחזק את שלושת המרכיבים החיוניים של תרבות במיטבה: סולידריות, חירות ומגוון. ...

2.
מה משותף לתופעות מרכזיות של תרבות הצריכה בישראל: ההצלחה האדירה של חנות רהיטים שוודית אחת בשם איקאה; אופנת נעלי קרוקס שסחפה את החברה הישראלית על כל שדרותיה; תעשיית המים המינרליים ששינתה מן היסוד את הרגלי השתייה של ישראלים והולדתו של מקצוע חדש, "נציג שירות לקוחות"? מהי המשמעות התרבותית, הנפשית והחברתית של תופעות כמו יבוא מנקות ומטפלות כדי לשחרר אותנו מתפקידי הניקיון והטיפול בקרובי משפחה; תעשיית הדיאטות והניתוחים הפלסטיים; המחשב הידידותי למשתמש; העיתונות הידידותית לקוראיה; חופשת הצימר הישראלית החדשה, וגם הכבישים העוקפים את המחסומים? זהו חיבור על נוחות. על המאמצים האדירים שמשקיע האדם כדי להרגיש נוח. גיבוריו הם בני המעמד הנינוח שבינינו, שחותרים בלי לאות לשכלל תרבות המושתתת מקדמת דנא על יחסי אדון ועבד – בין תאבי הנוחות שיכולים להרשות אותה לעצמם ובין אלה שעמלים למענם כדי לעשות להם את החיים נוחים. וכיוון שבנוחות עסקינן, זהו גם חיבור על גוף האדם, משכנה של הנוחות, הסיסמוגרף שלה; הגוף שבאופן פרדוקסלי מוקף כל העת מסרים שמטרתם לגרום לנו להרגיש לא בנוח בו ואיתו. "וסליחה על אי-הנוחות הזמנית שאולי תתלווה לקריאה." ...

3.
"...אני נועצת מבט בעיני החיה שבחיקי. העיניים נפוחות, בולטות, כמו של יצור מכוכב אחר. הצבע אפור. הגוף פצפון. השיער שחור. חייזר בחיק. הלב שלי שוקע ואני מנסה לרומם אותו: טוב, אין מה לעשות. זאת היא. זהו הייצור שהתחייבתי לאהוב. זה לא יהיה קל. היא ממין אחר. היא זרה גמורה. אבל התחייבתי". כך, בהתחייבות לאהוב, למרות הספקות והדכדוך, נפתח היומן שכתבה ארנה קזין בשנה הראשונה בחיי בתה – שנת ההורות הראשונה שלה עצמה; שנת האמהות הראשונה של בת זוגה. אחר כך באה השגרה: ימים באים והולכים. משימות קטנות, רגשות גסים, אתגרים פשוטים. תיעוד של היומיומי במלוא מובן המלה: קשיי היניקה של בתה הפעוטה, הפצעונים שעל פניה, החיתולים המתכלים, רגעי המתח הזוגיים ורגעי העונג; הבכי בערבים ( גזים? נזלת? עייפות? פחד להיפרד מהיום ולעבור אל הלילה?) מתוך השגרה של שנת ההורות הראשונה, מצליחה קזין לחצוב את הבלתי שגרתי. היא מתבוננת מקרוב בציפורים של תל אביב, מהרהרת במלות שירי הערש שהיא שרה לבתה, משוטטת בעיר איתה ובעקבותיה, משקיפה על האמהות של בת זוגה; חוגגת את הזוגיות ולומדת את הבדידות; מחפשת תשובות לשאלות המטרידות בספרי שירה, בפרוזה, במסות. אפס עד 12 הוא יומן אישי, פיוטי ומהורהר של הורה בתחילת דרכה. הוא עשוי להעניק השראה לכל אם ולכל הורה, שיצאו לדרך בעקבות ההתחייבות לאהוב ברגע הלידה. *** ארנה קזין, ילידת 1967, סופרת ועיתונאית. עד כה ראו אור ספריה "במרחק הליכה" (בבל, 2004), "פיקניק" (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2006), ו"על הנוחות" (בבל, 2008). הנובלה "דיסטנס" ראתה אור באנתולוגיה "מאחורי הכסף יש סיפור" (אחוזת בית, 2010). ארנה קזין היא כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2009....

