ביקורת ספרותית על לטפס על ההר, או: איך לכתוב מאת ארנה קזין
ספר טוב

---

מצד אחד, הספר הזה לא מחדש הרבה.
אבל, אני פשוט מאוד אוהבת ספרים על כתיבה, ואני יודעת שאני אשמח שיהיה לו אותו באוסף שלי.
יש כאן כל כך הרבה ציטוטים טובים, חלקם שלה וחלקם מאחרים, וגם העצות שלה לא רעות בכלל.

היתרון של הספר הזה, זה שהוא מרגיש מאוד פרקטי, מאוד קצר ולעניין, כתוב מעולה, והתוכן שבו מאוד ידבר אל אנשים שאוהבים את הכתיבה גם כנושא.
החיסרון הוא, זה שהוא נשען על מדרכי כתיבה של אחרים, ועצות של אחרים, אז למה בעצם לקרוא דווקא את זה?
בעיקר אם כבר קראת כמה וכמה ספרים על כתיבה, נראה שאין באמת הזדקקות לספר הזה.

אני חושבת שזה העניין, שהוא טוב לאנשים שרוצים למצוא כיוון כלשהו, שמחפשים קצה חוט, משהו שיעביר אותם למורה הבא, או לשיעור הבא.
אבל שלא יהיה ספק, שהיא בעצמה, ארנה קזין, כותבת מצוין על כתיבה; ויש הרבה לקחת וללמוד גם ממנה ולא רק מהכותבים שהיא מעריצה ונראה שכבר הפכו לחלק ממנה.
מה שהיא עושה כמו שצריך זה שהיא מדגישה לנו: כמה זה חשוב עבור כותב לקרוא, איך עליו לקרוא את עצמו, ושטוב להעריץ ולהתחבר אל כותבים אחרים בצורה שמלבה ותורמת לתהליך שלנו ככותבים.

יש לי ראש מוזר, אני יכולה לקחת ציטוט אחד קטן וליצור ממנו סרט שלם, הנאה שלמה, שהיא ברובה שלי ומהעולם הפנימי שלי.
אני לא יודעת איך המוח של קוראים אחרים עובד, אבל אני לא סתם רואה את המילים על הדף, אני יוצרת תמונה, גם כשהכותב לא מנסה לצייר לי משהו; אני פשוט משתמשת במילים שלו כצבעים ליצירה לפי הנושא שנבחר עבורי.
לכן, ספרים כאלה יכולים להיות מדהימים עבורי, או רק בסדר, וזה תלוי בי ובכמה אני רוצה להשתתף ולהתעמק בחוויה שלי כקוראת.

אני לא חושבת שהייתי כל כך בקטע הפעם, אני חושבת שיכולתי להעריך אותו יותר אם לא הייתי סתם בוחרת אותו, אלא באמת משתוקקת לספר על כתיבה.
ואני יודעת שאני ללא ספק ארגיש ככה יום אחד וארצה אותו שוב, ושסימנתי הרבה ציטוטים ברמה שאני כבר ממש רוצה לרכוש את הספר הזה כדי שהם תמיד יהיו שם עבורי, מוכנים להישלף ולהשתלב בחיי.

אני ממש אוהבת ספרים על כתיבה.
באיזשהו שלב בחיי הספר האהוב עליי היה ספר כתיבה שנקרא "מכתבים אל סופר צעיר", שקראתי אותו כבר חמש פעמים.
גם הספר "איך כותבים סיפור" של אורי פרץ־שרון, היה מעולה בעיניי עבור כתיבת פרוזה, ועדיין מרגש אותי כי לא סיימתי את כולו; השתמשתי בו כמו בספר לימוד, שלא קוראים את כולו ולפי הסדר, אלא רק את החומר שצריך ורלוונטי למבחן.
אז אין שום סיבה ללמה שבעתיד אני לא אשתמש גם בספר הזה.
אני חושבת שאם "מכתבים אל סופר צעיר" נותן לי השראה לכתוב, ו-"איך כותבים סיפור" מרגיש לי כמו פארק שעשועים שאליו אני לוקחת את הסיפור שלי כדי להכיר אותו יותר טוב, אז "לטפס על ההר, או: איך לכתוב" - הוא כמו קולגה ויועץ לתהליך הכתיבה.

הפעם החלק של הציטוטים ארוך כמעט כמו הביקורת עצמה.
את רובם החלטתי לשתף בגלל שהזדהיתי איתם מאוד, אבל יש כאן גם שלושה שאני פשוט רוצה לזכור וליישם.