4.
בקובץ פיקניק עשרים וחמישה סיפורים. חלק מן הדמויות המופיעות בהם מתנהגות באיפוק לא-ישראלי ומשתדלות בכל מאודן לשמור על מרחק רגשי מזולתן. אחרות מובלות על ידי ההשתוקקות שלהן לאינטימיות ולמין, השתוקקות שלא נותנה להן מנוח. בקרב רבות ניכור מלנכולי הוא המצב הרגשי המוכר, וכשהוא נסדק, מבצבצת מתוכו תשוקה אלימה, אכזרית, רוויה כאב וכעס, אך גם הומור פרוע....

5.
אליאנה דוידוב – החקירה הראשונה גם בסיוטיה לא היתה יכולה חוקרת הציפורים אליאנה דוידוב לדמיין את מה שקרה מיד לאחר שנחתה בבן-גוריון. איך היה אפשר לשער שתמצא את חברתה הטובה שבורה, שתישאב כל כולה לתוך האסון שלה, שתיקלע למרדף, שתסכן את חייה; שתראה מקרוב את המוות בדמות גופתה הקטנה, הנגועה, של תינוקת שנרצחה. דוידוב, אורניתולוגית שמתעניינת רק בציפורים שכיחות, שתיינית ששומרים לה בקבוק פרטי בבר, ורווקה נצחית שלא מתחייבת לאף אחת, נאלצת לצאת מגדרה ולהתחיל להתעניין גם בסביבתה האנושית, כדי לא לאבד את היקר לה מכל. בדרך להצלת נפש חברתה, היא עוברת דרך קהילת ברסלב בתל אביב, הקהילה הרוסית בבאר שבע, קהילת הוויפסנה בקיבוץ חצבה, וגם: הקהילה הלסבית הפרטית שלה. בלית ברירה היא נעזרת בפסיכיאטר-קרימינולוג, גבר שבגברים, ובחוקרת מורעלת במשטרה, מושא תשוקתה הכמוסה, שמסייעים לה להגיע לגילוי מטלטל. בדרך לפתרון התעלומה תגלה דוידוב גם דבר או שניים על עצמה. היא אפילו תשקול להפוך לבלשית במשרה מלאה. גוזל – התעלומה הראשונה בסדרת בלשיות חדשה מאת ארנה קזין, בהובלת אליאנה דוידוב, בלשית בהתהוות, היא תוספת חיונית למדף המקומי של הספרות הבלשית. ארנה קזין היא סופרת ומסאית. ספרה האחרון, לטפס על ההר, או: איך לכתוב (אחוזת בית, 2015), מדריך כתיבה ומסה על כתיבה, היה לרב מכר. קזין היא כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. עם ששת ספריה נמנים גם פיקניק, אסופת סיפורים קצרים (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) ואפס עד 12, יומן השנה הראשונה (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011). גוזל הוא ספרה הבלשי הראשון....

6.
"כתיבת ספר היא מאבק נוראי ומתיש," כתב הסופר ג'ורג' אורוול, "כמו התקף ארוך של מחלה מכאיבה." ובכל זאת, מאז ומעולם אנשים אוהבים לכתוב ומנסים את כוחם בכתיבה, וכיום – יותר מאי-פעם. אנשים רבים שמעולם לא כתבו, או שכתבו ורוצים להמשיך לכתוב, מבקשים שוב ושוב למצוא את הדרך הייחודית שתאפשר להם להעלות על הכתב את הרעיונות והסיפורים והתמונות שגודשים את ראשם. כמו הסופרים הגדולים ביותר, גם מי שעושים את צעדיהם הראשונים בכתיבה מתלבטים בכל שלב ושלב של הדרך. ההשראה מובילה לכתיבה, הכתיבה מביאה השראה, ובין לבין – כולנו זקוקים ליד מכוונת שתעזור לנו לעשות נס: ליצור יצירה ספרותית מקורית ובעלת עוצמה, לברוא במילים עולם שלם ומעורר אמון שיזמין את הקוראים לצלול לתוכו ולהתענג עליו. "לטפס על ההר, או: איך לכתוב" הוא מדריך כתיבה חכם ותמציתי שכולל עקרונות יסוד המתאימים לכל סוגה של כתיבה ספרותית, אם בדיונית (סיפור קצר, נובלה, רומן), ואם לא-בדיונית (ממואר, מסה אישית, ביוגרפיה ועוד). בהתבסס על ניסיון רב כמנחת סדנאות כתיבה מוערכת וכמלווה אישית של כותבים, עונה ארנה קזין על שאלות מרכזיות שמטרידות כל כותב וכותבת: איך להתגבר על מחסום כתיבה, איך להתחיל לכתוב, איך להתמיד בכתיבה אחרי דעיכת ההתלהבות הראשונית, איך לתקן ולשפר כתב יד, וגם - איך לא להרים ידיים בטיפוס על ההר הגבוה כל כך, בדרך לפסגה היצירתית המיוחלת. זהו ספר מלא השראה, וזו יצירה בפני עצמה על אהבת הכתיבה ועל כותבים ידועי שם; ספר שיכול לשמש בן לוויה מסור ונאמן לכל כותב וכותבת (בין שהם עמלים על טיוטה ראשונית ובין שהם כבר פירסמו וזכו להכרה). קזין מביאה ציטוטים של ענקי ספרות על אודות תהליך הכתיבה שלהם, ומספרת מניסיונה האישי ככותבת, ובתוך כך חושפת כללי ברזל של כתיבה, לצד טכניקות פשוטות להתמודדות עם מחסומים או עיכובים. ארנה קזין היא סופרת, מסאית וכלת פרס ראש הממשלה לסופרים עברים. קזין מנחה כותבות וכותבים בקבוצות ובאופן אישי. "לטפס על ההר, או: איך לכתוב" הוא ספרה החמישי. ...

7.
חוקרת הציפורים אליאנה דוידוב צועדת את צעדיה הראשונים כבלשית מקצועית, ועד מהרה היא מסתבכת: מה שמתחיל כפרשה של הטרדה מינית מתפתח לפרשת רצח. מעקב אחר גבר מאיים מתגלגל לתוך מערבולת של הטעיות וסכנת נפשות. החלוקה הברורה בין רעים לטובים, בין קורבנות לתוקפים, מיטשטשת לנגד עיניה של דוידוב, עד שאינה יכולה לסמוך עוד על האינטואיציה הבריאה שלה. מי דחף את רם מטרסו, איל הנדל"ן, אל מותו? זו השאלה העומדת במרכזו של פולשת, הספר השני בסדרת החוקרת אליאנה דוידוב. מבטנו נשלח אל מגדלי דירות היוקרה, שנבנים עתה בתל אביב ומשנים את קו האופק של העיר – אל החניונים התת-קרקעיים, חדרי המדרגות והדירות לדוגמה – שבהם חושפת דוידוב עולם של יצר וחרדה. פועלים שחבריהם נהרגים באתרי הבנייה, סמנכ"לית שיווק שאפתנית, בעלי חברה שעלולים לפשוט את הרגל – הכול נאבקים מרה על קיומם. ומישהו נאלץ לשלם את המחיר. האם השוטרת ענת שהרבני, מושא תשוקתה של אליאנה דוידוב, תעזור לה לפתור את התעלומה? האם תצליח להפר את בדידותה המזהרת? ואיך קשורה לכל זה הצוצלת, הציפור הפולשת הראשונה לישראל? ארנה קזין היא סופרת ומסאית, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. "פולשת" הוא השני בסדרת ספרי הבלשית, אחרי "גוזל – נובלה בלשית", שהיה לרב מכר. מתוך דברי השבח על הנובלה הבלשית גוזל: "אני ממתין לספר הבא בסדרה [...] אני סקרן לראות כיצד קזין תחלץ מקִנה את הגיבורה שלה". עמרי הרצוג, הארץ "יאללה, אליאנה, תביאי עוד ממך". מיטל שרון, מאקו "אני ממתין בציפייה לחקירות הנוספות של הבלשית הקשוחה והבודדה". יונתן דה שליט, מקור ראשון...