אז שורה תחתונה אפשר, להגיד שמה שלקחתי מהספר הזה הייתה הזדהות עצומה, וכמה עצות שאני חושבת שאני אהנה ליישם.
למשל, העצה על להניח לשיחה לחשוף את מצב הרוח של הדוברים, נותנת לי השראה לכתוב בסגנון אחר לגמרי.
והעצה האחרונה על לנהל קאנון פרטי, נותנת לי השראה לקרוא אחרת.
כי תאמינו לי, כשקראתי את שתי העצות האלו, כבר ראיתי בעיני רוחי את השוני בדיאלוגים שלי, ואת הספרים שאני אבחר לקרוא - רק בגלל שהם נכתבו על ידי סופר שכבר קראתי ממנו משהו ואהבתי.
ואני אוהבת כשספרים עושים את זה, כשהם שולחים אותי לעשות דברים שאני דווקא שמחה ומתרגשת לעשות.

התכוונתי לתת לספר הזה שלושה כוכבים, אבל כתיבת הביקורת הזאת ממש שינתה את דעתי.
חשבתי על כך שבעתיד אני בטח אחזור לתחושה הזאת כלפיו של שלושה כוכבים, אז אולי עדיף שאני לא אדרג הפעם.
כי לא את הכול אהבתי, וגם לא בהכול התעניינתי, אבל את מה שאהבתי אהבתי מאוד.
הצלחתי להתחבר אל השפה שלה, וללמוד ממנה מהמקום שלי כרגע ככותבת.

אני פשוט רוצה לתת לספר הזה ארבעה כוכבים.
וחלק ממני חושב שזה אולי כי הוא אדום; אני ממש אוהבת ספרים אדומים.

קיצר, אם הייתי יכולה לתת לו 3.5 כוכבים, זה מה שהייתי נותנת.
אז תסלחו לי הפעם, כי למרות שאני יודעת שהדירוג שלי הוא לא על חווית הקריאה, אלא על החוויה שלי עם כתיבת הביקורת, אני בכל זאת נותנת לו ארבעה כוכבים.
_


"אני כותבת כדי לבטא את החלקים שבי שאין להם חיים שלמים ומלאים בעולם שמחוץ לכתיבה, ובהם המלנכוליה, הכעס, אולי גם התבונה. רגע, בעצם גם האהבה - האהבה שאפשר לאהוב בלי סייג ובלי בושה.
אני כותבת כדי לגעת בסטיות שלי, בגחמות שלי, באלימות שלי, באסתטיקה ובאתיקה שלי. אני כותבת כדי להיות נוכחת כל כולי. וכדי להיות מתבוננת כל כולי.
אני כותבת כדי לשבור שתיקה."
-
"ואולי זהו הפחד - חזק לפעמים מהכמיהה - לתפוס מקום. להיות במרכז.
לא, זהו פשוט הפחד שיפסיקו לאהוב אותי - בגלל הפניית העורף, שכרוכה בהתמסרות לכתיבה.
אם אני לא רואה את האהובים עלי, אם מבטי מופנה מהם והלאה בשעת הכתיבה, כיצד אבטיח שישמרו לי מקום בלבם?"
-
הלן סיקסו: "כתיבה וקריאה אינן נפרדות, קריאה היא חלק מכתיבה. קוראת אמיתית היא כותבת. קוראת אמיתית נמצאת בדרכה אל הכתיבה."
-
"הימנעו מהסברים מיותרים. השתמשו במשורה בתיאורים כמו 'הוא אמר בכעס', 'היא ענתה במרירות'. הניחו לשיחה עצמה לחשוף את מצב הרוח של הדוברים."
-
"בהירות, בהירות, בהירות, ועוד פעם - בהירות. זה טוב לכתיבה וגם טוב לחיים. זהו עניין של סגנון וגם עניין של מוסר. הקפדה על בהירות מחייבת אותנו לשאת באחריות למילים ולמשפטים שאנחנו כותבים."
-
"יש לי חברה טובה, סופרת ומשוררת, שנוהגת מעת לעת להעתיק יצירות אהובות בכתב יד, ואחר כך במקלדת - יצירות שלמות, ימים שלמים של העתקה - רק כדי שמשהו מהן ידבק ברוחה."
-
"הנה עצה: הרכיבו לעצמכם קאנון פרטי; את רשימת היצירות שמרכיבות את העולם הספרותי שלכם. חפשו את היוצרים שאתם מעריכים, שקרובים אליכם, שתרצו לכתוב כמוהם, וקִראו כל מה שהם כותבים."

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על לטפס על ההר, או: איך לכתוב