8.
הנה אני רואה לנגד עיניי פתח לתקווה: מצב החירום, מפחיד ככל שיהיה, הוא דווקא מצב של בהירות. בניגוד לשגרה המרדימה, שמשכיחה בחסות הטלוויזיה המבדרת ותרבות הצריכה המפנקת את כל התהליכים העמוקים שהובילו אותנו לרגע הזה - מצב החירום מאפשר להבחין ביתר קלות ברע, להתעורר כנגדו ולעמוד מולו. החיבור "איך להתנגד" הוא ספרה התשיעי של ארנה קזין. הוא נכתב בדחיפות בהזמנה לשיחה ולפעולה. ...

9.
המסות אשר התכנסו לאסופה איך להישאר, ספרה העשירי של ארנה קזין, נכתבו כולן אחרי מערכת הבחירות של נובמבר 2022; זו שהעלתה לשלטון בישראל את ממשלת הימין הקיצוני. חלקן נכתבו לפני גל המחאה נגד ההפיכה המשטרית, וחלקן אחרי הטבח ב-7 באוקטובר ובעיצומה של המלחמה המבעיתה בעזה, בעת שעשרות ישראלים חטופים בידי חמאס עדיין כלואים במנהרות ובחורבות. בכולן מנסה המחברת להבין, בעזרת הצורה הספרותית של המסה, איך להיות ישראלית – ובת זוג של ישראלית ואמא של נערות ישראליות – בעת הנוראה הזאת: איך לחשוב, איך להשפיע, איך לתקן, איך להתנגד, איך להישאר....

10.
"המשיכי למצוא דרכים משלך להבין מה קורה, מה את אמורה לעשות, איך את אמורה להיות", אומרת ארנה קזין לילדה שהיתה בגיל 13. "כי את יודעת, חבל שאף אחד לא אמר לך את זה עד היום: זה הדבר היחיד שאת יכולה לעשות. לחפש בעצמך את התשובות לשאלה: איך להיות". בתריסר מסות אישיות מרכיבה ארנה קזין סיפור חניכה עצמית: איך לימדה את עצמה לנשום, איך היא מצליחה להביט במראה ולאהוב את מה שהיא רואה (בשיטת הארמדילו!); איך היא לומדת להיות לסבית, להחליף גלגל, להתאבל, להיות בת זוג; ומדוע היא חייבת לשמור על ריחוק חברתי. דרך יצירות ספרותיות והגותיות שהשפיעו עליה, ובאמצעות ההתבוננוּת והעדוּת, מחפשת קזין דרך מהמבוכה אל הגאווה – בסוגיות של מיניות ואהבה, של הגוף ושל הרצון; ומבררת מדוע היא מרגישה בבית דווקא בזמן הכתיבה. איך להיות ושאלות אחרות, ספרה השמיני של ארנה קזין – סופרת, מסאית, מנחת כתיבה – הוא יצירה חיונית לכל קוראת וקורא שמחפשים בעצמם את התשובות לשאלת השאלות....


מצד אחד, הספר הזה לא מחדש הרבה. אבל, אני פשוט מאוד אוהבת ספרים על כתיבה, ואני יודעת שאני אשמח שיהיה לו אותו באוסף שלי. יש כאן כל כך הרבה ציטו... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
מי שאוהב לקרוא יומנים = זה הספר בשבילו... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
ארנה קזין היא לסבית שיצאה מהארון בשנות ה-30 לחייה (היא ילידת 67') ואף פעם לא הרגישה שהיא רוצה להביא ילדים לעולם הזה. היא תמיד הייתה בגישה של "ל... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